מקדש דוד חלק ב רלב

שריפה דא"א לא להקטירו ולא לאוכלו ומש"ה ג"כ טעון עיבוד צורה דהפסול הוא מחמת תערובות אך לפ"ז הדם יזרק והאימורים קרבין ממ"נ אך לא משמע כן מהתוספתא אלא כולו יוצא לבית השריפה

והנה על הרגמ"ה שכתב בראשה של פרה הקדש דא"א לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין משום דאין שוחטין חולין בעזרה יש לעיין מההיא דתמורה י"ב דאמרינן שם היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים למ"ד וולדות קדשים בהוייתן הם קדושים מי הוי חולין בעזרה א"ל מי קרינא ביה כי ירחק ממך המקום דכיון דא"א לשוחטו בחוץ דאמה שלמים ליכא משום חולין בעזרה כמ"ש רש"י ז"ל וא"כ ה"נ א"א לשוחטה בחוץ משום ראשה שהיא עולה ואמאי איכא משום חולין בעזרה, אך נראה דהרגמ"ה לשיטתיה אזיל שכתב בתמורה שם ז"ל א"ל מי קרינא ביה כי ירחק ממך המקום וזבחת כלומר מה שאתה זובח בריחוק מקום בחוץ אתה אוכל חולין אי אתה אוכל מה שאתה זובח בקרוב מקום כלומר חולין שנשחטו בפנים דהא לאו בר זביחה הוא עכ"ל ונראה דאינו מפרש כרש"י ז"ל דמשום דא"א לשוחטו בחוץ משום אמו אלא דל"ש ביה מה שאתה זובח בקירוב מקום דהעובר לאו בר זביחה הוא דס"ל דשחיטת האם אין זביחה נמי על העובר רק שניתר בשחיטת אמו ול"ש ביה שחיטת חולין בעזרה והנה לפ"ז בהקדיש את ראשה והגוף חולין שפיר איכא משום חולין בעזרה דהשחיטה היא על כל הגוף

ובעיקר מ"ש הרגמ"ה דמש"ה בקדוה"ג פשטה קדושה בכולה משום דא"א להקריבה בלא התפשטות משום שחיטת חולין בעזרה יש לעיין הא בגמרא בעי רבא הקדיש עוף מהו אי פשטה בכולה ובעוף אם ימלוק אותה בפנים ליכא משום שחיטת חולין בעזרה דזהו בשחיטה ולא במליקה, ונראה דהרגמ"ה קאמר לה התם רק למ"ד דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה ורק באבר שהנשמה תלויה בו אמרינן פשטה דבזה איירינן התם דמאן דס"ל דאמרינן פשטה לעולם יליף לה מקרא וא"כ אין הטעם משום חולין בעזרה רק למ"ד דלא אמרינן פשטה דלא דריש לה הכי מקרא ורק באבר שהנשמה תלויה בו מודה וע"ז כתב הטעם משום דא"א להקריבה בלא התפשטות וכיון שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו שייך הקדשו בכל הבהמה ונחתא לה דין הקרבה לכל הבהמה וכיון דא"א להקריבה משום חולין בעזרה פשטה קדושה בכולה כדי שתהא ראויה להקרבה וזהו מצד הסברא בלא קרא והשמ"ק תמורה (י"א ע"ב) נסתפק באבר שהנשמה תלויה בו אי הוא מקרא או מסברא וס"ל להרגמ"ה דהאיבעיא דרבא בהקדיש עוף הוא למ"ד דאמרינן פשטה, והנה בחולין קל"ה במקדיש בהמה חוץ מגיזה וכחשה דפשטה קדושה בכולה ואמרינן דאפילו למ"ד דלא פשטה קדושה בכולה הנ"מ באבר שאין הנשמה תלויה בו כו' וכתב רש"י ז"ל דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדוה"ג חמירא פשטה בכל המחובר ע"ש ולהרגמ"ה א"א לומר כן כיון דעל הגיזה ל"ש חולין בעזרה א"כ אין הגיזה מעכבת את ההקרבה ולהרגמ"ה צ"ל דזה דאמרינן פשטה הוא רק על כחשה ולא על הגיזה

ובעיקר מ"ש הרגמ"ה הטעם במקדיש ראשה למזבח דפשטה קדושה בכולה משום דא"א לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין משום דאין שוחטין חולין בעזרה הנה בלא"ה ג"כ א"א לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין דאי אפשר בקבלה וזריקה דדם הראש אינו ראוי לזריקה כדאמרינן בתוספתא פ"ח דזבחים חתך כל הראש בב"א קיבל דם הגוף כשר קיבל דם הראש פסול ע"ש

ובההיא דהיא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים אי הוי חולין בעזרה הקשה שם השמ"ק אמאי לא פשטינן מההיא דשחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי דנאכל לכ"א אלמא דאינו נאסר משום חולין בעזרה ותי' דיש לחלק בין כלו לו חדשיו ללא כלו דכיון דכלו חדשיו שמא הוא בהמה בפ"ע ואסור משום חולין בעזרה ע"ש, והנה יש לעיין אי מיירי הכא בשכלו לו חדשיו א"כ איך אמרינן דלא קרינן ביה כי ירחק ממך המקום דאינו ראוי לשוחטו בחוץ אם כלו לו חדשיו אמאי א"א לשוחטו בחוץ הא ד' סימנים אכשיר ביה רחמנא ויכול להושיט ידו למעי אמו ולשוחטו בחוץ

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' עירוכין בהקדיש אבר לדמיו דהאיבעיא אי אמרינן תרי מגו הוא רק באבר שאין הנשמה תלויה בו אבל אבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה והקשה עליו הלח"מ מההיא דעירוכין בראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה ומוקמינן לה בקדשי מזבח ומקשינן תפשוט קדושה בכולה ואפי' למ"ד לא אמרינן פשטה הנ"מ אבר שאין הנשמה תלויה בו כו' ומשנינן הא בקדוה"ג הא בקדושת דמים ומקשינן נימא מגו דנחתא כו' ומשנינן הא דאקדיש כולה הא דאקדיש חד אבר ומקשינן חד אבר נמי איבעי' לה רבה הקדיש אבר לדמיו מהו כו' ומוכח דאף באבר שהנשמה תלויה בו ג"כ תלוי בהאיבעיא דרבה ע"ש ונראה דהנה בתר דמשנינן כאן בקדוה"ג כאן בקדושת דמים כתב רש"י ז"ל דאמר ראש פרה זו לדמי עולה וכן פי' שם בכל הסוגיא דמיירי לעולה ע"ש והנה פרה לא חזיא לעולה דנקבה היא א"כ זה דמקשינן נימא מגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדוה"ג הוא משום דהוי כשאר מפריש נקבה לעולה דאמרינן מגו דנחתא קדושת דמים נחתא לה נמי קדוה"ג אך בזה ל"ש סברת הרגמ"ה דכיון דאי אפשר להקריב הראש לשם עולה והגוף לשם חולין מש"ה מתפשטת הקדושה בכולה כדי שתהא ראויה להקרבה דהא בלא"ה נקבה לעולה אינה ראויה להקרבה, והנה טעם הרמב"ם ז"ל דבאבר שהנשמה תלויה בו אינו תלוי בהאיבעיא דרבה כתב הלח"מ משום דזה דפשטה בכולה באבר שהנשמה תלויה בו אין זה משום מגו וא"כ אין כאן תרי מגו והיינו דזה דבאבר שהנשמה תלויה בו פשטה הוא כסברת הרגמ"ה דפשטה משום שתהא ראויה להקרבה דכל שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו הוי הקדש בכל הבהמה כמ"ש ג"כ הלח"מ שם ונחתא תורת הקרבה לכל הבהמה ומש"ה מתפשטת כדי שתהא ראויה להקרבה שלא יהא בה צד חולין וזהו מצד הסברא אך זה שייך רק במידי דחזי להקרבה אבל נקבה לעולה אף מקדיש אבר שהנשמה תלויה בו צריך לדין מגו א"כ תלוי בהאיבעיא דרבה אי אמרינן תרי מגו, והנה הרגמ"ה דמפרש התם בראש פרה זו הקדש דפשטה משום דא"א להקריב הראש לשם עולה והגוף לשם חולין דמפרש נמי כרש"י ז"ל דמקדישה לעולה דבריו תמוהים איך כתב הטעם דא"א להקריב הראש לשם עולה כו' הא בלא"ה אי אפשר להקריבה דהא נקבה היא וע"כ התם א"א לומר האי סברא אלא משום מגו כשאר התפשטות

אמרינן בתמורה כ"ו הכל מודים היכא דאמר חציה עולה וחציה מעשר דעולה קריבה וכתבו התוס' דמיירי באומר כשתצא עשירי מן הדיר תהא חציה עולה וחציה מעשר והקשו נימא דברי הרב ודברי התלמיד כו' כדאמרינן בר"פ גבי בכור וכן הקשה השמ"ק שם ע"ש, והנה במעילה י"ג גבי וולד המעושרת לא תינק מן המעושרת ואחרים מתנדבין כן כתב רש"י ז"ל בסתם ודאי אסור לינק מן המעושרת אבל אחרים מתנדבין כן שמתנין קודם לכן ע"מ כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדש יהא חלבה חולין שתהא מניקה וולדה בהיתר ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאח"ז הלכך מהני תנאה והוי כנדבה עכ"ל וכיון דמהני תנאה במעשר דהוי כנדבה א"כ ל"ש דברי הרב ודברי התלמיד שזה ג"כ דברי התלמיד הוא שמכניסה לדיר ול"ש זה רק בבכור דקדושתו מעצמו

והנה בחולין (ס"ט ע"ב) דאמרינן מה מעשר אינו נוהג