מקדש דוד חלק ב רכט

דמקדיש אבר אחד שאני כיון דשייך איסור גיזה עליו יכול זה להתפשט בכל הבהמה אבל במקדיש חוץ מגיזותיה דל"ש במה שהקדיש שום גיזה ל"ש שתתפשט א"כ ע"כ צריך שתתפשט איסור גיזה עם כל קדושת הגוף של הבהמה ולזה בעינן שיהא אבר שהנשמה תלויה בו

והנה בתמורה שם גבי האומר רגלה ש"ז עולה למ"ד אין כולה עולה אמרינן יכול תצא לחולין ת"ל יהיה בהוייתה תהא ופי' רש"י ז"ל יהיה קודש ההוא אבר וכיון דההוא אבר הוי קדוש תו לא מצי למשחט ההוא בהמה לשם חולין אלא תמכר כולה כו' היינו דקרא אתי שההוא אבר לא נפיק לחולין וממילא צריך למוכרה לחייבי עולות אך הרגמ"ה כתב בעירוכין ה' יכול תצא שאר הבהמה לחולין בהוייתה תהא בקדושתה תהא ע"ש היינו דקרא אתי דאף שאר הבהמה אינה יוצאה לחולין ובזה הרגמ"ה לשיטתיה דכל מה שאפשר להתפשט מתפשט לכ"ע רק שמחוסר קריאת שם עולה על השאר דבזה לא אמרינן פשטה אבל קדושה כגון גיזה ועבודה מתפשטת בכולה וגם לזה שצריכה כולה להיות עולה כמו האבר ג"כ מתפשט רק שצריך עדיין קריאת שם

הנה בתמורה בהאיבעיא דרבא הקדיש אבר לדמיו מהו כו' כתב רש"י ז"ל מי אמר לר' יוסי מדאקדיש חד אבר לדמיו פשטה קדושה לכולה בהמה לדמיה ומגו דנחתא לה קדושת דמים לכולה בהמה נחתא לה קדוה"ג הואיל והיא גופה חזיא לעולה ל"ל למוכרה כו' הלכך בע"כ קדשי קדוה"ג ע"ש היינו דתחילה אנו אומרים מגו דתפשוט קדושת דמים בכולה ואח"כ אמרינן מגו דנחתא כו' נחתא נמי קדוה"ג אבל איפכא לא וכבר עמד בזה הלח"מ פ"ה מהל' עירוכין וכתב דמלשון הש"ס מי אמר כיון דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדוה"ג ומדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולה לא נראה כפי' רש"י ז"ל אלא אדרבא מעיקרא אמרינן מגו דנחתא כו' והדר אמרינן מגו דפשטה ע"ש אך גירסת השמ"ק בתמורה שם הוא ממש כרש"י ז"ל דמתחילה אמרינן מגו מדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולא ע"ש, והנה בעירוכין ה' באומר ראש פרה זו הקדש דאין להקדש אלא ראשה ומוקמינן לה בקדשי מזבח ופרכינן ולפשוט קדושה בכולה ומתרצינן הא בקדוה"ג הא בקדושת דמים ומקשינן והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג ל"ק הא דאקדיש כולה הא דאקדיש חד אבר ומקשינן חד אבר נמי איבעיא לן דבעי רבה הקדיש אבר לדמיו כו' וכתב הרגמ"ה הא בקדוה"ג הא בקדושת דמים אי אקדשיה לראש בהמה בקדושת דמים למזבח שימכר ויקח בדמיו קרבן למזבח ודאי אי"ל אלא ראשה דאפשר למכור הראש לבדו אבל אי אקדשיה קדוה"ג ליקרב הוא עצמו למזבח הוא ואי אפשר לחלוק הראש מן הגוף פשטה קדושה בכולה כו' ולבתר הכי דמקשינן בגמרא הא אמר מר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג ומשנינן הא בכולה כו' כתב הא דאקדשה כולה לקדושת דמים קדשה קדוה"ג הא דאקדיש חד אבר לא קדיש קדוה"ג ולבתר הכי על ההיא דבעי רבה הקדיש אבר לדמיו מהו כו' כתב מי קדש קדושת דמים או קדוה"ג כו' ע"ש היינו דמפרש האיבעיא דרבה בהקדיש אבר לדמיו אי קדיש קדוה"ג ולא כמ"ש הלח"מ שם דחד מגו ודאי אמרינן היינו מגו דנחתא קדושת דמים להאי אבר נחתא ליה קדוה"ג והספק רק אי אמרינן ג"כ מגו השני דפשטה קדושה בכולה וכן על הא דאמרינן הא דאקדיש כולה הא דאקדיש חד אבר כתב הרגמ"ה דאי אקדשה לכולה קדושת דמים קדשה קדוה"ג ואי אקדיש חד אבר לא קדיש קדוה"ג היינו ג"כ דבחד אבר לא אמרינן מגו דנחתא כו' ולפי' הלח"מ שם כל השקלא וטריא בההיא דעירוכין היא רק אי פשטה קדושה בכולה אבל ראשה ודאי קדיש קדוה"ג ע"ש ולפי' הרגמ"ה הוא כן דבחד אבר ל"ש מגו דנחתא כו' רק אי אמרינן בהקדיש חד אבר לדמיו תרי מגו א"כ קדיש כולה קדוה"ג אבל אי תרי מגו לא אמרינן ליכא קדוה"ג על האבר כלל דעל אבר אחד לא אמרינן מגו דנחתא כו' וא"כ לא אמרינן בחד אבר מגו דנחתא כו' בלא מגו דפשטה כו' וכן ס"ל דלא אמרינן פשטה כו' בקדושת דמים אי לא אמרינן נמי מגו דנחתא כו' וכמ"ש הרגמ"ה דבקדושת דמים לא אמרינן פשטה כיון דאפשר למכור הראש לבדו וא"כ להרגמ"ה בהקדיש אבר לדמיו הני תרי מגו שייכי בהדי הדדי דאי לא אמרינן תרי מגו אפילו חד מגו נמי לא אמרינן ובהקדיש ראשה של פרה לדמיה אינו קדוש רק ראשה קדושת דמים ולפ"ז להרגמ"ה ל"ש לומר איזה מגו אמרינן קודם דמגו אחד בלא השני אין אומרים כלל וא"כ אמרינן הני תרי מגו בב"א, והנה להרגמ"ה אתי שפיר התוספתא פ"ק דתמורה דבהמה חציה קדש וחציה חול לא עושה ולא נעשית תמורה ואמאי אינה עושה תמורה הא חצי בהמה עושה תמורה כמה שהוכיחו התוס' (תמורה כ"ו) וע"כ הטעם דחציה קודש וחציה חול היינו בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד מהם חציה דבאידך גווני לא משכחת לה בהמה חציה קודש וחציה חול כדאמרינן בקידושין ז' וכה"ג לא חל על הבהמה רק קדושת דמים וכדאמרינן בקידושין שם ש"מ יש דיחוי בדמים ומש"ה אינה עושה תמורה ומוכח דלא אמרינן על חציה מגו דנחתא לה קדושת דמים נחתא לה קדוה"ג וכהרגמ"ה דהני תרי מגו שייכי להדדי ואי לא אמרינן פשטה ה"נ לא אמרינן מגו דנחתא כו' ובבהמה של ב' שותפין כיון דאי אפשר לומר פשטה לא אמרינן נמי מגו דנחתא דעל חצי בהמה לא אמרינן מגו דנחתא כו' ורק אח"כ כשחזר ולקח אידך חציה והקדישה דאז קדשה כולה אמרינן מגו דנחתא כו' וקדשה כולה קדוה"ג ואז עושה תמורה

והנה בקידושין שם דאמרינן דבאבר שהנשמה תלויה בו לכ"ע אמרינן פשטה פי' בתוס' ר"י הזקן משום כיון שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו דעתיה להקדיש את כולה ע"ש אך אי אפשר לומר כן דהא אמרינן בחולין קל"ה במקדיש חוץ מגיזה וכחשה דפשטה קדושה בכולה משום דהוי אבר שהנשמה תלויה בו ע"ש והתם אי אפשר לומר דדעתיה אכולה דהא פירש להדיא חוץ מגיזה וכחשה וכן יש לעיין מהא דאמרינן אין ממירין אברים בשלמין ואמרינן בחולין ס"ט משום דמקשינן תמורה למעשר מה מעשר אינו נוהג באברים כו' והתוס' תמורה כ"ו הוכיחו דאף באבר שהנשמה תלויה בו לא מהני תמורה ואע"ג דבהקדש מהני בתמורה לא מהני ומשום דמקשינן תמורה למעשר ע"ש ולר"י הזקן מה שייך לומר מה מעשר אינו נוהג באברים אף תמורה כו' הא כיון דמקדיש אבר שהנשמה תלויה בו דעתיה אכוליה א"כ אין זה באברים כלל, והנה בזה אפשר לומר דתמורה שאני נהי היכא שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו דעתיה להקדיש כל הבהמה מיהו בתמורה לא אזלינן בתר דעתו כלל דהא תמורה בטעות ג"כ תמורה כדאמרינן בתמורה י"ז ולרש"י ז"ל שם אפילו היה בעל מחשבות אף שלא היה דעתו כלל על מה שמוציא בפיו ג"כ מהני דבתמורה לא אזלינן בתר דעתו כלל אלא מה שמוציא בפיו א"כ כיון שהוציא בפיו רק אבר שהנשמה תלויה בו אף אם דעתו אכולה ואף שהכל יודעים שדעתו אכולה הא התם ג"כ הכל יודעים שהוא בעל מחשבות ולא היה בדעתו לעשות תמורה מ"מ אזלינן אחרי הוצאת פיו והכא הרי הוציא בפיו רק אבר ותמורה אינה נוהגת באברים כמו במעשר אך יש לגמגם בזה כי אפשר דזה דלא אזלינן בתר מחשבתו הוא רק לחומרא ולא לקולא

והנה לפי מה דאמרינן בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד חציה כו' דש"מ יש דיחוי בדמים דלא קדשה אלא קדושת דמים וכתב רש"י ז"ל בזבחים י"ב דכיון דא"א לפשוט הקדושה בכולה לא אקדשה אלא לדמים ע"ש א"כ למ"ד דלעולם לא אמרינן פשטה כו' במקדיש אבר כיון דאין הקדושה ראויה להתפשט א"כ לא קדשה רק קדושת דמים