מקדש דוד חלק ב רכח

והנה דעת הרשב"א ז"ל אינו כן וס"ל דקדושת דמים אינו עושה תמורה שכתב בקידושין גבי בהמה של ב' שותפין כו' דאמרינן שם ש"מ דיחוי מעיקרא הוי דיחוי וש"מ יש דיחוי בדמים כו' דלא תלי זה בזה די"ל דיחוי מעיקרא בלא דיחוי דמים אלא דיחוי הגוף כי הא דאמרינן במס' תמורה בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה והא ודאי מדעושה תמורה מעיקרא חיילא עלה קדוה"ג דאילו קדושת דמים אינה עושה תמורה ע"ש, והשעה"מ הל' קרבן פסח כתב עליו שהם דברים תמוהים דהא בבהמה של ב' שותפין דאמרינן עלה יש דיחוי בדמים אמרינן נמי דעושה תמורה ותמורתה כיוצא בה ע"ש אך נראה דלק"מ דזה בבהמה של ב' שותפין דעושה תמורה הוא לאחר שלקח אידך חציה והקדישה דאז נחתא לי' קדוה"ג דהא אמרינן דקרבה או לא דהוי דיחוי אבל קודם שלקח אידך חציו אינו עושה תמורה כדאמרינן בתוספתא פ"ק דתמורה והביאה הרמב"ם ז"ל פ"א דתמורה בהמה שחציה קדש וחציה חול אינה עושה ואינה נעשית תמורה ע"ש ולא משכחת לה בהמה חציה קדש וחציה חול אלא בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד מהם חציה דבלא"ה הרי פשטה קדושה בכולה וזה דאינה עושה תמורה אע"ג דחצי בהמה בעלמא עושה תמורה כמה שהוכיחו התוס' תמורה (כ"ו ע"א) ע"כ משום היכא דחציה קדש וחציה חול היא רק קדושת דמים וכמ"ש רש"י ז"ל (זבחים י"ב) יש דיחוי בדמים אעפ"י שאינה קדוה"ג כגון הכא שהקדיש חציה לא קדשה אלא לדמיה שהרי אי"ל חלק אלא בחציה ואין קדושה ראויה לפשוט בכולה על פיו ע"ש (ועיין בסי' שאח"ז סק"א] ושפיר דייקינן בגמרא יש דיחוי בדמים שהרי הדיחוי היה בשעה שלא היתה קדושה רק חציה ואז לא היתה רק קדושת דמים שהרי אז לא היתה עושה תמורה וזהו שכתב הרשב"א ז"ל והא ודאי מדעושה תמורה מעיקרא חיילא עלה קדוה"ג כו' היינו לאפוקי בבהמה של ב' שותפין דקדוה"ג חיילא אח"כ והדיתוי היה בדמים: ב. פשטה קדושה בכולה

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' עירוכין הי"ד המקדיש בהמה תמימה לדמיה ה"ז נתקדש גופה הקדיש אחד מאבריה לדמיו ואמר דמי רגלה של פרה זו הקדש למזבח ה"ז ספק אם פשטה קדושה בכולה או לא פשטה כו' והקשה הכ"מ שם הא האיבעיא דרבא בתמורה י"א בהקדיש אבר לדמיו מהו הוא רק למ"ד דאמרינן בקדוה"ג פשטה קדושה בכולה ואיבעי' לן אם גם בקדושת דמים כן אי אמרינן תרי מגו אבל הרמב"ם ז"ל דפסק דלא אמרינן במקדיש אבר פשטה קדושה בכולה א"כ כ"ש בקדושת דמים וכתב דס"ל להרמב"ם ז"ל דהאיבעיא דרבא לכ"ע בעי לה דאע"ג דלר"מ ור"י כי אמר רגלה ש"ז עולה לא פשטה קדושה בכולה היינו במקדיש אותו אבר קדוה"ג דכיון שאותו אבר אין הנשמה תלויה בו ואינו ראוי ליקרא עולה לא חלה עליו קדושה ליקרב עולה והיאך תפשוט הקדושה בכולה מ"ה מעטיה קרא אבל כשמקדיש אבר קדושת דמים אעפ"י שאין הנשמה תלויה בו חלה עליו קדושה לדמיו ושייך למיבעיא אי אמרינן מגו דאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכוליה ע"ש ופירושא דהאי מילתא דלהתפשט בכולו אפשר רק מה שיש על אותו אבר אבל כיון דעל אותו אבר שהקדיש ליכא שם עולה ל"ש שתתפשט ותהיה עלה שם עולה שהרי זה הוא שם חדש ובאבר שהנשמה תלויה בו איכא שם עולה עלה ושייך התפשטות אבל במקדיש אבר לדמיו היינו שהתנדב האבר לדמי עולה שלמה א"כ אותה הקדושה ראויה להתפשט בכל הבהמה ותהא כולה לדמי עולה, והנה בתמורה שם בעי רבא הקדיש אבר מהו בגיזה וכתב השמ"ק דלר"י קא מיבעיא ליה דאמר לא פשטה קדושה בכולה מהו אותו אבר בגיזה כו' ע"ש היינו דהאיבעיא הוא רק באותו אבר אי מותר בגיזה או לא אבל הרמב"ם ז"ל כתב פ"א מהל' מעילה הי"ג הקדיש אבר אחד מן הבהמה בין לב"ה בין למזבח הרי הדבר ספק אם אסורה כולה בגיזה ועבודה כו' ע"ש ויש לעיין אמאי תהא אסורה כולה בגיזה ועבודה הא לא פשטה קדושה בכולה כמ"ש הרמב"ם ז"ל וי"ל בזה ב' דרכים חדא דאף במקדיש אבר אחד זה דלא פשטה קדושה בכולה הוא רק דאין כולה עולה אבל קדושה לענין גיזה תפוס בכולה ועוד י"ל דלעולם בכל הגוף ליכא קדושה כלל רק היכא דגוזז במקום אחד מן הבהמה חשיב גיזה על כל הבהמה שהרי גוזז הבהמה ומש"ה חשיב גיזה אף על האי אבר שהקדיש, והנה בהא דאיבעי' לן הקדיש חד אבר מהו בגיזה ופשטינן מההיא דלא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים ודחינן דהתם לא נחתא ליה קדושה הכא נחתא ליה קדושה ופי' רש"י ז"ל משום דשותפות עכו"ם פוטר מן הבכורה אבל התוס' הקשו ע"ז הא אמרינן בבכורות דאף למ"ד שותפות עכו"ם אינו פוטר ג"כ מותר בגיזה ופי' דזה דאמרינן התם לא נחתא ליה קדושה היינו ליקרב אבל הרגמ"ה כתב שם ז"ל ה"נ שלו ושל אחרים היא דחד אבר מינה הוא דקדיש ושאר הגוף דחולין היא א"ל התם לא נחתא ליה קדושה בכולה דחציה דעכו"ם היא וחלק עכו"ם לא קדיש הכא דכולה שלו הויא נחתא קדושה בכולה ואסורה כולה בגיזה עכ"ל היינו דמפרש נמי כהרמב"ם ז"ל דכולה אסורה בגיזה ומפרש נמי אליבא דמ"ד דשותפות עכו"ם אינו פוטר כהתוס' רק הנ"מ דהתם קדוש רק חלק של ישראל והכא נחית קדושה בכולה וכן בשמ"ק לחד גירסא גרסינן שם התם לא נחתא ליה קדושה בכולה בהמה הכא נחתא ליה קדושה בכולה בהמה ע"ש ואע"ג דהאיבעיא הוא ע"כ למ"ד דלא אמרינן פשטה קדושה בכולה וכמ"ש השמ"ק שם דאי פשטה קדושה בכולה ליכא למיבעי כלל ונראה מזה כהדרך הראשון שכתבנו בדעת הרמב"ם ז"ל דנהי דלא פשטה קדושה בכולה למהוי כולה עולה מ"מ נחתא ליה לכולה קדוה"ג לענין איסור בגיזה ועבודה ואע"ג דאמרינן ברגלה ש"ז עולה דהשאר ימכר ודמיו חולין מ"מ לענין גיזה ועבודה יכול להיות קדוה"ג בכולה וכמו פסה"מ לאחר שנפדו אע"ג דחולין להמכר לענין גיזה ועבודה קדושין והטעם דקדוה"ג לענין גיזה ועבודה נחתא בכולה אבל למהוי כולה עולה לא הוא כמ"ש הכ"מ דא"א להתפשט ולהיות ע"י זה שם חדש ועל אבר אחד ליכא שם עולה א"א להתפשט ולמהוי כולה עולה דאפשר להתפשט רק מה שיש על אותו אבר אבל קדוה"ג לענין גיזה ועבודה כיון דזה יש על אותו אבר יכול זה להתפשט בכל הבהמה וכמו דקדושת דמים יכולה להתפשט בכל הבהמה, והנה הדרך השני שכתבנו להרמב"ם ז"ל דמש"ה אסורה כולה בגיזה משום דכגוזז במקום אחד חשיב גיזה על כל הבהמה ואף על אותו אבר אי אפשר לומר כלל דהא אמרינן בחולין קל"ה דאם הקדיש בהמה למזבח חוץ מגיזותיה מותר לגוזזה אם לא תכחוש ע"י זה ולא תהיה פשטה קדושה בכולה ועיין במהרש"א ומהרש"ל ז"ל שם] אלמא דאיסור גיזה ליכא רק היכא דהגיזה עצמה קדושה א"כ הכא שלא הקדיש רק אבר אחד אמאי תהא כולה אסורה בגיזה וע"כ כמה שנראה מהרגמ"ה דלענין גיזה נחתא קדושה לכל הבהמה אך אף עמ"ש הרגמ"ה דנחית איסור גיזה לכל הבהמה יש ג"כ לעיין מההיא דחולין שם דאמרינן דמש"ה בקדשי מזבח שהקדיש חוץ מגיזה וכחשה אסור לגוזזה משום דפשטה קדושה בכולה היינו דפשטה אף על הגיזה כמ"ש רש"י ז"ל ואמרינן שם ואפילו לר"מ דאמר ברגלה ש"ז עולה אין כולה עולה הנ"מ מקדיש אבר שאין הנשמה תלויה בו אבל מקדיש אבר שהנשמה תלויה בו קדשה ע"ש וקשה ל"ל משום דהוי אבר שהנשמה תלויה בו תי"ל דלענין איסור גיזה אף לר"מ פשטה בכולה אף במקדיש אבר אחד מיהו י"ל