מקדש דוד חלק ב רי

דבגדי כהונה במדינה לא ניתנו ליהנות בהם מ"מ זה שייך רק בשאר בגדים דאיכא בלבישתן הנאה של חימום אבל ציץ דאינו אלא תכשיט מה הנאה יש בלבישה ואע"ג דאמרינן במעילה (י"ח) נתנה קטלא בצוארה טבעת בידה מעלה התם פי' רש"י ז"ל דההנאה היא שמתכבדת בהם ע"ש אבל בציץ ל"ש שהרי ניכר שהוא של הקדש ואינו שלו]

והנה זה דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם ומותרים במקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה כתב המפרש למס' תמיד דתנאי ב"ד הוא ע"ש ונראה דאף למ"ד דבגדי כהונה לא ניתנו ליהנות מהן שלא בשעת עבודה ואמרינן דמ"מ לצורך עבודה אף בדברים שא"צ בגדי כהונה כגון קריאת הפרשה ואכילת קדשים מותר הוא ג"כ משום תנאי ב"ד דאין סברא שיהיה מדאורייתא כן כיון דא"צ בגדי כהונה אמאי יהא מותר רק בזה פליגי דמ"ד בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם ס"ל דתנאי ב"ד הוא שיהא מותר ללבוש במקדש אף שלא לצורך עבודה כלל ומ"ד לא ניתנו ליהנות ס"ל דרק לדברים שיש בהם צורך עבודה הותר מכח תנאי ב"ד ולפ"ז ביוה"כ קריאת הפרשה וכן ההגרלה דלאו עבודה היא מדאורייתא ודאי א"צ בגדי כהונה וכן בשחיטת פרו כתב הגבורת ארי דא"צ בגדי כהונה דזה דצריך כ"ג הוא רק מדין בעלים דבעינן שחיטה בבעלים ע"ש וזה שעושה ההגרלה וכן שחיטת פרו בבגדי לבן הוא משום דמדרבנן אף דברים שאינם עבודה ביוה"כ צריך כ"ג ובגדי כהונה דהא אף שחיטת התמיד דבעלמא לאו עבודה היא וכשרה בזר ביוה"כ מדרבנן צריך כ"ג ובגדי כהונה וזה דמותר ללבוש הבגדים אף דמדאורייתא א"צ לבגדים הוא משום דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם א"נ משום דצורך עבודה מותר וא"כ משום תנאי ב"ד הוא ובזה מתיישב מה דאמרינן ביומא (ל"ה) כהן שעשאה לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור ודוקא עבודת יחיד שהיא הוצאת כף ומחתה אבל כשלובש הבגדי לבן לעבודת היום אינו עובד בה והמל"מ עמד בזה למה דוקא עבודת יחיד ומן הירושלמי הביא שם דאף עבודת היום עובד בה ע"ש ונראה הטעם דאינו עובד בה עבודת היום כיון דהכתונת עושה משלו אף שמוסרה לציבור ל"ש בזה לב ב"ד מתנה כמ"ש תוס' מעילה (י"ד ע"א) ד"ה בונין ז"ל דשאני תרומת הלשכה שבאה בנדבת ציבור ולב ב"ד מתנה עליהן אבל לא שייך לומר לב ב"ד מתנה בהקדש נדבת יחיד אפילו הקדישם למוסרם לציבור עכ"ל וא"כ כל אותן עבודות כמו הגרלה ושחיטת פרו לא היה אפשר לעשות בבגדי לבן כיון דלא מהני בהו תנאי ב"ד וכיון דמדרבנן צריך לעשותן בבגדי לבן אי אפשר לו ללבוש כ"א בגדים הבאים מתרומת הלשכה דמהני בהו תנאי ב"ד אבל ערבית כשלובש הנדוין להוצאת כף ומחתה אינו עושה בהבגדום שום דבר חוץ מהוצאת כף ומחתה שזו היא עיקר העבודה וצריכה בגדים מדאורייתא ובזה יכול לעשות אף בהכתונת שמוסרה לציבור והירושלמי דס"ל דאף עבודת היום יכול לעבוד בהכתונת לשיטתיה אזיל דס"ל דאף בקרבן יחיד אמרינן לב ב"ד מתנה כדאמרינן שם בקידושין ובשקלים פ"ז ה"ג גבי בהמה שנמצאת מירושלם למגדל עדר דזכרים עולות ומקשינן שם בירושלמי כמו בתלמודא דידן זכרים עולות ודלמא שלמים ומתרצינן שם דתנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולות [ולא מתרצינן כמו בתלמודא דידן דבבא לחוב בדמיהן עסקינן] דס"ל דאף בקרבן יחיד יכולים ב"ד להתנות (יש לחקור להמ"ד דבגדי כהונה שלא לצורך עבודה אסור ללובשן ורק לצורך עבודה כגון לאכילת קדשים מותר אם מותר ללבוש פחות מד' כלים לאכילה כיון דמחוסר בגדים לא שייך בזה דאם רוצה אוכל לגמרי בבגדי חול או דלמא כל שהוא מחוסר בגדים הוי כמו שאין עליו בגדים כלל ואותן הבגדים שלובש לא מהני כלל ובאותו אופן לא הותר] בההיא דכהן שעשאה לו אמו כתונת כו' כתבו בתוס' דאף לרבנן דס"ל דחיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה הכא בכ"ג שהוא גדול בתורה לא חיישינן לזה ע"ש הנה בירושלמי תענית פ"ד ה"ד מקשינן זה ומתרצינן בחד תי' דהאי דכהן שעשאה לו אמו כתונת כו' ר"י היא דס"ל דמהני מסירה לציבור ועוד אמרינן שם דהפלוגתא היא רק בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן לכ"ע משתני מקרבן יחיד לק"צ ע"ש]

ג) ובענין היתר כלאים בבגדי כהונה יש מחלוקת הראשונים ז"ל אי מותר ג"כ שלא בשעת עבודה ודעת הרמב"ם ז"ל דכלאים בבגדי כהונה רק דחויה ומותר רק בשעת עבודה וזה דאמרינן דבמקדש מותר אף שלא בשעת עבודה הוא דוקא באותן בגדים שאין בהם כלאים והראב"ד ז"ל נחלק עליו ודעת התוס' מנחות (מ"א ע"א) דבמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר והביאו שם מהתוספתא בגדי כהונה ובגדי כ"ג אין בהם משום כלאים בגדי כ"ג שיצא במדינה חייב במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור והסיקו שם בתוס' דבמדינה חייב מדאורייתא משום דבמדינה ליכא שום היתר ע"ש והנה בירושלמי פ"ט דכלאים מקשינן על הא דאין עראי לכלאים מההיא דכהן שיצא חוץ לחומת העזרה אם להשהות צריך טבילה ואם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים ומשמע שיצא בבגדיו הא הוי איסור כלאים ומתרצינן כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן דליכא שעטנז ומפרש הירושלמי שם הביאו מזה ראיה להרמב"ם ז"ל דכלאים בבגדי כהונה הותר רק בעידן עבודה אך אין ראיה מזה דחוץ למקדש לכ"ע אסור ואע"ג דחוץ למקדש אפילו אותן שאינן של כלאים ג"כ אסור כדמסקינן ביומא ובתמיד דבגדי כהונה היוצא בהם במדינה אסור ואיך אמרינן בירושלמי כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן דל"ד מדינה דשאר בגדים למדינה של כלאים בזה דבשאר בגדים מותר במקדש אף שלא בשעת עבודה כתבו הת"י יומא (ס"ט ע"ב) דהיינו בכל הר הבית דהתם הוא משום תנאי ב"ד בכל הר הבית ניתנו ליהנות אבל בשל כלאים זה דאיכא נפקותא בין מקדש למדינה כתבו התוס' במנחות משום דבמדינה אי"ל היתר והיינו דבמקדש כיון דהותר לצורך עבודה הותר נמי שלא לצורך א"כ ע"כ האי מקדש היינו עזרה דחוץ לעזרה אי"ל היתר כמו שאר מקומות א"כ ההיא דהירושלמי דמיירי שיצא חוץ לחומת העזרה א"כ באותן של כלאים אסור אבל בבגדי לבן מותר

והנה בפרה שנעשית בבגדי לבן כתב הרמב"ם ז"ל דהיינו בבגדי לבן של כ"ג ביוה"כ והקשה המל"מ עליו ובתוספתא משמע שהוא בבגדי לבן של כ"ה ונראה דהתוס' דס"ל דכלאים בבגדי כהונה הותר רק במקדש ולא במדינה משום דבמדינה אי"ל היתר ע"כ ס"ל כהרמב"ם ז"ל דפרה נעשית בבגדי לבן של כ"ג ביוה"כ דאם בבגדי כ"ה שהם של כלאים א"כ אף חוץ למקדש יהיה מותר כלאים בבגדי כהונה שיש להם היתר לצורך עבודה של פרה שהכשירה בכ"מ למאן דלא בעי שריפה כנגד הפתח כדאמרינן בזבחים (קי"ג) ומ"ש אם י"ל היתר לעבודה אחת או להרבה עבודות וע"כ דנעשית בבגדי לבן של יוה"כ ולא הותר כלאים חוץ למקדש כלל

ובשבועות י"א ע"ב) בפרה דאם נשחטה ע"ג מערכתה דאין לה פדיה עולמית כתב רש"י ז"ל הטעם דלאחר שנשחטה גנאי להוציאה לחולין ע"ש ויש לעיין ל"ל טעם זה תי"ל דהא זה דמהני פדיה לאחר שחיטה אמרינן שם בגמרא משום דלב ב"ד מתנה עליה שתהא לדמיה א"כ אם יפדוה אגלאי מילתא למפרע דלא היתה פרת חטאת כלל וכיון דשחיטת פרה צריכה כהן ובגדי כהונה א"כ נמצא שלבש כלאים שלא לצורך ופרה דמעשיה בהר המשחה