מקדש דוד חלק ב רכ

מכניסו הקשו בתוס' שם אי מיירי בכלי המיוחד לאוכלין א"כ שיעורו בכזיתים ואי למשקין א"כ שיעורו בכונס משקה ע"ש ונראה לתרץ דלעולם מיירי בכלי המיוחד לאוכלין וזה דסגי הכא בניקב בכדי שרש קטן ואע"ג דקי"ל דכלים המיוחדים לאוכלין בעינן עד שינקבו בכזיתים דהכא שאני דהכא זה דנטהרו הוא משום דכיון דאסור להשתמש בהם עתה דנתבשל בהם חטאת ונעשה נותר וטעונין שבירה א"כ נפקא ליה מתורת כלי דאינו עומד עוד לתשמיש אלא לשבירה רק בהכי לבד אינו נפקע טומאתו דכל הכלים יורדין לתוך טומאתן במחשבה ואין עולין מתוך טומאתן אלא בשינוי מעשה וא"כ צריך לנוקבו דזה חשיב שינוי מעשה שהתחיל לשוברו והתחיל לעשות מה שהכלי עומד לזה דהכלי עומדת עתה לשבירה וחשיב שינוי מעשה וכמו טבעת אדם שיחדו לבהמה דמשרתקן חשיב שינוי מעשה וא"כ א"צ דוקא לנוקבו בכמוציא זית דאין השבירה מטהרתו אלא שינוי מעשה וצ"ל דהכ' שיערו חכמים דנקב בכדי שרש קטן חשיב שנוי מעשה

אמרינן ביומא (י"ט) דכ"ג מקדים וקאי בלשכת פרהדרין ומיסך רגליו וטביל ואזיל לצפון וגמר חפינה ואתי לביהמ"ק ועביד עבודה כולא יומא לבהדי פניא מדו עליה והדר אזיל לדרום וטביל כו' וכתב רש"י דהיינו כר"ע דטהור שנפל עליו הזאה טמאתו ע"ש וצ"ל דזה שמזין עליו היתה חוץ לעזרה כיון שנטמא מחמת הזאה ואסור להיות בעזרה בטומאה וזה דאזיל לדרום וטביל דהיינו ע"ג שער המים כדאמרינן שם ושער המים היה בעזרה וזה דהטבילה ע"ג שער המים היתה בחול הוא רק משום דגגין ועליות לא נתקדשו צ"ל שלא היה עולה ע"ג שער המים דרך העזרה רק שהיה עולה דרך חוץ אך נראה דא"צ לזה דשפיר י"ל כפשוטו דאף ההזאה היתה בעזרה ואין טומאת מי חטאת אסרה בביאת מקדש דעל ביאת מקדש חייבין רק בטומאות המפורשות שם בקרא כדמוכח משבועות (ז' ע"ב) דאצטריך קרא לרבות נבלת עוף טהור שאם אכל מנבלת עוף טהור ונכנס למקדש חייב ע"ש וא"כ טומאת מי חטאת דלא כתיב התם בקרא אינו אסור בביאת מקדש וביומא (י"ד) מקשינן לר"ע דטהור דנפלה עליו הזאה טמאתו היכא הוי עביד עבודה דבעבודה בטומאה לא חשיב בקרא על איזה טומאות הוא חייב אלא וינזרו מקדשי ב"י כו' ובזה אתי שפיר ג"כ מה דאמרינן בפרה דמחלקין האפר לג' חלקים ואחד נותנים בחיל למשמרת ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת ושם היו מקדשין את המים ע"ש ואע"ג דמי חטאת ואפר חטאת הם אב הטומאה וטמא שרץ אסור בחיל ולפ"ז אין טומאת מי חטאת חשיבא כלל לענין ביאת מקדש

אמרינן בעירובין שם דמכניס טמא שרץ למקדש חייב ובמכניס שרץ עצמו פליגי אי חייב אי לא משום דאי"ל טהרה במקוה ומ"מ אמרינן שם דשרץ הנמצא במקדש מוציאין אותו אפילו בשבת ואפלגו שם מהיכן מוציאין אותו בשבת והמל"מ בהל' ביאת מקדש הביא מן הירושלמי בשרץ הנמצא במקדש דאמרינן מהיכן מוציאין אותו בשבת ממקום שזדונו בכרת אבל בשאר מקומות כופין עליו פסכתר דזה דוקא אם נמצא במקום שאין זדונו בכרת אבל בנמצא במקום שזדונו בכרת מוציאין אותו אף ממקום שאין חייבין עליו כרת ע"ש ונראה לומר הטעם דהא זה דנמצא במקום שאינו בכרת דאין מוציאין אותו בשבת הוא משום מוקצה כמ"ש המל"מ שם א"כ בנמצא במקום שזדונו בכרת דמותר להוציאו משם א"כ בא המוקצה לידו בהיתר וזהו כלל במוקצה דכל שבא המוקצה לידו בהיתר יכול להניחו בכ"מ שרוצה כמ"ש התוס' בביצה אך בירושלמי שם אמרינן נמי אם נפל מידו השרץ במקום שאינו בכרת ג"כ נוטלו ומוציאו כיון שנראה לצאת ע"ש ואפשר דבכל מוקצה כן כל שנפל מידו שלא בכוונה הוי כמו עודנו בידו ויכול להניחה בכ"מ שירצה

הנה המל"מ שם הביא הקושיא בשם הבאר שבע דמאי איסור יש לטלטל שרץ הנמצא במקדש בשבת הא אמרינן ההוא עכברא דאשתכח בי אפרסמקי דרב אשי אמר לשמעיה שקליה בצוציתיה ואפקיה משום מאוס ור"ל שם דהכא אין האיסור משום מוקצה רק משום הוצאה דמותר להוציאו ודחה זה אח"כ דלהוציאו לירושלם ודאי אסור דהוי איסור דאורייתא דירושלם ר"ה לאחר שנפרצו בה פרצות וכיון דסגי להוציאו מעזרה שהוא מקום שחייבין על הטומאה איך התירו להוציאו לירושלם ואי כשמוציא רק להר הבית ליכא איסור הוצאה כלל ע"ש ונראה דלתי' הראשון בתוס' עירובין (כ"ג ע"א) ד"ה שהוא שפיר י"ל כן שהקשו שם אמאי ילפינן לקרפף בית סאתים מחצר המשכן נילף מהר הבית והעזרות שהיו יותר ותי' דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן א"נ העזרות חשיבי מוקפין לדירה שהיו שומרין שם כל הלילה ע"ש וא"כ לתי' הראשון הר הבית והעזרות חשיבי קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואסור לטלטל בהם ולפמ"ש המג"א סי' שס"ב סק"א דמש"ה בשביל דירת השומרים בשדות לא חשיב הוקף לדירה דבעינן שיהיו דרים ביום ובלילה ע"ש א"כ אי אפשר לומר כתי' השני בתוס' דמש"ה חשיבי עזרות הוקף לדירה בשביל השומרים דהא השמירה במקדש לא היתה רק בלילה כמ"ש הרמב"ם ז"ל] וא"כ הוי חידוש דמותר להוציאו להר הבית משום הוצאה. אך בעיקר אי עזרה חשיבא רה"י לשבת נראה שהוא פלוגתא בתוספתא פ"ק דיומא דאמרינן שם כל הלשכות שבמקדש רה"י לשבת ור"ה לטומאה חוץ מלשכת היין והשמן שיש להם ב' פתחים זה כנגד זה אבא שאול היה קורא אותה לשכת בית שמניא רי"א כל לשכה שבמקדש שי"ל ב' פתחים זה כנגד זה כגון שערי עזרה רה"י לשבת ור"ה לטומאה כו' ולת"ק ע"כ עזרה לא חשיב רה"י לשבת כיון שי"ל ב' פתחים זה כנגד זה והוי כמו לשכת היין והשמן כיון שי"ל ב' פתחים זה כנגד זה אינה רה"י לשבת ועוד כיון דלשכת היין והשמן הוא בעזרה כדאמרינן במדות א"כ איך אפשר שהעזרה תהיה רה"י והלשכה שבתוכה לא תהיה רה"י. [והנה המל"מ חקר שם להירושלמי בנמצא במקום שזדונו בכרת דמוציאין אף ממקום שאינו בכרת מהיכן מוציאין אותו וכתב דמוציאין אותו מכל הר הבית דאיזה גבול אחר יש ע"ש והנה יש לומר דמוציאין אותו רק ממקום שיש שם איסור טומאה וזהו מהחיל דאין טמא שרץ נכנס לשם אבל מהר הבית דליכא שם איסור טומאת שרץ כלל ואינו אסור אלא לזבין אין מוציאין [הקשו בתוס' איך דייקינן דטמא מת מותר במחנה לויה ואף מת עצמו כו' תי"ל דמת אי"ל טהרה במקוה וליכא איסור כמו במכניס שרץ ותי' דמת מקרי י"ל טהרה במקוה כיון דאדם י"ל טהרה במקוה ע"ש והנה יש לחקור במכניס מת עכו"ם אי חייבין עליו כיון דעכו"ם אפילו מחיים אי"ל טהרה במקוה או אזלינן בתר המין כיון דמין אדם י"ל טהרה במקוה] ובלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דאמרינן דתוכן קדש ומ"מ אין חייבין עליהם משום טומאה כדאמרינן בזבחים (נ"ו) והנה בההיא דנזיר דחטאת העוף הבאה על הספק דאינה נאכלת משום דאיכא תרי איסורי נבלה וחולין בעזרה מקשין העולם אמאי לא חשיב נמי טומאת מקדש כיון דאם יאכלה בעזרה יטמא האוכל כדין אוכל נבלת עוף הטהור וא"כ איכא טומאת מקדש ומתרצים דיכול לאוכלה בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דק"ק נאכלים שם ומ"מ אין חייבין עליהם על ביאת מקדש ובאמת לשכות כאלה הבנויות בחול ופתוחות לקדש לא היו כלל במקדש וגם אסור לעשותן כדאמרינן בתוספתא דמע"ש וכל דין דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש הוא רק אילו היו