מקדש דוד חלק ב רכז

ובעי רעיה איכא שהייה וחיישינן שמא נתן לבו לפרש בתערובות ומש"ה הן כמפורשין ע"ש היינו דס"ל לתוס' דאף במפריש מין אחר לגמרי ג"כ אמרינן מגו דנחתא כו' אך רש"י ז"ל לא פי' שם כן וכתב דמיירי בבהמה הראויה לנזיר ע"ש ובירושלמי איכא פלוגתא בזה בהפריש שור אי הוי כהפריש בהמה או כהפריש מעות, והנה בעיקר מ"ש התוס' שם דס"ל כרבנן במפריש נקבה לאשם דנחתא ליה קדוה"ג נראה דבחנם כתבו כן דאפילו לר"ש במפריש נקבה לאשם דלא נחתא ליה קדוה"ג הכא שהפריש ג' פרים או ג' שעירים לנזירותו על השלמים ודאי חייל קדוה"ג אף דנזיר מביא איל לשלמים מ"מ כיון דפר ושעיר כשרין לשלמי נדבה כי הפריש פר ושעיר לשלמיו חייל עליה קדוה"ג וגם כשר להקרבה רק דלא עלו לשם חובה וכן על העולה ודאי חייל קדוה"ג אע"ג דעולת נזיר כבש משום דפר ושעיר כשרין לעולת נדבה וכדאמרינן במנחות (מ"ח ע"ב) בשלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן היינו שהביא בן שתים כמ"ש בתוס' שם כשרין וכן אמרינן שם אשם בן שנה והביא בן שתים כו' פסולין ותעובד צורתן כו' אבל עולת נזיר ועולת יולדת כו' שהיו בני שתים כשרין כללו של דבר כל הכשר בעולת נדבה כשר בעולת חובה כו' וההיא דהתם אתיא כר"ש כמ"ש תוס' תמורה (י"ט ע"ב) ד"ה אשם וא"כ ה"נ בהביא פר או שעיר לעולתו אף לר"ש כשר כיון דכשר בעולת נדבה ורק לא עלה לשם חובה א"כ בהפריש ג' פרים או ג' שעירים לנזירותו על של עולה ושל שלמים ודאי אמרינן מגו דנחתא כו' ואי אפשר לפדותן בלא מום וא"כ צריך שהייה, והנה התוס' שם בסוף דבריהם פי' דאין הטעם כיון דאיכא שהייה חיישינן שמא פירשן רק דהלכתא דמעות סתומין יפלו לנדבה הוא רק במעות ולא בבהמה תמימה דלא חזיא לנזיר כגון פרים ושעירים רק בהמה בע"מ בכלל מעות כיון דחזי לדמי לאלתר אבל הנך כיון דצריך מום אינן בכלל מעות והלח"מ פ"ט דנזירות כתב דדעת הרמב"ם ז"ל כפי' זה של התוס' ע"ש אך נראה דא"א לומר כן דלהרמב"ם ז"ל אם הפריש ג' פרים או ג' שעירים לנזירותו של חטאת לא חל עליו קדושה כלל וכמו מפריש זכר לחטאת דס"ל דלא חלה עליו לא קדוה"ג ולא קדושת דמים דהא לא עדיף מפריש פר ושעיר במקום שצריך כבשה ממפריש שעיר במקום שצריך שעירה וכתב בפ"א מהל' תמורה שכל המשנה בחטאת לא נתקדש כלל ואפילו קדושת דמים וכיון דשל חטאת לא נחתא ליה קדושה כלל אין זה מעות סתומין וע"כ הרמב"ם ז"ל יפרש כרש"י ז"ל דמיירי בבהמה הראויה לנזיר ומש"ה אינן כסתומין משום דמינכר איזה לחטאת ואיזה לעולה ואיזה לשלמים ע"ש, (יש לחקור לר"ש דאשם בן שנה והפריש בן שתים לא נחתא ליה קדוה"ג מצורע מחוסר זמן בבעלים כגון בימי ספירו שהפריש אשם בן שנה רק כשיגיע זמן הקרבתו יהיה אז בן שתים אי נחתא ליה קדוה"ג אי אזלינן בתר שם החיוב וכיון דבן שנה ראוי למצורע וכיון דראוי לשם זה החיוב בשעת הפרשתו נחתא ליה קדוה"ג או בעינן שיהא ראוי להבעלים להתכפר בו וכיון דלבעליו אינו ראוי מעולם שהבעלים הם מחוסרי זמן וכשיגיע זמנן יהיה אז בן שתים לא נחתא ליה קדוה"ג]

ג) כתב השמ"ק בכורות (י"ד ע"ב) על הא דאמרינן שם ומודה ר"ש בבע"מ מעיקרא כו' מ"ט כו' ז"ל וא"ת מאי בעי מ"ט דאין עושין תמורה הא הוי טעמא דאי משום למ"ד קרבן ששמו קרבן האי נמי לאו שמיה קרבן ואי למ"ד דילפינן ממעשר בהמה שקדוש קדושת מזבח זה שקדם מומן להקדשן לא קדוש קדושת מזבח וא"כ מאי בעי והא הוי טעמא משום הכי הוא וי"ל דכיון דהקדיש דמיו למזבח שפיר הוי קדושת הגוף לעשות תמורה כמו בע"מ שעושין תמורה כו' עכ"ל היינו דזה דבע"מ עושה תמורה הוא משום שדמיו למזבח והו"א דאף קדם מומן את הקדשן כן ומש"ה אצטריך קרא למעוטי, והנה לולי דברי השמ"ק נראה היה לומר דזה דבע"מ עושין תמורה אין זה מפני שדמיו עומדין למזבח רק משום דקודם היה ראוי למזבח והיה עליו קדוה"ג אף לאחר שהומם נשאר בו קדוה"ג לענין תמורה דהא חזינן דפסולי המוקדשין לאחר שנפדו ג"כ עושין תמורה אע"ג דדמיהן אין עומדין למזבח וע"כ משום שנשתייר בהן קדושה לענין תמורה מקודם ולהשמ"ק צ"ל דפסולי המוקדשין לאחר שנפדו דעושין תמורה כיון דקדושתה רק למיתה הוא גדר בפ"ע אבל זה דבע"מ עושין תמורה הוא משום דהדמים עומדין למזבח י"ל קדוה"ג לעשות תמורה והנה כשיטת השמ"ק דכל שי"ל קדושת דמים ודמיו עומדין למזבח י"ל קדוה"ג לעשות תמורה כן ג"כ דעת הרגמ"ה ז"ל כריתות (כ"ז ע"ב) גבי בהמה של ב' שותפין דאמרינן ש"מ בע"ח נדחין ויש דיחוי בדמים וכתב ז"ל בהמה של ב' שותפין הקדיש חציה שלו וההוא הקדש לא פשטה בכולה בהמה אלא בחציה ולא קדשה אלא לדמים וכי חזר ולקח חציה והקדישה קדושה לדמים ואינה קריבה ועושה תמורה דאפילו קדושת דמים עושה תמורה כדתנן בתמורה ומן בע"מ על התמורה עכ"ל ואע"ג דבהקדיש חציה לא היתה מעולם עומדת למזבח ומוכח דכל שי"ל קדושת דמים אף שמעולם לא היה לו קדוה"ג עושה תמורה חוץ מבע"מ מעיקרא דמיעטיה קרא וזה דס"ל לר"ש במפריש נקבה לאשם דלא נחתא ליה קדוה"ג וס"ל דאינו עושה תמורה אע"ג די"ל קדושת דמים צ"ל כמו דמיעט קרא בע"מ מעיקרו ה"נ נקבה לאשם שהוא ג"כ כמו בע"מ כמ"ש תוס' תמורה (ז' ע"א) ובהא פליגי דרבנן אזלי בתר שאר קרבנות וכיון דנקבה ראויה לשאר קרבנות ואינה להן כבע"מ וכיון די"ל קדושת דמים למזבח נחתא לה קדוה"ג לתמורה ור"ש אזיל בתר האי קרבן ולענין האי קרבן חשיב כבע"מ מעיקרו ולא נחתא ליה קדוה"ג לתמורה, והנה להשמ"ק דכל שהקדיש דמיו למזבח הוי קדוה"ג לתמורה ע"כ ג"כ לענין רעיה דהא זה בזה תלוי כדאמרינן בתמורה כ' שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב רק בבע"מ ל"ש זה שהרי מומו עמו א"כ כל קדושתו הוא רק לתמורה אבל שאר קדושת דמים כמו דנחתא להו קדוה"ג לתמורה ע"כ נחתא נמי קדוה"ג לרעיה ולפ"ז היינו נמי מה דאמרינן במפריש נקבה לעולה מגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדוה"ג והיינו קדוה"ג לרעיה ולתמורה ולכאורה מנ"ל זה דאמרינן מגו דנחתא ולפ"ז נפקא לן מבע"מ שעושין תמורה דגמרינן לה מקראי בתמורה (י"ז ע"ב) דכיון דדמיהן עומדין למזבח נחתא להו קדוה"ג לתמורה, והנה בתמורה ר"פ וולד חטאת גבי חטאות המתות אמרינן שאבדה ושנמצאת בע"מ אם משכפרו הבעלים תמות ואינה עושה תמורה ואם עד שלא כפרו הבעלים תרעה כו' ועושה תמורה וכתב רש"י ז"ל ועושה תמורה הואיל ודמיה עתידין ליקרב כו' היינו נמי דתלי בדמיה עומדין למזבח ובחטאות המתות זה דאין עושין תמורה הוא משום דאין דמיהן עומדין למזבח וכ"כ רש"י ז"ל במעילה ר"פ וולד חטאת ע"ש, והנה אמרינן בתמורה י"ז דיוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס כלאים וטרפה אין מקדישין לעשות תמורה ואפילו קדשה ואח"כ נטרפה אינה עושה תמורה ואמרינן שם הטעם כיון דטרפה אסורה באכילה הו"ל כבהמה טמאה ע"ש והנה לבד טעם זה י"ל כיון דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים א"כ אין דמיו עומדין למזבח ומש"ה אינו עושה תמורה וזה דאצטריך לטעם דאסורה באכילה הוא רק לזה דאין תמורה חלה עליהן אם המיר בהמת קדשים בטרפה, והנה בחטאות המתות זה דאין עושין תמורה י"ל ג"כ הטעם משום דאסורין באכילה כדאמרינן בבכורות ט"ז ממפריסי הפרסה טמא וא"כ הוי כטרפה כמקדיש בהמה ואח"כ נטרפה דאינה עושה תמורה וא"כ א"צ לזה דאין דמיהן עומדין למזבח וא"כ אפילו אם יבטלו ב"ד דין חטאות המתות שיכולין ב"ד לבטלן כדאמרינן בירושלמי ספ"ק דשבת היינו דלענין שלא ימותו אלא ירעו כדאמרינן שם אף דדמיהן יהיו עומדין למזבח ג"כ לא יעשו תמורה מטעם זה (ונראה דהירושלמי שבת אזיל למ"ד פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דהא אסורין באכילה מקרא דממפריסי הפרסה א"כ איך אפשר להם שירעו]: