מקדש דוד חלק ב רכא

עושין לשכות כאלה אך בעיקר נראה דל"ק כלל דאין זה היתר איסור חדש דאם יותר איסור נבלה של מליקה בחטאת העוף הבאה על הספק א"כ נמצא שהמליקה מתרת לאכילה א"כ מליקה זו לא מטמאה דכל שהמליקה מועלת להתיר איזה איסור אינה מטמאה בבית הבליעה כדאמרינן בפ' חטאת העוף משום דהוי מליקה המתרת את האיסור וא"כ ליכא משום טומאת מקדש וא"כ שיהא מותר לאכול חטאת העוף הבא על הספק צריך רק היתר של ב' איסורים] [יש לחקור בלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול דתוכן חול אם זה דוקא לענין אכילת קדשים דאין אוכלין שם אבל לענין טומאה ושחיטת קדשים הם קדש וכמו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דתוכן קדש ואמרינן דזה רק לאכילת ק"ק אבל לטומאה ושחיטת קדשים הם חול א"כ זה דאזלינן בלשכה בתר פתחה הוא רק לאכילה אבל לשאר דברים לא א"כ ה"ה להפך בבנויות בקדש ופתוחות לחול והנה ביומא (כ"ה) אמרינן בלשכת הגזית דפייס במזרחי וזקן יושב לו במערבו ודייקינן התם דלשכת הגזית היתה חציה בקודש וחציה בחול וב' פתחים היו לו אחד פתוח לקדש ואחד לחול דאם פתח אחד היה לקדש א"כ איך זקן יושב במערבו הא תנן לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קודש ואין ישיבה בעזרה ואי פתח אחד היה לו לחול א"כ איך פייס במזרחו הא לשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול ובעינן בית אלקים נהלך ברגש וש"מ ב' פתחים היו לו כו' ע"ש והנה יש לעיין אם היה לו פתח אחד לקדש אמאי לא היה יכול זקן לישב שם הא אמרינן בזבחים דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש רק לענין אכילה וצ"ל כיון דלמקצת דברים דינן כעזרה אסור לישב שם וזה דאמרינן שם דאי אפשר שהיה לה פתח אחד ופתוח לחול דא"כ איך פייס במזרחו הא לשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול ובעינן בית ה' נהלך ברגש הנה אי נימא באותן לשכות זה דתוכן חול משום שפתוחות לחול הוא רק לענין אכילה אבל לשאר דברים כגון לטומאה ולשחיטת קדשים כיון שהיא בקדש דינה כקדש א"כ אמאי אין מקימיין בית ה' נהלך ברגש הרי ודאי מקרי בית ה']

ג) מחנה לויה שהוא הר הבית מותרים טמאי מתים וטמאי שרץ לכנוס לשם ואסור לזבין וזבות נדות ויולדות וכן לבעלי קריין לכנוס לשם ובתוספתא פ"ק דכלים אמרינן זבין וזבות נדות ויולדות שנכנסו להר הבית לוקין שמונים והר"ש ז"ל שם תמה על התוספתא אמאי איכא שמונים וכתב דע"כ מיירי בזב והוא מצורע דאיכא פ' משום זב ומשום מצורע ע"ש ונראה מזה דס"ל להר"ש ז"ל דאם מצורע לבד נכנס להר הבית ליכא פ' משום כניסה לירושלם ומשום כניסה להר הבית דס"ל דחילוק לאוין של ולא יטמאו את מחניהם הוא רק לטמאים דעל מצורע לאו מיוחד ועל זב לאו מיוחד ומש"ה זב והוא מצורע לוקה פ' אבל למחנות ליכא חילוק לאוין אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב כן שכתב בפ"ג מהל' ביאת מקדש דמצורע שנכנס להר הבית לוקה פ' וכתב הכ"מ שם דטעם הרמב"ם ז"ל דלאו דלא יטמאו את מחניהם הוא לאו לכל מחנה ומחנה ע"ש אך יש לעיין ע"ז שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנה פ"ק דכלים דכן זב שנכנס לחיל לוקה פ' ע"ש ובאמת קשה התם טובא הא קדושת החיל אינה אלא מדרבנן וכמה שהרמב"ם ז"ל בעצמו הביא שם מהתוספתא עוד אחרת היתה וחיל עזרת נשים שמה ולא היו עונשין עליה ע"ש א"כ איך כתב בזב שנכנס לחיל דלוקה פ' ונראה לומר הטעם לפי מה דאבעי לן בזבחים (פ"ב ע"ב) בדם של פר ושעיר של יוה"כ שהוציאן למזבח וחזר והכניסן אם נפסל הכא ודאי חד מקום הוא או דילמא יציאה קרינן ביה וכתב רש"י ז"ל הכא ודאי חד מקום הוא דאין שם הפסק מחיצה ע"ש ומוכח דאם היה שם מחיצה בהיכל אצל מזבח הזהב היה חשוב מקום אחר אע"ג דכולו היכל ואין שם חילוק בדיניהם ומוכח דהפסק מחיצה עושה למקום בפ"ע אך עכשיו דליכא הפסק מחיצה בין המזבח ולפנים חד מקום הוא או דילמא כיון דיציאה כתיב ביה דכתיב ויצא אל המזבח התורה עשאו לב' מקומות והנה לפ"ז בטמא שנכנס לעזרה או להר הבית תכף כשנכנס חשיב כניסה בכל העזרה או בהר הבית וכשמהלך אח"כ עוד תו ליכא כניסה חדשה אבל אם יש שם מקום בהפסק מחיצה כיון דמחיצה עושה אותו למקום בפ"ע א"כ כשנכנס להר הבית עדיין לא חשיב כניסה על אותו מקום כיון שהוא מקום בפ"ע וכשנכנס אח"כ לאותו מקום איכא כניסה חדשה א"כ בזב שנכנס לחיל נהי דמעלת החיל על הר הבית הוא רק מדרבנן מ"מ כיון דהחיל מוקף מחיצה שהוא הסורג א"כ כשנכנס להר הבית עדיין ליכא כניסה על החיל וכשנכנס לחיל חייב משום כניסה חדשה להר הבית לאותו החלק של הר הבית והוי כמו נכנס להר הבית ויצא וחזר ונכנס דאיכא חיוב על כל כניסה וכניסה וכן נראה במצורע שנכנס לירושלם ואמרינן בשבועות (ט"ז) שהיו שם ב' חומות ממה שהוסיפו אח"כ מפני תורפה של ירושלם אם יכנוס לירושלם ואח"כ יכנוס להתוספת יהיה חייב שתים אם יתרו בו כיון דיש שם חומה בפ"ע חשיב מקום מיוחד הוי כניסה חדשה ול"ד לנכנס לירושלם ואח"כ נכנס לבית אע"ג דאיכא שם מחיצות דהבתים הם בכלל העיר וכשנכנס לעיר חשיב כניסה בכל העיר אבל אם העיר עצמה נחלקת בחומה לשנים חשיב כב' עיירות וחייב על כל אחת ואחת]

ואם מותרים טמאי שרץ לכנוס לחיל מפשטות דברי התוס' זבחים רפ"ג משמע דמותרים שכתבו שם ד"ה ובטמאים ז"ל ואפילו אי הוי סוגיא בטמא שרץ ומותר לכנס לחיל כו' עכ"ל אך השמ"ק הגיה שם וכתב דצ"ל ואפילו הוי האי טמא בטבול יום כו' והטעם דהגיה נראה דאם איתא דטמא שרץ מותר בחיל א"כ בפ"ק דכלים דקתני דעזרת נשים מקודשת מן החיל שאין טבול יום נכנס לשם ליתני נמי שאין טמאי שרץ נכנסין לשם והנה הרמב"ם כתב בפ"ז מהל' בית הבחירה הט"ז דהחיל מקודש שאין עכו"ם וטמא מת ובועל נדה נכנס לשם ומדחשיב בועל נדה מה דלא תנן במתני' דכלים וטמא שרץ לא קא חשיב נראה דדוקא הני אסירי אבל טמא שרץ לא וזה שכתב דבועל נדה אסור בחיל אע"ג דלא תנן במתני' דכלים הוא משום דאמרינן בפסחים (ס"ח) דבועל נדה כטמא מת למחנותם

והנה בזה דאין עכו"ם נכנסים לחיל יש לעיין אם הוא מחמת טומאתן דהא רבנן גזרו עליהם טומאה והחיל היא מחיצה לטומאה זו או הוי מחיצה בעלמא לעכו"ם ולא משום טומאתן וכמו דאין זרים נכנסים להיכל והנה הר"ש ז"ל כתב בפ"ק דכלים בעכו"ם דאע"ג דגזרו עליהם שיהו כזבין לכל דבריהם לענין שילוח מחנות לא עשאום אלא כטמאי מתים ע"ש ונראה מזה דהמחיצה הוא משום טומאתן דעשאום כטמאי מתים למחנות דאין נכנסים לחיל ובזה אתי שפיר ג"כ מה שלכאורה קשה דמה שייך שיהיה איסור על עכו"ם לכנוס לחיל דהא עכו"ם אין מצווין אלא על ז' מצות וע"כ שישראל מוזהרין עליהם וקצת דחוק הוא שעשו מצוה על ישראל שלא יכנסו עכו"ם לחיל ולפ"ז דהוא משום טומאה אתי בפשוטו דגזרו רק על עכו"ם שיהיו למחנות כטמאי מתים וא"כ ממילא כשנכנס עכו"ם לחיל צריכים ישראל להוציאו משם דהוי כמו שרץ הנמצא במקדש דאיכא מצוה על הכל להוציאו משום וישלחו מן המחנה דצריך להוציא הטומאה מן המקדש

וזה דעכו"ם מותר לכנוס להר הבית אע"ג דעשאום כזבין לכל דבריהם מ"מ למחנותם עשאום רק כטמאי