מקדש דוד חלק ב רח

ובזבחים (י"ט) איבעי לן תפילין מה שיחוצו ופי' רש"י ז"ל למהוי ייתור בגדים והתוס' שם השיגו ע"ז דא"כ אף דראש נמי להוי יתור בגדים וכתבו דהאי חציצה חציצה ממש ונראה טעמן של התוס' דבתפילין ליכא משום יתור בגדים משום דתפילין של עור ועור לאו בגד הוא דהא בגד של עור פטור מן הציצית כדאמרינן בפ' התכלת ואפילו למאן דמחייב לשיראין וכלך בציצית דס"ל דבגד מקרי מ"מ עור ודאי לאו בגד הוא ולרש"י ז"ל צ"ל דס"ל דלענין יתור בגדים אף כל שאין שם בגד עליו רק כל שהוא דרך מלבוש מקרי יתור בגדים ואף תפילין דרך מלבוש הוא כדאמרינן בשבת פ' במה אשה ולפ"ז אפשר דאף תכשיטין של זהב לרש"י ז"ל יהיה משום יתור בגדים

אמרינן ביומא (ז') כ"ג ביוה"כ יוכיח שאינו על מצחו ומחצה ויש לעיין אמאי לא ילבש גם הציץ כשנכנס בבגדי לבן כדי לרצות דאי משום יתור בגדים הא ציץ לאו בגד הוא שהוא של זהב ומ"ש מתפילין דס"ל לתוס' דאין בהם משום יתור בגדים ואי משום הפתיל תכלת שבו הא בעינן ג' על ג' ולא מצינו שהיה הפתיל רחבו ג' ולרצות א"צ ללבוש כל הבגדי זהב וסגי בציץ לחודא דהא יכול ללבוש הציץ בלא שאר הבגדים כמ"ש תוס' בקידושין (ס"ו) גבי ינאי המלך ומשום דכתיב על מצחו תמיד ע"ש והנה בחולין פ' ראשית הגז אמרינן דכיפה של צמר היתה מונחת בראשו של כ"ג ועליו הציץ נתון ואפשר בשביל זה הוי יתור בגדים אך הרמב"ם ז"ל השמיט דין זה של כיפה של צמר ועמדו עליו המפרשים ז"ל בפ"י מהל' כלי המקדש וי"ל ג"כ דביוה"כ אי אפשר ליכנוס בציץ לבד מיתור בגדים לפי שהוא של זהב משום דאין קטגור נעשה סנגור ועוד מהת"כ נראה שיש מיעוט שלא לכנוס לפני ולפנים בציץ ע"ש

אמרינן בזבחים (י"ט) תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין וכתב רש"י ז"ל בין ציץ שעל מצחו למצנפת שבגובה ראשו ע"ש היינו שהציץ היה למטה על מצחו והמצנפת למעלה בגובה ראשו אך הרמב"ם ז"ל כתב בפ"י מהל' כלי המקדש ה"ג ואח"כ צונף במצנפת וקושר הציץ למעלה מן המצנפת ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ושם היה מניח תפילין כו' עכ"ל היינו שהציץ היה למעלה מן המצנפת ולפ"ז לא היה הציץ על המצח וכן ס"ל להריב"א בתוס' סוכה (ה' ע"א) ד"ה ואל שהיה הציץ מונח בגובה של ראש ולא על מצחו אך יש לעיין מנ"ל להרמב"ם ז"ל דהציץ היה למעלה מן המצנפת ונראה משום דאמרינן דבין ציץ למצנפת היה מניח תפילין ואם היה הציץ למטה והמצנפת למעלה איך היה יכול למשמש בתפילין הא אין כ"ג מגביה ידיו למעלה מן הציץ כדאמרינן בפ' בתרא דתמיד ואם אינו ממשמש בתפילין איכא היסח הדעת כדאמרינן ביומא (ז') ואם לא אפשר לא היה לו להניח כלל משום היסח הדעת (יש לחקור בכ"ג ששימש ביוה"כ בעבודות פנים בבגדי זהב דפסול אם יש בו ג"כ משום איסור זרות כשאר מחוסר בגדים דאיכא מיתה משום זרות דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם דאע"ג דראוי הוא הכ"ג בהנך בגדים לשאר עבודות מ"מ כיון דהאי עבודה צריכה בגדי לבן לגבי האי עבודה מקרי אין בגדיו עליו ואין כהונתו עליו ולגבי אותה עבודה חשיב זר ואיכא חיוב משום זרות וכמו בכהן הדיוט ששחט פרו של אהרן דאמרינן ביבמות דחייב משום זרות משום דהוי זר לאותה עבודה או אפשר דהטעם דאם עבד עבודת פנים בבגדי זהב דפסול אינו משום דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והו"ל כזר וזר מיחל עבודה דכיון דראוי הוא באותן הבגדים לשאר עבודות מקרי בגדיהם עליהם וכהונתם עליהם וזה דפסול הוא משום דביוה"כ כתיב חוקה לעכב על כל האמור בהם ומש"ה בגדי לבן מעכבין אבל חיוב זרות ליכא]

אמרינן בפ"ד דפרה דפרת חטאת שעשאה במחוסר בגדים פסולה ובבגדי לבן היתה נעשית ע"ש ויש לעיין ביתור בגדים אי פוסל בפרה דזה דצריך בגדים בפרה אינו משום דהוי כשאר עבודות דלפרה איכא קרא מיוחד דצריכה בגדי כהונה כדמפקינן לה ביומא מ"ג ומש"ה מחוסר בגדים פסולה אבל על יתור בגדים ליכא קרא דהא בעלמא אצטריך תרי קראי למחוסר בגדים וליתור בגדים דפסול כדאמרינן בפ"ב דזבחים והנה הר"ש ז"ל הביא בפ"ד דפרה מן התוספתא דעשאה בבגדי זהב פסולה ע"ש א"כ תלוי בזה אי הכלי לבן שנעשית בהם הפרה היינו בגדי כ"ה כדאמרינן בתוספתא א"כ מוכח דיתור בגדים פסול בפרה דכ"ה שלבש בגדי כ"ג אין זה כ"א יתור בגדים כדאמרינן בפ"ב דזבחים אבל הרמב"ם ז"ל פסק דהאי בגדי לבן הם בגדי לבן של כ"ג ביוה"כ ובפי' המשנה שם פי' התוספתא בענין אחר ועמד עליו המל"מ בזה א"כ אין ראיה מזה דאם לבש בגדי זהב הוי ג"כ מחוסר בגדים דאין שוים באבנט

ונראה לענ"ד לומר דבגדי כ"ג אפילו אותם השוים לכ"ה אינם ראויים לכ"ה כיון שהם בגדי כ"ג וצריכים הבגדים חינוך לשם בגדי כ"ג הם נעשים בגדי כ"ג ואינם ראויים לכ"ה לפי שאינם בגדיו ובזה נ"ל לפרש הא דאמרינן ביומא (כ"ג ע"ב) ר' דוסא אומר לרבות בגדי כ"ג ביוה"כ שכשרים לכ"ה אמר רבי ב' תשובות בדבר חדא דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה כו' והקשו בת"י הא מ"מ אפשר בשאר בגדים שכשרים לכ"ה ונראה דבזה פליגי דלמ"ד אבנטו של כ"ג ביוה"כ זהו אבנטו של כ"ה והם שוים לגמרי בבגדיהם א"כ כ"ג ביוה"כ עובד בבגדי כ"ה וכמו בפרה דאפילו כ"ג עושאה בבגדי כ"ה אבל אם אינם שוים באבנטיהם א"כ ע"כ בגדי לבן של יוה"כ אינם בגדי כ"ה שהרי אינם שוים א"כ ע"כ כל הד' כלים הם בגדי כ"ג שהרי אי אפשר שילבש מקצת בגדים של כ"ה וכיון שכל הד' כלים הם בגדי כ"ג וצריכים חינוך לשם בגדי כ"ג אין ראויים לכ"ה לפי שהם בגדי כ"ג ולא של כ"ה וכן למ"ד אבנטו של כ"ה שוה לאבנטו של כ"ג בשאר ימות השנה הד' כלים של בגדי כ"ג בשאר ימות השנה השוים לשל כ"ה הם בגדי כ"ה ממש ובגדי כ"ג הם רק הד' בגדים היתרים על של כ"ה ומש"ה כ"ה שעבד בבגדי כ"ג אין זה רק יתור בגדים כדאמרינן בפ"ב דזבחים ואותן הד' כלים השוים לשל כ"ה א"צ להתחנך כלל לשם בגדי כ"ג (יש לחקור לר"ל דס"ל בפ"ב דיומא דהוצאת הדשן א"צ רק ב' כלים אם לבש כל הד' כלים אם יש שם משום יתור בגדים]

בגדי כהונה מקורעים פסולים כדאמרינן בפ"ב דזבחים והנה הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ט מהל' ביאת מקדש הט"ו דקרועי בגדים במיתה אבל לא מחלי עבודה ע"ש ויש לעיין דתי"ל דבגדי כהונה מקורעין פסולים וא"כ הוי מחוסר בגדים דמחלי עבודה ואם לבש בגדי כהונה שלמים וילבש ג"כ בגדים מקורעים תי"ל משום יתור בגדים וכן קשה דל"ל קרא דבגדיכם לא תפרומו ולא תמותו דקרוע בגדים במיתה תי"ל משום מחוסר בגדים או משום יתור בגדים שהן במיתה וצ"ל דמיירי שלבש בגדי כהונה שלמים ולבש עמהם בגדים מקורעים שאין בכל קרע ג' על ג' דליכא משום יתור בגדים ומדוקדק בזה לשון הכתוב ובגדיכם לא תפרומו ולא כתיב לא תקרעו וכן הרמב"ם ז"ל שם קראו פרום בגדים ע"ש דפרימה היא יותר מקריעה כמ"ש רש"י ז"ל בסוטה (ז') גבי וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו כו' וכתב רש"י ז"ל פרימה גדולה מקריעה שנקרע לקרעים הרבה כמו האי דפרים סילקא עכ"ל

והנה חציצה פוסלת בבגדי כהונה כדאמרינן בפ"ב דזבחים ונפקינן לה מקרא דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו ובזבחים שם איבעי לן בבית השחי מהו שתחוץ וכן אבק עפר ועוד ולא אפשיטו והרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' כלי המקדש ה"ז כתב בכל הנך כיון דלא אפשיטו דלכתחילה צריך ליזהר מזה אבל אם עבד