מקדש דוד חלק ב רכה

אמרינן במתני' דלאחר שכפרו הבעלים תמות אבל התוס' השיגו שם על רש"י ז"ל וכתבו דדחויין לחוד ועברה שנתה לחוד דדחויין חמירי מעברה שנתה, והנה מהרמב"ם ז"ל יש להוכיח להדיא דדחויין אזלי תכף למיתה ולא בעינן נתכפרו באחרת שכתב פט"ו מה' מעה"ק היה מחויב חטאת ואמר חציה חטאת וחציה עולה או שלמים כו' ה"ה תמות כמו שיתבאר בחטאות המתות ע"ש, והנה רש"י ז"ל בתמורה כ"ו כתב דמיירי שלא היה מחויב חטאת ומש"ה תמות דא"א להקריבה והתוס' פי' שם דמיירי באומר חציה תמורת חטאת ומש"ה תמות כדין תמורת חטאת אך הרמב"ם ז"ל כתב באומר חטאת ומיירי נמי שהיה מחויב חטאת ובטעם הרמב"ם ז"ל דתמות כתב הכ"מ דכיון דא"א לו להתכפר בה משום דחציה עולה וחטאת לאו בת רעיה היא לפיכך תמות ע"ש והיינו משום דיחוי דכיון דהפרישה באופן שאינו יכול להתכפר בה אזלא למיתה, והנה בחציה חטאת וחציה עולה כתב הרמב"ם ז"ל דתמות ולא חילק בין לפני כפרה בין לאחר כפרה וה"נ במפריש שעיר לשעירתו אם תחול עליה קדוה"ג אזלא תיכף למיתה דמ"ש מחציה חטאת שכתב הכ"מ דכיון שא"א להתכפר בה וחטאת לאו בת רעיה אזלא למיתה ה"נ בהפריש שעיר דא"א להתכפר בו וחטאת לאו בת רעיה ימות א"כ אם תחול עליה קדוה"ג אזיל תיכף למיתה א"כ לא נחתא ליה לא קדוה"ג ולא קדושת דמים, והנה הלח"מ שם תמה על הרמב"ם ז"ל בחציה עולה וחציה חטאת אמאי תמות מ"ש מחטאת שעברה שנתה שכתב הרמב"ם ז"ל שתרעה ע"ש ול"ק כלל דדחויין לחוד ועברה שנתה לחוד כמ"ש התוס' בתמורה משום דדחויין לא חזיא לשום הקרבה ועברה שנתה חזיא להקרבה בשאר קרבנות ומש"ה בעברה שנתה בעינן תרתי לריעותא משא"כ בדחויין ע"ש וכל היכא דלא חזיא להקרבה משום דקדוש רק חציה חשיב דיחוי וכדאמרינן גבי בהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד חציה כו', והנה מדברי הרמב"ם ז"ל אלו תשובה לדברי האור שמח שכתב דכל שאם תחול עלה קדושה תמות משום דיחוי לא נחתא קדושה כלל דהוי כבהמה טמאה ורק תמורת חטאת הלכתא גמירא לה הא בחציה חטאת וחציה עולה כתב הרמב"ם ז"ל דתמות אלמא נחתא לה קדושה

והנה במפריש זכר לחטאת פסק הרמב"ם ז"ל דלא קדיש לא קדוה"ג ולא קדושת דמים ובחציה חטאת וחציה עולה פסק דתמות אלמא נחתא לה קדושה אע"ג דהתם נמי לא חזי להקרבה, החילוק הוא בזה דבמפריש שעיר לשעירתו הקדיש קדושת דמים רק השאלה היא אי נימא מגו דנחתא כו' וכדמקשינן בגמרא לר"ש אלא מעתה יחיד שהפריש שעיר לשעירתו תקדוש קדוה"ג משום מגו דנחתא כו' וכמו הפריש נקבה לאשמו שהקדישה קדושת דמים וכדמקשינן דתפדה שלא במום ואמרינן משום מגו דנחתא לה קדושת דמים כו' ובחטאת כל שהקדישה קדושת דמים אם תחול עליה קדושת דמים תחול עליה נמי קדוה"ג משום מגו דנחתא כו' ואז לא תהיה ראויה לפדיון לא נחתא עלה אף קדושת דמים כיון שהקדישה לדמיה ואינה ראויה לדמיה וכמ"ש השמ"ק אבל בבהמה זו חציה חטאת וחציה עולה לא הקדישה קדושת דמים כ"א קדוה"ג שהרי אמר עולה ולא אמר לעולה וכה"ג באומר עולה הוא קדוה"ג ולא קדושת דמים ואפילו אם הדבר אינו ראוי ליקרב אינו קדושת דמים וכדאמרינן בתמורה כ"ז אמר על בהמה טמאה ועל בע"מ הרי אלו עולה לא אמר כלום וכיון דמתחילה הקדישה קדוה"ג חל עליה קדוה"ג למיתה ומפריש נקבה לאשם דאמרינן דאקדשה קדושת דמים משום דאמר לאשם וכן במפריש שעיר לשעירתו ונשיא שהפריש שעירה לשעירו כו', והנה בההיא דבהמה זו חציה עולה וחציה חטאת אמרינן בתמורה כ"ו ר"מ אומר תיקרב עולה דס"ל תפוס לשון ראשון ר"י אומר תמות דאף בגמר דבריו אדם נתפס וחלו שניהם ע"ש והנה מדקאמר ר"מ תיקרב עולה ע"כ זכר הוא א"כ קשה טובא על הרמב"ם ז"ל לר"י אמאי תמות הא הוי מפריש זכר לחטאת דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא קדיש לא קדוה"ג ולא קדושת דמים כשהקדיש כולה וכ"ש כשהקדיש רק חציה ולפ"ז כיון דאמר חציה חטאת מעיקרא לקדוה"ג אקדשה חל עליה קדושה למות

ובירושלמי פ"ט דפסחים אתפלגון ציבור שהפריש נקבה וכן נשיא שהפריש שעירה ר' ירמיה אמר לא קדשה וולדה קרב ר' יוסי אמר קדשה וולדה מת כדין וולד חטאת ומייתינן התם ראיה לר' יוסי מההיא דאין אתה יכול לומר וולד חטאת בציבור שאין ציבור מביאין נקבה לא אמר אלא אין אתה יכול הא אם הקדישה קדשה אמר ר' יוסי ב"ב יאות אמר ר' ירמיה כו' ע"ש ונראה דר' יוסי דס"ל נשיא שהפריש שעירה דקדשה לא אזלא למיתה ולא אמרינן דדחויין אזלי למיתה דהא אמר וולדה מת ואי היא גופה אזלא למיתה נראה דודאי ל"ש שיהא וולדה מת דהא חטאות המתות אין עושין תמורה משום דפקע קדושתן כדאמרינן בפ' ולד חטאת א"כ כ"ש דאין וולדן קדוש דשיתקדשו הוולדות בעינן קדושה יותר אלים מלעשות תמורה כמ"ש תוס' בכורות (ט"ז ע"א) ד"ה ותמורה ע"ש וכיון דס"ל לר' יוסי דלא אזלא למיתה דלא ס"ל דדחויין אזלי למיתה א"כ שפיר ס"ל דקדשה ונחתא לה נמי קדוה"ג ור' ירמיה דס"ל לא קדשה ס"ל כתלמודא דידן דדחויין למיתה ומש"ה לא קדשה כלל

והנה על הירושלמי יש לעיין בציבור שהפריש נקבה דס"ל לר' יוסי דקדשה וולדה מת אמאי וולדה מת הא אין חטאת הציבור מתה וכן מה דמייתינן ראיה לזה מההיא דאין אתה יכול לומר וולד חטאת בציבור שאין הציבור מביאין נקבה הא אם הקדישה קדשה והיינו דאם הקדישה הוולד למיתה כמה שפי' המפרשים ז"ל שם והא האי תנא ס"ל דחטאות המתות הוא רק ביחיד ולא בציבור ונראה דבציבור שהפריש נקבה דקדוה"ג חל עלה משום מגו דנחתא כו' אין זה קדוה"ג להקרבה דל"ש בה הקרבה רק קדוה"ג ליאסר בגיזה ועבודה ושתהא צריכה מום ליפדות א"כ ל"ש שתקרא חטאת הציבור דזה שייך רק אם יש בה קדוה"ג ליקרב בשביל קרבן ציבור והכא מעולם לא היתה ראויה לק"צ רק י"ל קדוה"ג בעלמא

והנה בעיקר מ"ש תוס' והשמ"ק דהיכא דהקדישה לקדושת דמים והוא באופן אם תיחות לה קדוה"ג אי"ל פדיון לא קדשה דמיעקרא מינה קדושת מזבח כמ"ש השמ"ק דבמגו דנחתא כו' בעינן קדוה"ג כעין קדושת דמים שראויה לפדיון יש לעיין מההיא דתמורה ט"ז דאמר שמואל המקדיש את הטרפה צריכה מום קבוע לפדות עליו ומקשינן ש"מ פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואמרינן דעושין קדושה למות ע"ש וקשה איך אמרינן בטרפה מגו דנחתא כו' הא אם תיחול קדוה"ג לא יהיה לו פדיון משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים מיהו אפשר היה לומר דהתם לאו משום מגו דנחתא הוא רק מיירי שמתחילה הקדישה קדוה"ג אך התוס' זבחים (קי"ד ע"א) ד"ה וקסבר כתבו שהוא משום מגו דנחתא כו' ע"ש וקשה מ"ש מעשיר שהפריש קן לכבשתו

ב) אמרינן בכריתות כ"ח המפריש נקבה לפסחו קודם הפסח תרעה כו' ילדה זכר ירעה כו' ויביא בדמיו פסח רש"א הוא עצמו יקרב פסח והקשה השמ"ק שם הא ס"ל לר"ש דמידי דלא חזי לא נחתא ליה קדוה"ג ומפריש נקבה לפסחו לא נחתא קדוה"ג א"כ הולד אמאי יקרב פסח כיון דעל האם רק קדושת דמים הוולד אי בעי אף חולין נהוי דל"ש כאן וולדות קדשים ע"ש, והנה מ"ש דהוולד אי בעי אף חולין נהוי ודאי אינו דאפילו אם האם רק קדושת דמים ג"כ הוולד אינו חולין כדאמרינן בבכורות י"ד דאף קדשים שקדם מום קבוע להקדשן וולדן שנולדו קודם פדיונן