מקדש דוד חלק ב ריט

והכי קתני במעיל שנטמא דמכניסו בפחות מג' על ג' ומכבסו ומשמע אפילו פחות קצת מג' על ג' ואע"ג דרובו של כלי בפנים דג' ע"ג הוא שיעור כלי ול"ש בזה ג"כ תי' התוס' הואיל ויכול לחותכו דלענין רובו לא מהני זה הטעם דהא בהוצאת פרים הנשרפים ביציאת רובן חשיב יציאה ואע"ג דיכול לחותכן והנה לפמ"ש דלביאת מקדש ל"ש שדי מיעוטא בתר רובא דלא עדיף מנכנס דרך גגות לא תקשה אך עוד י"ל דהכא ל"ש שדי מיעוטא בתר רובא כיון דכל המעיל בחוץ אדרבה שדי האי מיעוטא שבחוץ בתר כל הבגד וכה"ג אמרינן בפרים הנשרפים שיצאו מיעוטן ברוב אבר בזבחים שם דהכא ל"ש הלכו באברים אחר הרוב דהאי מיעוטא אדרבה שדינן בתר רוב בהמה

ביומא ל"א) גבי אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור אא"כ טבל איבעי לן ביאה במקצת שמה ביאה או לא ואמרינן בהונות יוכיחו שהוא ביאה במקצת ותניא מצורע טובל ועומד בשער נקנור ע"ש ויש לעיין דהא קי"ל כרבנן דר"י בנו של ריב"ב דעולתו של מצורע אינו מעכב ואינו עוד מח"כ א"כ עולתו טעונה סמיכה בפנים כשאר סמיכות א"כ ע"כ צריך טבילה משום האי ביאה וזה לא הוי ביאה במקצת דכל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס כדאמרינן בזבחים (ל"ג) וצ"ע

ועוד קשה הא אמרינן בת"כ וסמך ידו על ראש החטאת לרבות חטאת נזיר וחטאת מצורע כו' א"כ סמיכת החטאת הוא מדאורייתא וא"כ סמיכת חטאת מצורע הוא בפנים אעפ"י שהוא מח"כ דטעם דסמיכת האשם הוא בחוץ הוא משום דסמיכת אשמו אינו מדאורייתא ואינו אלא באקופי ידא כדאמרינן בזבחים וא"כ צריך טבילה בשביל סמיכת החטאת לכ"ע וצ"ע

ב) ובמכניס כלים טמאים למקדש דחייב כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' ביאת מקדש יראה לי דאינו חייב אלא על בגדים שהן אב הטומאה ע"ש והנה לפ"ז מה דאמרינן במעיל שנטמא דמכניסו בפחות מג' על ג' דא"י להכניס כולו משום מכניס טומאה יש לעיין אי מיירי שהיה המעיל אב הטומאה קשה א"כ מאי מהני כשמכניסו פחות מג' על ג' הא המכבסו נטמא במגע אב הטומאה דהא צריך לכסכס ג' פעמים בכל אחד ואחד מהסממנים א"כ המכבס מטמא מקדש וכי תימא דהמכבס עומד בחוץ הא עכ"פ צריך להכניס ידיו בפנים דהא צריך לכסכס ג' פעמים והכיבוס הוא במקום קדוש א"כ עכ"פ איכא ביאה במקצת וצ"ל דלעולם לא מיירי במעיל אב הטומאה ולא נטמא המכבס רק כיון דאיסורא דרבנן איכא אף בבגד שאינו אב הטומאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם מש"ה אינו מכניסו כולו אך יש לעיין בזה כיון דהוי רק איסור דרבנן אמאי אינו מכניסו כולו דהא בשאר בגדים דטעונים כיבוס ונטמאו אמרינן בזבחים (צ"ד) דקורעו ומשייר כדי מעפורת ומכניסו ומכבסו ומקשינן הא כששייר כדי מעפורת עדיין טמא הוא ומשנינן מדרבנן הוא ומשום מצות כיבוס מותר להכניס ע"ש ואמאי לא אמרינן התם ג"כ שיכנוס פחות מג' על ג' ומוכח דהכי עדיף שיכניס כל הבגד לפנים ועבדינן כן ואע"ג דאיכא איסורא דרבנן א"כ במעיל ג"כ נעביד הכי

ובעיקר בההיא דמעיל שנטמא דמכניסו פחות מג' על ג' יש לעיין איך מותר להכניס המעיל לעזרת נשים דלשם ע"כ צריך להכניס כולו דאף טבול יום אסור בעזרת נשים וכ"ש כאן שהוא טמא ממש וקודם טבילה דאי אפשר לטבול אותו קודם כיבוסו משום דבעינן כיבוס במקום קדוש ושרייתו במים זהו כיבוסו דאם היה אפשר לטבול אותו קודם הכיבוס היה יכול לעשות גם הערב שמש ולהכניסו ואין לומר כיון דזה דאין טבול יום נכנס לעזרת נשים הוא רק מדרבנן משום מצות כיבוס שרינן כמו בקורעו ומשייר כדי מעפורת ומכניס ואע"ג דאיכא עדיין טומאה דרבנן וכדאמרינן בזבחים (צ"ד) דהא ע"כ זה האיסור של טבול יום לכנוס לעזרת נשים אי אפשר להתיר בשביל מצות כיבוס דהא אמרינן במצורע שחל ח' שלו להיות בעה"פ וראה קרי בו ביום דאע"ג דאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס דמוטב שיבוא עשה שיש בה כרת וידחה עשה שאין בו כרת רי"א ד"ת אפילו עשה אין בה וכתבו התוס' זבחים (ל"ב ע"ב) דר"י אתא רק לפרושי טעם הברייתא ולכ"ע איסור טבול יום במחנה לויה הוא רק מדרבנן ע"ש ומ"מ לדחויי האי איסור דרבנן של איסור כניסת טבול יום במחנה לויה בעינן דוקא עשה שיש בה כרת כדקתני בברייתא א"כ מצות כיבוס דהוי עשה שאין בה כרת איך דוחה אותה והנה כעין קושיא זו הקשו בתוס' זבחים (ל"ב) גבי טמאים ששוחטים בסכין ארוכה איך אפשר להם לכנוס למחנה לויה וכן מההיא דהוציאוה שלא תטמא העזרה ע"ש אך כאן ל"ש תי' התוס' שם דכל שנטמא בפנים לא גזרו דהא כאן מיירי שנטמא המעיל בחוץ ול"ש ג"כ תי' התוס' שם דרק על עזרת נשים גזרו על טבול יום ולא על שאר מחנה לויה ויכול להכניס הסכין דרך שער אחר הפתוח לחיל ולא דרך שער נקנור הפתוח לעזרת נשים ע"ש כיון דהכא במעיל דמיירי קודם טבילה א"כ אף בחיל אסור דטמא שרץ אסור בחיל כמו טמא מת כמה שהגיה השמ"ק בדברי התוס' זבחים (ל"א ע"ב) ד"ה ובטמאים ע"ש וצ"ע

אמרינן בשלהי עירובין דמכניס כ"ח למקדש פטור והנה מקשים ע"ז מההיא דזבחים דכ"ח שנטמא ניקבו ומכניסו אלמא דאסור להכניס כ"ח טמא למקדש וצ"ל דמדרבנן אסור דהא בפ' בתרא דשקלים מוכח דאף אוכלים טמאים אסור להכניס למקדש דאמרינן שם דבשר קדשים שנטמא בחוץ שורפין אותן בחוץ משום דאסור להכניסן לפנים ע"ש והנה בעירובין שם איכא למ"ד הטעם דכ"ח אין חייבין עליהם על ביאת מקדש משום דאין נעשין אב הטומאה דכל שאי אפשר לו להעשות אב הטומאה אין חייבין עליו על ביאת מקדש ומפקינן לה מדכתיב מזכר ועד נקבה תשלחו ופי' רש"י ז"ל שם דמש"ה כ"ח אינו נעשה אב הטומאה משום דאין לך כלי אב הטומאה אלא הנוגע במת או מדרס הזב וכ"ח אינו מטמא במדרס כדמפקינן בשבת פ"ד ובמגע מת ג"כ אינו נעשה אב הטומאה משום דכתיב וחטאו ביום השלישי וגו' וכל אשר יגע בו הטמא וגו' כל היכא דקרינן ביה וחטאו די"ל טהרה בטבילה קרינן ביה והנפש הנוגעת תטמא כו' ע"ש והנה לפ"ז אתי שפיר למה במכניס כ"ח וכן אוכלים טמאים איכא איסור דרבנן דהא לכאורה קשה למה אין חייבין על כ"ח הא אפשר לו ליעשות אב הטומאה ע"י תקרובת עכו"ם ובחולין (קכ"ט) דייק אביי דתקרובת עכו"ם טומאתו לאו דאורייתא דאי הוי דאורייתא א"כ מצינו לזרעים שסופן לטמא טומאה חמורה ודחינן התם דכששימש מעשה עץ שימש היינו דלטמא טומאה קלה משום דסופו לטמא טומאה חמורה בעינן שיהא מאותו שם עצמו סופו לטמא טומאה חמורה היינו בתורת אוכל אז מטמא עתה טומאה קלה בלא הכשר אך זה שייך רק לדין סופו לטמא טומאה חמורה אבל לביאת מקדש כיון דאפשר לו להיות אב הטומאה א"כ אסור להכניסו למקדש אף כשהוא ראשון [לכל השיטות חוץ מהרמב"ם ז"ל] וצ"ל משום דבאמת טומאת תקרובת עכו"ם אינה אלא מדרבנן דהכא קי"ל הלכתא כמ"ש תוס' פסחים (ע"ג) א"כ מדרבנן אסור להכניס כ"ח וגם אוכלין טמאים דמדרבנן אפשר להכל ליעשות אב הטומאה ע"י תקרובת עכו"ם ולמ"ד בעירובין דטעם דכ"ח דפטור הוא משום דאי"ל טהרה במקוה צ"ל דרבנן גזרו אף באלו שאי"ל טהרה במקוה ועמ"ש רש"י ז"ל הטעם דכ"ח אין נעשין אב הטומאה ע"י טומאת מת משום דאינו ראוי לחטוי יש לעיין דא"כ לא ליטמא כלל דהא בנזיר מפקינן מטעם זה דעכו"ם אי"ל טומאה כיון דאינו בר חטוי אינו מקבל טומאה כלל ע"ש]

ובההיא דזבחים (צ"ה) בכ"ח שנטמא דנוקבו בשרש קטן