מקדש דוד חלק ב רטו

שנעשה עתה אוכל חדש אך כיון דחבת הקדש מכשירתה הוי אוכל מתחילה ועד סוף שייך שפיר שהיה לה שעת הכושר

בההיא דחבת הקדש מכשירתו אבעי לן אי מהני חבת הקדש למנות בו ראשון ושני או לא ויש לחקור אי ס"ל דאין מונין בו ראשון ושני אם הוא הטעם משום דנעשה רק רביעי אעפ"י שנגע בראשון דע"י חבת הקדש אי אפשר לו להיות רק רביעי ונפסל ואינו מטמא אחרים או אפשר דלענין גופיה נעשה אף ראשון ושני רק לענין לטמא אחרים אין חבת הקדש חשיב הכשר כלל ולענין לטמא אחרים חשיב כאילו הוא עצמו טהור לגמרי ונ"מ שאם נגע אח"כ במי חטאת דאם הטעם דאין מונין בו ראשון ושני הוא משום דנעשה רביעי דפסול ואינו מטמא הא מי חטאת מתטמאין אף מרביעי כמ"ש הר"ש ז"ל טהרות פ"ב מ"ה ואי הטעם משום דלטמא אחרים אין לו טומאה כלל ה"נ דאינו פוסל מי חטאת

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' אבות הטומאות הי"ד דזה שאם נגעה טומאה באוכלין של קדש שלא הוכשרו נטמאו משום דחיבת הקדש מכשירתן בד"א לפסול האוכל עצמו ולאסרו באכילה אבל למנות בו ראשון ושני ה"ז ספק כיצד נגע אוכל שנטמא בלא הכשר באוכל שני שהוכשר ה"ז השני ספק מפני שהראשון לא הוכשר עכ"ל והקשה הכ"מ שם הא אמרינן בגמרא דרק מדאורייתא מספקא ליה לר"ל אי מונין בו ראשון ושני אבל מדרבנן פשיטא דמונין ועוד שהרמב"ם בעצמו כתב לעיל פ"ח בפשיטות דמונין ראשון ושני וז"ל שם הפגול והנותר וצריד של מנחות ה"ה כראשון לטומאה ומונין בהן ראשון ושני לפיכך מטמאין את הידים בכביצה עכ"ל ולענ"ד דברי הרמב"ם ז"ל הן בפשוטן ולא סתרי דברי הרמב"ם ז"ל אהדדי וכפשטא דגמרא דמדאורייתא מספקא לן אי מונין ראשון ושני ומדרבנן פשיטא לן מיהו הכא בפי"ב דמיירי לענין שאם נגע האוכל שלא הוכשר באוכל שהוכשר כיון דלדידן הוי איבעיא ולא אפשיטא אי מונין בו ראשון ושני מדאורייתא שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דהוי ספק אם נטמא האוכל השני ואע"ג דמדרבנן הוי ודאי טמא לא הוצרך להרמב"ם ז"ל לאומרו כאן דאין שום נפקותא מזה דאין שום חומרא בטומאה ודאי דרבנן מספיקא דדינא של טומאה דאורייתא דאדרבה ספיקא דדינא של דאורייתא חמיר טפי מדרבנן אבל לעיל בפ"ח שכתב שם לענין לטמא את הידים זה דהוי ספק אי מונין בו ראשון ושני מה"ת לא מהני לטמא את הידים דהא ספק ידים ליטמא טהור כדאמרינן במס' ידים ומשום דטומאת ידים מדרבנן והוי ספיקא דרבנן ואף ספיקא דדינא ג"כ לקולא בדרבנן ומש"ה שם הביא הרמב"ם ז"ל הדין דודאי מונין בו ראשון ושני והיינו מדרבנן כמ"ש הכ"מ ומש"ה נטמאו הידים וזה שהוא ספק מה"ת אי מונין ראשון ושני לא הביא שם הרמב"ם ז"ל כלל ומשום דלטומאת ידים אין נפקותא מזה כלל דאין הידים מתטמאין מספק טומאה

הקשו בתוס' פסחים (כ') אי חבת הקדש מהני לממני ביה ראשון ושני מאי נ"מ ממה דמשקין בית מטבחייא דכן ואינן מכשירין ותי' דאצטריך לכמה דברים שמביאין לעזרה דלא שייך בהו חיבת הקדש כגון בכורים או חולין כו' ויש לעיין הא משקה בית מטבחייא הוא המים שמדיחין בו את הקרביים וכל מים כשרים לזה כדאמרינן בזבחים (כ"ב) דאף מי מקוה כשרים לזה א"כ מאימתי נעשים משקה בית מטבחייא בשלמא הא דדייקינן בחולין (ל"ו) והבשר אשר יגע בכל טמא כו' האי בשר דאתכשר במאי כו' אלא דאיתכשר במשקי בית מטבחייא הא אמר ריב"ח משקי בית מטבחייא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין כו' התם שפיר כיון דאמרינן דהאי בשר איתכשר במשקה בית מטבחייא היינו ע"י זה שרחצו הבשר בהמים כמ"ש רש"י ז"ל שם א"כ שפיר אמרינן דמשקי בית מטבחייא אין מכשירין דבשעה שרוחצין הם משקה בית מטבחייא אבל להתוס' דמיירי שנפלו על שאר דברים כגון בכורים או חולין א"כ נפלו קודם שהדיחו בהם הבשר יש לעיין במה נקראו קודם משקה בית מטבחייא הא א"צ לזה שום דבר וכל מימות כשרין לזה ואפשר דס"ל להתוס' דיחוד מועיל לזה וצ"ע יש לחקור באוכל עצים ולבונה שנטמאו חצי פרס אי פוסל את הגוייה כשאר אוכל אוכלין טמאים דהא הכא ל"ש הטעם דאמרינן בשבת משום גזירה שמא יאכל אוכלין טמאים ושדי לפומיה משקין דתרומה וכתבו התוס' יומא (פ') דבהאי שיעורא דחצי פרס שיערו חכמים דאדם צמא לשתות ע"ש ובעצים ולבונה ל"ש זה]

ג) הנה באפר פרה אשכחן דמקבל טומאה ויש לעיין איך האפר מקבל טומאה הא אינו אוכל והנה התוס' ב"ק (ע"ז) גבי פרה מטמאה טומאת אוכלין הקשו אי לאיפסולא עצמה הא גם האפר נפסל בנגיעת טומאה כדאמרינן בפ' חומר בקדש דלא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירנה בירדן ובספינה משום מעשה שהיה ותי' דאי חשיבא אוכל מקבל טומאה משני ומשלישי ואי לא לא ע"ש והשמ"ק שם כתב דאין אפר פרה מקבל טומאה רק מאב הטומאה ע"ש והנה יש לעיין טובא בזה דהא אמרינן בפרה פי"א כל הטעון ביאת מים מד"ת מטמא את הקדש ואת התרומה כו' כל הטעון ביאת מים מד"ס מטמא את הקדש ופוסל את התרומה כו' כל הטעון ביאת מים בין מד"ת בין מד"ס מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת כו' א"כ אף מי שאינו אב הטומאה מטמא אפר פרה ואף על התוס' קשה טובא שכתבו דאין אפר פרה מקבל טומאה משני הא כל הטעון ביאת מים מד"ס היינו האוכל אוכל שני וכל הנך דגזרו עליהם להיות שניים מדבריהם כדאמרינן בסוטה (ל' ע"א) ועיין ברש"י ז"ל שם ועיין ברש"י ז"ל חגיגה (י"ח ע"ב) ובר"ש ז"ל פרה שם] א"כ מוכח להדיא דאף שני דרבנן מטמא אפר פרה וכ"ש שני דאורייתא וצע"ג

עוד יש לעיין מי חטאת אמאי מקבלין טומאה דמוכח מכמה דוכתי דמקבלין טומאה כמו מההיא דזבחים (צ"ג) רא"א מי חטאת שנטמאו מטהרין ועוד ואף מים שאינן מקודשין מקבלין טומאה כדאמרינן בחגיגה (כ"ה) דאין חטאת ניצלת בצמיד פתיל הא מים שאינן מקודשין ניצולין בצמיד פתיל הא במי חטאת בעינן מילוי לשם מי חטאת א"כ כל תלישתן היתה למי חטאת ולא לשתיה וכה"ג לא מקבלי טומאה אעפ"י דראויין לשתיה כדמוכח משבת (קמ"ה) ממשקה הבא לצחצחו אע"ג דראוי לשתיה כיון דאינו עומד לשתיה אינו מקבל טומאה ע"ש בשלמא לר"מ דס"ל בפרה פי"א מ"ח גבי אזוב דלקטו לחטאת כמלקט לאוכלין ומטמא טומאת אוכלין א"כ ה"נ במים שמילאן למי חטאת דהוי כמו לאוכלין אבל לרבנן התם דליקטן לחטאת כמלקט לעצים קשה

ונראה לומר דכמו דאיכא חיבת הקדש ה"נ איכא חיבת חטאת דכל מעלות הטהרה שיש בקדש איכא נמי בחטאת וכמו דאשכחן בצירוף כלי אע"ג דקרא דכף אחת דמפקינן מינה דכלי מצרף בקדש כתיב מ"מ מדרבנן אף בחטאת כלי מצרף כדאמרינן בפ' חומר בקדש דהעיד ריב"ב על אפר חטאת שנגע הטמא במקצתו טימא את כולו דכל מעלות שיש בכל טהרות עבוד רבנן אף בחטאת ומש"ה אפר חטאת וכן מים שאינן מקודשין שנתמלאו לחטאת חיבת חטאת מכשירתן ומקבלין טומאה וזה דאזוב שליקטו לעצים או למי חטאת אינו מקבל טומאה הוא משום דהאזוב אינו מגוף מי חטאת רק להזות בו על האדם ול"ש בו חיבת חטאת אך חיבת חטאת שייך רק משנעשה אפר דראוי לקדש בו אבל הפרה קודם שנעשית אפר ליכא עדיין חיבת חטאת כמו דחיבת הקדש ל"ש רק בקידשו בכ"ש