מקדש דוד חלק ב רט

עבודתו כשרה וכתב שם הכ"מ הטעם דאם עבד דעבודתו כשרה כיון דאיבעיא ולא אפשיטא אין לו להביא מספק חולין בעזרה ואף דאיכא קרבנות דיכול להתנות בהם בנדבה כיון דאיכא חטאות ואשמות וקרבנות ציבור לא פסיקא ליה ע"ש והנה לבד שהוא דחוק הנה אף בחטאת אמאי פטור לגמרי יביא אשם תלוי כיון דהוי ספק אם נתכפר בהחטאת או לא ומ"ש מהביא חטאתו ביה"ש דאמרינן בהוריות דמביא אשם תלוי כיון דהוי ספק אם יצא ידי חטאתו או לא [וכן מ"ש קרבנות ציבור קשה למה לא יהיה יכול להתנות ק"צ בעולת נדבה] ונראה דהרמב"ם ז"ל פסק כהירושלמי פסחים פ"ח ה"ב דאמרינן שם בחטאת ואשם ספק ביום זרק ספק בלילה זרק ספק כפרה כיפר ונחלק על הש"ס דילן בהוריות דמביא אשם תלוי וכתבו שם המפרשים ז"ל דאף מותר לו לאכול בקדשים אם היה הקרבן של מחוסר כפרה ע"ש אך בתוספתא פ"ב דכריתות אמרינן המביא חטאתו שחטה ספק נזרק הדם ספק לא נזרק הדם יצא אם היה מחו"כ ספק חשיכה ספק לא חשיכה ה"ז מביא חטאת העוף ספק ע"ש היינו דלענין לאכול בקדשים לא מהני מה שספק כפרה כיפר אלא מביא חטאת העוף הבאה על הספק ובעיקר זה דספק כפרה כיפר נראה הטעם משום דמספק ליכא חיוב קרבן דכל ספק קרבן הוי כמו ספק ממון דמספק ליכא חיוב וכ"כ הרמב"ם ז"ל במצורע ספק דמביא חטאת העוף הבאה על הספק אבל עולה לא מייתי כלל אע"ג דיכול להתנות בנדבה ועיין במל"מ שם דמספק ליכא חיוב קרבן ובחטאת ואשם איכא תרתי כפרה וחיוב קרבן לגבוה דהא חייב קרבנות ממשכנין אותן ואם מת כשהוא חייב קרבן גובין מן היורשין אי שעבודא דאורייתא מיהו היכא דליכא חיוב קרבן לגבוה אף כפרה אינו שייך דחטאת ואשם אי אפשר להביאן היכא דליכא חיוב קרבן לגבוה וזהו נמי טעמא דר"ש דס"ל בחטאת ואשם משהביאו לעזרה אינו חייב באחריות ואע"ג דאין כפרה אלא בדם משום דמהחיוב קרבן לגבוה נפטר משהביאו לעזרה ומסרו לגבוה וממילא אינו מביא קרבן אחר בשביל כפרתו דחטאת ואשם דאין באין בנדר ונדבה כל דליכא חיוב הבאת קרבן לגבוה אי אפשר להביאן כלל ור"י ס"ל דכ"כ שלא זרק הדם אף את חובתו עדיין לא פרע וא"כ ה"נ בהביא חטאתו ספק נתכפר בו ספק לא נתכפר נפטר מחובתו כמו שאר ספקי חיובי ממון דפטור מספק וא"כ אינו מביא ג"כ בשביל כפרתו ורק במחו"כ גילתה תורה חטאת העוף הבאה על הספק כדי שיטהר ולפ"ז הא דאין מקריבין חטאת ואשם מספק אין זה משום חשש חולין בעזרה אלא דפטור לגמרי וכן בכל חיובי קרבן אפילו עולות שיכול להתנות בנדבה מספק פטור להביאן וזהו טעם הרמב"ם ז"ל כאן בספק חציצה כיון דהוי ספיקא דדינא אם עבר והקריב בהן אפילו אם היו קרבנות שחייב באחריותן ג"כ פטור דספק כפרה כיפר דלענין ספק חיוב אף ספיקא דדינא ג"כ פטור ואפילו אם הקריב בהן חטאת של מחו"כ אינו מביא אח"כ חטאת העוף הבאה על הספק דזה דגילתה תורה חטאת העוף הבאה על הספק הוא רק בשאר ספיקות ולא בספיקא דדינא ובההיא דזבחים (י"ט) דאיבעי לן יצא שערו בבגדו מהו כתב רש"י ז"ל יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו עכ"ל ויש לעיין אם היה שערו ארוך כל כך א"כ תי"ל משום פרוע ראש וצ"ל נהי דפרוע ראש במיתה מ"מ איכא נפקותא לענין מיחל עבודה דפרוע ראש אינו מיחל עבודה והשמ"ק בשם הריב"ם פי' שם דמיירי בשער בית השחי ובית הערוה ואתי שפיר טפי]

ב) אמרינן בקידושין דבבגדי כהונה ליכא מעילה הואיל וניתנו ליהנות בהם שלא ניתנה תורה למה"ש והנה יש לחקור בבגדי לבן של יוה"כ אם ג"כ הדין כן ולכאורה היא היא אך ביומא (ס' ע"א) גבי אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו ואמרינן משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה ב' כתובים הבאין כאחד ומקשינן הניחא לרבנן דאמרי והניחם שם מלמד שטעונין גניזה אלא לר"ד דאמר ראויין הן לכהן הדיוט מא"ל וכתב רש"י ז"ל ראויין הן לכהן הדיוט וקי"ל בגדי כהונה אין בהן מעילה מפני שלא ניתנה תורה למה"ש שיהו זריזין לפושטן מיד עכ"ל ומוכח מזה דרק למ"ד ראוין הם לכ"ה אין מעילה בבגדי לבן של יוה"כ אבל למ"ד טעונין גניזה יש בהם מעילה וע"כ אף קודם שטעונין גניזה יש בהם מעילה דאי קודם אין בהם מעילה איך דייקינן מינה שהוא ב' כתובים לדבר שנעשית מצותו ומועלין והיינו דמה שנעשית מצותו אינו מפקיע מן המעילה ואם המעילה בבגדי כהונה נתחדשה אחר שנעשית מצותן אינו שייך אל זה כלל ואפילו אי נימא דהמעילה נחית להו לאחר שנעשית מצותן ג"כ קשה כיון דתכף כשגמר העבודה נעשית מצותן ויש בהם מעילה א"כ אכתי לא ניתנה תורה למה"ש לפושטן מיד ונראה הטעם דשאני בין בגדי לבן של יוה"כ לשאר בגדי כהונה לענין זה דבבגדי לבן של יוה"כ לא שייך לא ניתנה תורה למה"ש דזה דלא ניתנה תורה למה"ש כתב רש"י ז"ל בקידושין (נ"ד) דהיינו שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין ע"ש והנה זה שלא כתב רש"י ז"ל כן אף על הלבישה שיהו זריזים כמה"ש שתכף כשלבשו להתחיל תכף בעבודה וכן מעבודה לעבודה כשגמרו עבודה זו שיתחילו תכף בעבודה אחרת הוא משום כיון דלא אפשר להיות כמה"ש להתחיל תיכף בעבודה כשלבש הבגדים אותו ההמתנה קצת היא לצורך עבודה כיון דלא אפשר בענין אחר וכל שהוא צורך עבודה מותר ללבוש הבגדים וא"כ א"צ בשביל זה שלא תהיה מעילה בבגדי כהונה וכן מעבודה לעבודה ורק אפשיטה כיון שכבר כלתה העבודה ואין עוד צורך עבודה א"כ תכף הם במעילה וכיון דלא ניתנה תורה למה"ש להיות פושטין מיד מש"ה אין מעילה בבגדים אך זה שייך רק בבגדים של כל ימות השנה אבל ביוה"כ הפשיטה עצמה מצוה וצריכה קידוש ידים ורגלים כדאמרינן ביומא משום דכתיב ופשט א"כ כשצריך לפשוט הוי כצריך לעשות מצוה בהבגדים והוי כמהלך מעבודה לעבודה דל"ש בזה לא ניתנה תורה למה"ש שלא תהיה בהם מעילה דצורך הפשיטה הוא והנה ביומא דאיבעי לן בגדי כהונה אי ניתנו ליהנות בהם ובעינן למפשט מההיא דכ"ג דאם רוצה לקרות בבגדי בוץ קורא ודחינן דשאני קריאה דצורך עבודה ונראה מזה דאם בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם אפילו בבגדי לבן כן אך בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם דהכא אין זה משום לא ניתנה תורה למה"ש דהכא בעינן למימר דאף לכתחילה מותר ללובשם שלא בשעת עבודה במקדש משום תנאי ב"ד וזה שייך אף בבגדי לבן

הנה ביומא ובתמיד דאיבעי לן אי מותר ללבוש, הבגדים שלא בשעת עבודה ופשטינן מההיא דכ"ג אם רוצה לקרות בבגדי בוץ קורא ודחינן דשאני קריאה דצורך עבודה ופשטינן מההיא דלא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא מיכל אכלי ודחינן דשאני אכילה דצורך עבודה היא משום ואכלו אותם אשר כופר בהם דהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ומסקינן שם דבמקדש אפילו שלא לצורך עבודה מותר אבל במדינה אסור ע"ש ונראה דאף במדינה באכילת חזה ושוק דשלמים מותר משום דאכילה צורך עבודה דהא אי ס"ל דשלא בשעת עבודה אף במקדש אסור אין חילוק בין מקדש למדינה ומ"מ צורך עבודה כגון אכילה, מותר משום דהוי כעבודה א"כ צורך אכילה מותר אף חוץ למקדש דהתם ההיתר הוא משום צורך עבודה וזה דואכלו אותם אשר כופר בהם שייך בשלמים כמו בחטאת ואשם כמ"ש רש"י ז"ל בפסחים (נ"ט ע"א) דואכלו אותם אשר כופר בהם היא מ"ע בכל הקרבנות ע"ש ולפ"ז מתיישב מה שהקשו תוס' בקידושין בינאי המלך שהקים להם בציץ שבין עיניו הא בגדי כהונה במדינה אסור ולפ"ז י"ל דבסעודה שעשה היה גם שלמים והיה יכול לאכול אותם בבגד כהונה אם רוצה [ובעיקר על קושית התוס' יש לעיין נהי