מקדש דוד חלק ב רלא

דיחוי וצ"ל דמיירי רק בכה"ג שהפרישו כ"א מעות לעולתו ואח"כ לקחו בהמה בשותפות דבב"א נתחללו המעות על הבהמה וקצת דחוק

יש לחקור באומר רגלה ש"ז עולה דתמכר לצורכי עולות והיינו למי שאמר הרי עלי עולה בחייה לאח"כ כשמקריבין אותה איך דינן בנסכים אי הוי כשאר קרבן שותפים דנסכיה באה משל שניהם או שאני התם דלכל אחד חציה ושניהם שותפין בשוה משא"כ הכא דזה מקריב רק רגלה וזה כל הבהמה, עוד יש לחקור במקדיש אבר לתודה למ"ד דפשטה קדושה בכולה אי טעונה לחם דהא אמרינן בפ' התודה דרק התודה שמתכפר בה טעונה לחם היינו התודה שנדר או נדב וכיון שהוא לא נדב אלא אבר אחד והשאר קדוש ממילא אין השאר מחייבו בלחם ואבר אחד של תודה אי שייך שתחייבו בלחם, עוד יש לחקור בהקדיש אבר או בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד חציה וילדה אי קדוש הוולד מדין וולדות קדשים כיון דעל האם ליכא קדושה גמורה, והנה בהקדיש רק אבר אחד ודאי נראה דל"ש שיהא הוולד קדוש מיהו בשהקדיש חציה אפשר דהוולד נמי חציו קדש ואי נימא כן יש לחקור בשהקדיש חלקו וחזר ולקח חציה השני ולא הקדישה דלאחר ההקדש לא אמרינן פשטה כמ"ש תוס' גיטין מ"ג ואח"כ ילדה אי הוולד קדוש לגמרי מדין פשטה כיון דבהוולד הוא תחילת הקדישה וכיון דכל הוולד שלו אפשר להתפשט בכולו אך אפשר דהתפשטות שייך רק בקדושה הבאה ע"י פיו אבל בקדושה הבאה מאליה כגון וולדות קדשים ל"ש התפשטות כלל

ג) כתב הרמב"ם ז"ל פט"ו ממעה"ק היה מחויב חטאת ואמר בהמה זו חציה חטאת וחציה עולה או שלמים תמות ע"ש דמפרש ההיא דתמורה כ"ו במחויב חטאת ולא כרש"י ז"ל דמיירי בשאינו מחויב חטאת ומש"ה תמות ולא כהתוס' דמיירי בתמורת חטאת וכתב הכ"מ הטעם דתמות משום דא"א להתכפר בה משום דחציה עולה וחטאת לאו בת רעיה היא מש"ה תמות ע"ש ויש לעיין טובא דאמרינן שם בגמרא בהמה חציה עולה וחציה חטאת תקרב עולה דברי ר"מ משום דס"ל תפוס לשון ראשון והוי כולה עולה דפשטה קדושה בכולה רי"א תמות משום דס"ל דאף בגמ"ד אדם נתפס ואמרינן ושוין באומר חציה חטאת וחציה עולה שתמות ומקשינן ושוין מני ר"מ פשיטא כו' ולהרמב"ם ז"ל קשה כיון דהטעם שתמות הוא רק משום דרק חציה חטאת וא"א להתכפר בה הא כשאמר חציה חטאת וחציה עולה לר"מ דתפוס לשון ראשון הוי כולה חטאת וכמו באומר חציה עולה וחציה חטאת דכולה עולה א"כ אמאי תמות ונראה לומר דאפילו למ"ד דאמרינן פשטה קדושה בכולה ובאבר שהנשמה תלויה בו דלכ"ע אמרינן פשטה וקריבה לגבי מזבח הוא רק בעולה אבל בחטאת כיון דבעינן הפרשה לשם חטאת ולאותו החטא כיון שהוא הפריש רק חציה וחציה השני נתפשטה מאליה א"כ ליכא בה הפרשה על החטא וא"א להתכפר בהחצי השני ומש"ה תמות, והנה לפ"ז במקדיש אבר לחטאת הוי איפכא אי בעלמא אמרינן פשטה קדושה בכולה בחטאת אינו ראוי להתכפר בו כלל דבמה שנתפשט ליכא הפרשה לחטאו אבל אי בעלמא לא אמרינן פשטה בחטאת יכול להקדיש אח"כ השאר ולהקריבה אך אפשר כיון שאם תתפשט יהיה זה גורם שלא תהא ראויה להקרבה באופן זה לא אמרינן התפשטות ולכ"ע בחטאת אין הקדושה מתפשטת יותר ע"מ שהקדיש ולפ"ז ה"נ במקדיש אבר או חציה לאשם דלא אמרינן ביה פשטה כיון דבעינן הפרשה לשם חטא ובדבר שבא לכפרה כגון חטאת ואשם כיון דאינו בא בנדר ונדבה לא אמרינן פשטה דמה שנתפשט לא עדיף מנדר ונדבה והנה להרמב"ם ז"ל דחציה חטאת וחציה עולה תמות משום האי חציה חטאת דא"א להתכפר בה ולאו בת רעיה היא ואף דדין מיתה הוא רק על חציה של חטאת ועל השאר ליכא דין מיתה מ"מ אמרינן דמתה ויש לחקור במקדיש רק אבר אחד לחטאת כיון דאינו ראוי להקריב אי אמרינן ג"כ דבשביל אותו אבר יהיה דין מיתה על כל הבהמה]

ובאומר בהמה זו חציה אשם וחציה עולה יש לדון כיון דחציה חטאת וחציה עולה תמות א"כ באשם כה"ג תרעה דכל שבחטאת מתה באשם רועה א"כ חציה אשם אזיל לנדבה דהיינו לעולה וכיון דחציה השני הוא ג"כ עולה א"כ עתה היא כולה עולה אם היא עצמה קריבה למזבח בלא רעיה דהכא ל"ש גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה דאף לפני כפרה היא לעולה ואפשר כיון שחציה היא נדבת ציבור וחציה עולת יחיד אי ציבור ויחיד יכולין להביא קרבן בשותפות, וכן באומר על בהמה חציה תמורת עולה זו וחציה תמורת עולה זו יש לדון אי קריבה לגבי מזבח שהרי כולה עולה או אפשר דרק בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד חציה וחזר ולקח והקדישה למ"ד אין בע"ח נדחים קריבה אע"ג דהקדישה לחצאין דהתם גמר אח"כ לההקדש הראשון דמתחילה הקדיש רק חציה ועתה גמר הקדישה והוי קדושה אחת ועולה אחת אבל בבהמה זו חציה תמורת עולה זו וחציה תמורת עולה אחרת דבעולה ושלמים כה"ג הוי חציה עולה וחציה שלמים אף בעולה ועולה ב' הקדשות וב' עולות הן דהרי חציה המיר בעולה זו וחציה בעולה אחרת א"כ נתן עליהן ב' קדושות וכן בחציה עולה וחציה אשם דהאשם ניתק לעולה הן ב' עולות ואפשר כמו חציה עולה וחציה שלמים אינה קריבה ה"נ אם חציה עולה זו וחציה עולה אחרת וצ"ע בזה

הנה אמרינן בתמורה כ"ו בבהמה חציה עולה וחציה שלמים דתרעה עד שתסתאב ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים והנה יש לדון אמאי לא תקרב כמו שהיא ואין לומר דחציה לאו בהמה מקרי ואינה ראויה לקרבן הרי כתבו התוס' שם דאע"ג דאין ממירין באברים ואף באבר שהנשמה תלויה בו משום דבעינן בהמה בבהמה אבל חציה עושה תמורה דחציה בהמה מקרי ע"ש, ואפשר לומר משום דחסר בשיעור דבעינן בהמה שלמה שתהא עולה וחציה חסר בשיעור וכמו מנחה של חצי עשרון, והנה אמרינן בתוספתא פ"ג דתמורה חציה עולה וחציה שלמים שחטה תעובד צורתה ויוצא לבית השריפה ע"ש ואי פסולו משום חסרון בשיעור א"כ פסולו קודם שחיטה ואין פסולו בקדש ואינו בשריפה וכ"ש דל"ש ביה עיבוד דזהו דוקא בדבר שאין פסולו בגופו, ע"כ נראה דאין זה משום חסרון בשיעור דלא בעינן דוקא שיהא שם קרבן על כל הבהמה, והנה בעירוכין ה' באומר ראשה של פרה זו הקדש דאין להקדש אלא ראשה ומקשינן ולפשוט קדושה בכולה ומשנינן כאן בקדוה"ג כאן בקדושת דמים וכתב הרגמ"ה שם דבקדוה"ג דאקדשיה ליקרב הוא עצמו למזבח וא"א לחלוק הראש מן הגוף פשטה קדושה בכולה דאי אפשר לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין דהא אין שוחטין חולין בעזרה עכ"ל ע"ש היינו דבלאו חולין בעזרה היה אפשר לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין אף דליכא שם עולה על כל הבהמה וא"כ בחציה עולה וחציה שלמים יש לעיין כיון דהכא ל"ש חולין בעזרה אמאי אין מקריבין אותה ואפשר דהכא הטעם משום דאמרינן בחולין כ"ט דאין שוחטין ב' זבחים כאחד דתזבחהו כתיב ובחציה עולה וחציה שלמים ע"כ שוחט ב' זבחים כאחד ואף דרק לכתחילה אין שוחטין אבל בדיעבד כשר כדאמרינן שם וע"כ הטעם משום דלא שינה הכתוב לעכב ורק למצוה בעינן שתהא כל הזביחה לזה הקרבן אבל כל היכא דהוי רק למצוה בעינן ראוי לבילה והכא דאינו ראוי לשוחטו יחידי פסול וא"כ הוי פסולו בקודש דהפסול הוא בשחיטה ואין פסולו בגופו דהפסול משום ששחט זבח אחר ומש"ה טעון עיבוד צורה, ועוד אפשר לומר דזה דאין מקריבין לכתחילה הוא משום דאי אפשר להקטיר הבשר מפני השלמים שבו ולא לאוכלו מפני העולה שבו והוי כעולה שנתערבה בשלמים דירעו וכן אם שחטן הבשר טעון