מקדש דוד חלק ב רכב

מתים כמ"ש הר"ש ז"ל נראה הטעם משום דאיסור כניסה להר הבית תלוי בטומאה יוצא מגופו ועכו"ם נהי דמדרבנן הוא כזב מ"מ אין טומאה יוצא מגופו כיון דגזרו עליו שהוא כזב בין ראה בין לא ראה ואפילו ראה ראייתו לא מעלה ולא מוריד דאין ראיית עכו"ם כלום א"כ טומאת זב שגזרו עליו אין הטומאה יוצא מגופו ואינו אסור בהר הבית

כתבו התוס' יומא (ל' ע"ב) דמצורע בימי ספירו מותר לכנוס למחנה לויה מפני שהוא כטמא שרץ ע"ש והנה לפ"ז ע"כ לא חשבינן ליה בימי ספירו כטומאה יוצא מגופו כלל ויש לעיין א"כ יעשו ג"כ פסח הבא בטומאה כיון דאינן רק כטמאי שרץ

וטבולי יום מותרין בכל מחנה לויה ואין אסורין אלא בעזרת נשים והקשו התוס' בזבחים (ל"ב) במצורע שחל שמיני שלו בעה"פ וראה קרי למה ליה למדחי לעשה ולכנוס טבול יום בעזרת נשים ולעמוד בשער נקנור ילך בשאר הלשכות ויכניס שם ידיו לבהונות ותי' דלא אפשר משום דכתיב פתח אהל מועד והיינו בשער נקנור שהוא מכוון כנגדו ע"ש אך רש"י ז"ל כתב בסוטה (ח' ע"א) דהטעם דסוטות ומצורעין מעמידין אותם בשער נקנור משום דכתיב לפני ה' והוא הפתח שבו דרך כניסה ויציאה לכל באי עזרה עכ"ל והיינו דלא מפקינן מפתח אהל מועד רק דלפני ה' משמע בפתח שבו דרך כניסה ויציאה והוא שער נקנור שהוא שער האיתון והנה לפ' רש"י ז"ל אתי שפיר מה דאמרינן בפסחים פ' כ"צ דמש"ה לא נתקדש שער נקנור מפני המצורעים שעומדים שם ומכניסים ידיהם לבהונות וקשה דאם יתקדש שער נקנור יכולים לעמוד חוץ לשער נקנור ויכניסו בהונותיהן לתוך השער ולפמ"ש רש"י ז"ל כיון דכתיב והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה' ולפני ה' משמע בפתח המשמש כניסה ויציאה לכל באי העזרה א"כ ע"כ צריך לעמוד שם בתוך הפתח דוקא

ומצורעים אסורים אף במחנה ישראל ופסק הרמב"ם ז"ל דמצורע לא לקי רק על ירושלם אבל בשאר ערי חומה ליכא רק עשה דבדד ישב ע"ש והתוס' בעירוכין (ל"ב) הקשו למה משתלח מצורע דוקא מערי חומה וכתבו משום דגמרינן גז"ש מושב מושב מבתי ערי חומה ע"ש ולכאורה קשה למה צריך לגז"ש תי"ל דמצורע משתלח חוץ למחנה ישראל וערי חומה נתקדשו בקדושת מחנה ישראל ונראה מזה דס"ל להתוס' דאף שאר עיירות י"ל קדושת מחנה ישראל וכן נראה ממה דאמרינן בת"כ שהביאו התוס' שם דאבנים מנוגעים משתלחין אפילו משאר עיירות שאינן מוקפות חומה ורק מצורע משתלח מערי חומה ומוכח דאף שאר עיירות י"ל קדושת מחנה וכן אמרינן להדיא בספרי הובא בפי' הרא"ש פ"ק דכלים] דיהושע קידש כל ערי ישראל בקדושת מחנה ישראל א"כ קשה להו להתוס' למה משתלח מצורע דוקא מערי חומה וכתבו דגמרינן מגז"ש מבתי ערי חומה והנה תוס' בזה לשטתייהו אזלי שכתבו בברכות (ה' ע"ב) גבי הא לן והא להו דבזה"ז אינו נוהג שילוח מצורעים משום דאין בתי ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ע"ש והנה ההיא דהא לן והא להו ר"י קא אמר לה התם ור"י ס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל ובכ"ז אין שילוח מצורעים נוהג בזה"ז משום דאין בתי ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ולכאורה קשה מה שייך דין שילוח מחנות לדין בתי ערי חומה ולפ"ז כיון דס"ל להתוס' דלשילוח מצורע לא סגי במה שהיא קדושה בקדושת מחנה ישראל דאף שאר עיירות ג"כ קדושות ובעינן דוקא שיהא בו דין בתי ערי חומה דגמרינן מושב מושב מבית מושב עיר חומה א"כ בזה"ז נהי דקידשה לע"ל ונשארה קדושת המחנות מ"מ כיון דבטל דין בתי ערי חומה א"כ בזה"ז ערי חומה הוו כמו שאר עיירות די"ל קדושת מחנה ואין מצורע משתלח משם

ובטבול יום וכן במח"כ דזב איכא פלוגתא אי כזב דמי אי לאו כזב דמי וס"ל לרש"י ז"ל בזבחים (ל"ב ע"ב) דלמ"ד טבול יום דזב כזב דמי ה"ה למחנותם ואין טבול יום דקרי נכנס למחנה לויה ותוס' שם חלקו ע"ז וכתבו דטבול יום ומח"כ דזב כזב דמי הוא רק לענין פסח הבא בטומאה אבל לא לענין ביאת מקדש ע"ש והנה על רש"י ז"ל יש לעיין ממה דאמרינן בסוטה (ח') דיולדות עומדות בשער נקנור בשעת הבאת קרבנותיהן ואי מחו"כ דזב כזב דמי אף למחנותיו איך היא מותרת במחנה לויה

אמרינן בירושלמי פסחים פ"ז ה"ז דמגע זב כזב לענין פסח הבא בטומאה ויש לחקור אם לביאת מקדש ג"כ מגע זב כזב ומשתלח חוץ לב' מחנות והנה אמרינן בפסחים (ס"ח) דבועל נדה כטמא מת למחנותם היינו דמשתלח רק חוץ למחנה אחת ואע"ג דנגע בנדה מיהו י"ל דמיירי דטבל לאחר שבעל רק לא מנה ז' ימים דמדין מגע נדה נטהר ואינו רק בועל נדה והנה בתוספתא פ"א דכלים רש"א כשם שאין זבות נדות ויולדות נכנסים להר הבית כן משכבן ומושבן כיוצא בהן ע"ש ובדנקט משכבן ומושבן נראה דמגען אינו כיוצא בהן

אמרינן בזבחים (י"ז ע"ב) גבי פרת חטאת שרפה אונן ומחו"כ. כשרה ר"י הבבלי אומר אונן כשרה מחו"כ פסולה ואמרינן שם דפלוגתייהו בקרא דוהזה הטהור מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום שכשר לפרה מ"ס טומאה דכל התורה כולה ומ"ס טומאה דהך פרשה והיינו של טומאת מת וטבול יום דשרץ אתי בק"ו מטבול יום דמת דמה טבול יום של טומאת שבעה כשר טבול יום דטומאת ערב לא כ"ש כמ"ש ברש"י ז"ל שם ויש לעיין דמשמע הכי דלכ"ע עיקר ההיתר דטבול יום לפרה הוא בטומאה דהאי פרשה היינו של מת וקשה איך משכחת לה דטבול יום דמת יעשה פרת חטאת הא שריפת פרה צריכה קידוש ידים ורגלים ואם עשאה בשלא ריחוץ ידים ורגלים פסולה כדאמרינן בפ"ד דפרה ור' חייא בר יוסף ס"ל בזבחים (כ' ע"ב) דצריך לקדש בכ"ש בפנים ואיך יכול לכנוס כשהוא טבול יום דהא במחנה שכינה לכ"ע אסור טבול יום לכנוס והוא בכרת וזה דטבול יום מותר לפרה ע"כ מיירי שנטמא אחר שקידש וטבל אבל בטומאת מת דטומאתו טומאת שבעה וכשטבל לאחר ז' נעשה טבול יום ובזה ודאי לא משכחת שקידש ידיו ואח"כ נטמא במת דודאי לא מהני הקידוש שקידש ידיו לאחר ז' ימים ואפשר דאף לר"ח ב"י דס"ל דצריך קידוש ידים ורגלים בפנים הוא רק מדרבנן ואע"ג דעיקר הקידוש נראה שהוא מדאורייתא דהרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ד דפרה כתב דפרה צריכה ריחוץ ידים ורגלים מדכתיב חטאת היא אבל זה דצריך בפנים אפשר שהוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא סגי אפילו בחוץ ואפילו במקידה של חרס כמה דס"ל לר"י בזבחים שם: תם ונשלם בעזרת בורא עולם.