מקדש דוד חלק ב רז

דמהני בק"צ מסירה לציבור ואף לר"י חיישינן רק שלא ימסרם יפה יפה ואף דבעינן בק"צ שיהו באין מתרומת הלשכה וע"כ דתרומת הלשכה הוא רשות הקדש מיוחד וכמו שהקדש הוא רשות בפ"ע כן בהקדש גופא יש תרומת הלשכה וקדשי ב"ה ועל קרבנות ציבור יש רק דין שיבוא מאותו הרשות של תרומת הלשכה ולאו דוקא ממעות השקלים וכל שמוסר ללשכה שפיר דמי וא"כ ה"נ בבגדי כהונה כיון דאין הדין דוקא שתהיה קדושתן ע"י חילול מעות הלשכה אפשר שפיר להתנות ולשייר בקדושתן

אך זה יש להקשות דלפמ"ש תוס' ועוד מהראשונים ז"ל דבגדי כהונה קדושת הגוף הן איך אפשר לעשות שיור בקדושתן ועיין בת"י יומא (ס"ט ע"ב) ד"ה ותיפוק וצ"ל דבדין קדושת דמים שיש לקדוה"ג כמו דיני מעילה והנאה דבזה שוין קדוה"ג וקדושת דמים בזה אפשר להתנות כמו בקדושת דמים וכן בההיא דזבחים (צ"ה ע"ב) דאמרינן דמש"ה היה תנור של מקדש של מתכת משום שפודי חטאת שהיו הכהנים צולין בו וכן שירי מנחות שהיו אופין שם ויש לעיין איך מותרין לאפות ולצלות שם הא התנור כ"ש היה ואמאי אין מועלין הא הצליה והאפיה היא לצורך עצמן וע"כ צ"ל שהוא תנאי ב"ד וכמו שהתקינו בעצים ומלח שיהיו הכהנים נאותים בהם לצורך אכילה ה"נ שיהו מותרין לאפות ולצלות בתנור של מקדש מיהו במלח ועצים י"ל שתנאי ב"ד הוא שאותו המלח והעצים שהכהנים נאותים בהם יהיו חולין למפרע אבל בתנור ליכא למימר הכי שהרי התנור צריך להיות כ"ש שאופין בו שתי הלחם ולחם הפנים וקדושתן בתנור וע"כ שהוא מדין שיור שמשיירין בקדושתו שיהא מותר לכהנים לצלות ולאפות בו ואף שהתנור כ"ש וקדוה"ג מ"מ בדין מעילה אפשר לשייר אף בקדוה"ג וה"ה בבגדי כהונה

ובירושלמי שקלים פ"ד ה"ג אמרינן בקטורת דאם פיטמה בחולין פסולה ומפקינן לה מקרא דקדש היא שתהא עשייתה בקדש ואמרינן שם דמכתשת עשו אותה ככ"ש לקדש ופרכינן א"כ איך מותר הקטורת נפדה הא דבר הקדוש בכ"ש אינו נפדה ואמרינן שם דקל הוא שהקילו במותרות דלב ב"ד מתנה עליהם ע"ש והנה יש לעיין דאם התנאי הוא בקידוש כ"ש שאותו המותר לא יקדשה המכתשת א"כ תקשה למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת וכמו שהקשו התוס' מנחות (ע"ט ע"ב) ד"ה וליתני גבי שמן שהופרש למנחה זו כו' איך מהני תנאי ב"ד הא כ"ש מקדשין שלא מדעת ותי' שם דחולין לא מקדשי היינו דהתנאי ב"ד הוא שיהיו חולין לגמרי וא"כ אין כ"ש מקדשתן ע"ש אבל הכא בקטורת אי אפשר לומר דב"ד מתנין שהמותר יהיו מעיקרא חולין דא"כ פסול הוא דפיטמה בחולין פסולה ואפשר שב"ד מתנים שהמותר יהיה לדמי נסכים ובכה"ג אין המכתשת מקדשתן כמו דאינו מקדש חולין כיון שהם רק קדושת דמים ולענין הכשר הקטורת כיון שאינה חולין גמורין חשיב מעשיה בקדש וצ"ע

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** והנה מ"ש תוס' בפ' התודה בשמן שהופרש לשם מנחה זו דמש"ה מהני תנאי ב"ד ול"ש כ"ש מקדשין שלא מדעת משום דחולין לא מקדשי יש לעיין ע"ז מההיא דסוכה (מ"ט) בניסוך המים דמע"ש היה ממלא בחבית של זהב שאינה מקודשת ומקשינן וניתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכ"ש מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה ע"ש ואמאי הא אמרינן במעילה י"ג דמים בכד של זהב לא נהנין ולא מועלין דאף קדושת פה אין להם א"כ ל"ש כ"ש מקדשין שלא מדעת דחולין לא מקדשי וצ"ע

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** הקשו התוס' מנחות פ"ח ד"ה בירוצי כיון דבירוצי מידות נתקדשו איך אמרינן מותר נסכים לקיץ המזבח איך נפדין כיון שקדשו בכ"ש ותי' דמיירי בנסכי ציבור ולב ב"ד מתנה עליהן כדמפרש בירושלמי דשקלים ע"ש והנה בירושלמי דילן גרסינן איפכא דאמרינן שם פ"ד ה"ב דמותר נסכים לכ"ש עד כדון בירוצי ציבור ואפילו בירוצי יחיד כו' ונראה דגירסא אחרת הי' לתוס' שם אך קשה דבירושלמי שם פ"א ה"ד ג"כ מוכח להדיא דאף בירוצי יחיד לכ"ש דאמרינן שם דאין מקבלין מעכו"ם דבר המסוים ומקשינן איך עכו"ם מביא עולתו הא מביא עמו נסכים ומותר נסכים לכ"ש א"כ נמצא מביא דבר מסוים ומתרצינן דהתם לשמים הוא מתכוין ומאליהן הן באין לכ"ש ע"ש ומוכח דאף בירוצי יחיד לכ"ש וצ"ע

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** אמרינן במנחות (ס"ו) דמותר העומר נפדה ופטור מן המעשרות משום דמירוח הקדש פוטר ע"ש ומוכח דבשעת המירוח כבר היה הקדש וקשה איך לוקחין העומר בשבלין הא אמרינן במנחות (ע"ו ע"ב) דכל המנחות אין לוקחין אותן אלא סלת ומפקינן מקרא דכתיב אותה ורק בלחם הפנים מפקינן התם מקרא דולקחת דניקחת אפילו חיטין וצ"ל דלב ב"ד מתנה שאותו העשרון שצריך להקריב יהיה חלות הקנין כשיהיה סלת והמותר יחול הקנין בשבלין ופטור מן המעשרות משום מירוח הקדש אך לפ"ז תקשה קושית התוס' שם ד"ה אומר דאי על העשרון שמקריב ליכא מירוח הקדש א"כ הוי העשרון טבל ולא הוי ממשקה ישראל וצ"ע: סימן לו. בגדי כהונה

בגדי כהונה הם מכנסים וכתונת מצנפת ואבנט מוסיף עליהם של כ"ג ציץ חושן ואפוד ומעיל וביוה"כ הם ד' בגדי לבן וחלוקים מבגדי כ"ה רק באבנט אליבא דרבי ולראב"ש שוין לגמרי לבגדי כ"ה והכתונת צריכה להיות כמדתו ואם היו מרושלין או מסולקין איפלגו אמוראי וקי"ל דבין ארושלון ובין מסולקין פסולים ובזבחים (י"ח ע"ב) תלינן מרושלין אי כשרים או לא אי יתר כמאן דאתנהו דמי וכתב רש"י ז"ל דהפסול הוא משום יתור בגדים ע"ש ויש לעיין דא"כ נבעי שיהא בהיתור ג' אצבעות דזהו שיעור בגד לענין יתור בגדים כדאמרינן שם לקמן ואין לומר דבגדי כהונה מתוך חשיבותן הו"ל כמו צלצול קטן דלא בעי ג' על ג' א"נ אגב הבגד חשיבי דהא בפ' דם חטאת אמרינן במעיל שנטמא דמכניסו פחות מג' אלמא דאף בכה"ג פחות מג' על ג' לאו בגד הוא ועוד יש לעיין הא מה שמרושל אינו במקום בגדים ואמאי הוי יתור בגדים ונראה מזה דאין הבגד עצמו צריך להיות במקום בגדים רק שהלבישה תהיה במקום בגדים ומה שמרושל אינו על בשרו כלל מ"מ חשבינן שהוא לבוש בהם מפני שמדובק בשאר הבגד א"כ הלבישה של שאר הבגד חשיב לבישה גם על מה שמרושל וכיון שהלבישה של שאר הבגד הוא במקום בגדים פסול ולא בעינן שיהא הבגד עצמו במקום בגדים

הנה לפי מה דאמרינן דלענין יתור בגדים בעינן דוקא ג' על ג' כשיעור בגד לפ"ז בשאר בגדים שאינם צמר ופשתים דשיעור בגד שלהם הוא שלשה על שלשה דהיינו ג' טפחים על ג' טפחים כדאמרינן בשבת פ' במה מדליקין א"כ לא הוי יתור בגדים אא"כ בשלשה על שלשה ובזה י"ל ביששכר איש כפר ברקאי דאמרינן בפסחים (נ"ז) דהוי כריך ידיה בשיראי ועבד עבודה וכתב רש"י ז"ל והוי חציצה ועוד דבזיון הוא והקשו עליו אמאי לא חשיב נמי יתור בגדים ולפ"ז כיון דבשיראין בעינן ג' טפחים על ג' טפחים מנ"ל שהיה שם שיעור כזה: