מקדש דוד חלק ב רו

לציבור וזה אם י"ל חלק בקרבנות ציבור או לא תלוי אם תורמין עליו או לא ואמרינן דתורמין על האבוד ועל העתיד לגבות ואע"ג דלא יגיע שקלו לקרבנות וי"ל חלק בק"צ ולרש"י ז"ל בכתובות אף על מי שאינו שוקל לגמרי ג"כ תורמין וכיון דהחוב של השקלים שממשכנין עליהם אינו דוקא לקרבנות כ"א לציבור בכלל א"כ יכולים ישראל להתנות בשקליהן שיהיו אף לבית גרמו ואבטינס ולמבקרי מומין וב' דייני גזירות ומגיהי ספרים כיון שהם צורכי ציבור אם נותנין לזה פורעין בהם את חוב שקליהן וכיון דשוקלים תורמין עליהם וי"ל חלק בק"צ ובזה אתי שפיר מה דאמרינן במנחות ובשקלים דתנאי ב"ד על המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהם וכאן תקשה קושית התוס' בכתובות למה צריך כאן תנאי ב"ד ואמאי לא יהיה מתנאי ישראל שהרי אלו דברים הרגילים הם ולפ"ז כיון דהנך שיהיו הכהנים נאותים הם צורך יחיד ולא צורך ציבור ואי אפשר לישראל להתנות שיהיו השקלים לדבר זה דשקלים חובות הן והחובה היא לציבור ואי אפשר להתנות שיהיו לצורך יחיד ומש"ה צריך תנאי ב"ד

והנה התוס' כתבו בכתובות דבית גרמו וכל הנך דחושב בכתובות מבקרי מומין ומגיהי ספרים שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה הוא מתנאי ישראל ולא משום תנאי ב"ד ובמעילה (י"ד ע"א) ד"ה בונין כתבו שלב ב"ד מתנה עליהם ע"ש ונראה דצריך תרתי חדא שיהו רשאים להוציא מעות הלשכה לאותן דברים ועוד שלא ימעלו באותן מעות והנה לזה שיהו רשאים להוציא המעות לצרכים אלו ע"ז מועיל מה דישראל נותנים ע"ד כן אך מ"מ כיון דהשקלים הקדש הם ואין ישראל משיירים בהקדושה ע"ז צריך תנאי ב"ד שאותן המעות שנותנין למגיהי ספרים וכיוצא בהן יהיו חולין למפרע ולא ימעלו בהן וזהו מתנאי ב"ד או עצה אחרת עושים כדאמרינן באומנין של בית אבטינס שהיו מחללין קטורת ונותנין להם בשכרן דזה דרשאין להוציא מעות הלשכה לאיזה צורך לא סגי בזה שלא ימעלו דהא קדשי ב"ה מפקינן מקרא בתמורה (ל"א ע"ב) דרשאין ליתנם לאומנין בשכרן מדכתיב ועשו לי משלי ואפ"ה כשנותנין לאומנין בשכרן עבדינן טצדקא שלא ימעלו דמחללין המעות על הבנין וחוזרין ונותנין לאומנין בשכרן דמקרא ילפינן רק דרשאים להוציא מעות של ב"ה ע"ז אבל לדין מעילה צריך טצדקא או שיהיה לב ב"ד מתנה

והנה רש"י ז"ל (ק"ו ע"א) גבי מגיהי ספרים שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כתב ז"ל מגיהי ספרים של כל אדם ואדם שאסור להשהות ספר שאינו מוגה כו' וראו ב"ד שהיו מתעצלין בדבר והפקירו מעות הלשכה לכך עכ"ל ונראה מזה דאין רש"י ז"ל מפרש כהתוס' שהוא משום תנאי ישראל רק שב"ד הפקירו מעות הלשכה לכך ונראה שהוא מכח הפקר ב"ד דגם במעות הקדש שייך הפקר ב"ד וכן נראה להדיא מדברי התוס' כתובות (כ"ט ע"א) ד"ה אלו גבי נתינים דדוד גזור עליהם רק עבדות וזה דאמרינן בימי רבי בקשו להתיר נתינים א"ר חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר לא שהיו רוצים להתירן בקהל אלא רצו לפוטרן מעבדות וא"ל רבי דאין יכולין להפקיע חלק מזבח ואע"ג דקי"ל הפקר ב"ד הפקר היינו לצורך אבל זה אינו צורך כל כך ע"ש ומוכח דשייך הפקר ב"ד אף בשל מזבח וכן מוכח ממה דאמרינן בב"מ (קי"ח) גבי שומרי ספיחי שביעית שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר"י אומר הרוצה מתנדב וש"ח א"ל אתה אומר כן אין באין משל ציבור ואמרינן שם דת"ק סבר דתקנו רבנן למיתב ליה ד' זוזי משום בעלי זרועות ומה אתה אומר הכי קא"ל מדבריך לדברינו אין באין משל ציבור וכתב רש"י ז"ל כיון דתקינו רבנן ד' זוזי מן התרומה וזה מוחל עליהן ונמצאו לו בתרומה ד' זוזים שאין לציבור חלק בהם ואם קונין מהם תמידין ומוספים אין באין משל ציבור ע"ש ומוכח מזה דיש כח ביד ב"ד להטיל חוב על ההקדש ליתן להם ד' זוזי ואע"ג דמדינא א"צ לתת לו שהרי רוצה הוא לשמור בחנם וע"כ החוב על ההקדש הוא מדין הפקר ב"ד וכמו בשל הדיוט שי"ל רשות להטיל חוב על מי שירצו דהפקר ב"ד שייך על של הקדש כמו על של הדיוט והנה לפ"ז זה דאשכחן בכמה דוכתי דלב ב"ד מתנה למה לי כלל ללב ב"ד מתנה היינו שמתנים שמתחילה יהיה ע"ד זה אמאי לא יעשו כן מכאן ולהבא מדין הפקר ב"ד אך זה דאשכחן בש"ס לב ב"ד מתנה הוא רק בקרבנות ובקדושת הגוף ודאי ל"ש הפקר ב"ד דקדוה"ג לא פקע בכדי כדאמרינן בחולין קל"ט גבי תרנגולת שמרדה דקדוה"ג לא מפקע ע"י הפקר וצריך להתנות שיהא מתחילה לצורך זה וזה דאמרינן שם בכתובות גבי כ"ש אי עושין אותן מקדשי ב"ה אי גבו והותירו עושין משום דלב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לא הוצרכו יהיו לדמיהן ואע"ג דהתם הוי קדושת דמים התם ג"כ ל"ש הפקר ב"ד דמהקדש להקדש ל"ש הפקר ב"ד דרשות אחד הן ומש"ה אצטריך לתנאי ב"ד אבל לתת מעות הלשכה למגיהי ספרים וכיוצא בהן א"צ כלל משום לב ב"ד מתנה עליהם מתחילה אלא משום הפקר ב"ד שהב"ד הטילו חוב זה על ההקדש ע"י תקנתן

הקשו התוס' במעילה (י"ד ע"א) גבי בונין בחול ואח"כ מקדישים כדי לחלל קדושת המעות על הבנין שיוכל לתת המעות לאומנין בשכרם דהקדש אינו מתחלל על המלאכה והקשו אמאי לא יהיה לב ב"ד מתנה עליהם שיוכל לתת המעות לאומנין וכמו מגיהי ספרים שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה ע"ש והנה י"ל דמש"ה באומני הבנין אי אפשר שיהיה לב ב"ד מתנה על המעות שיהיו חולין דא"כ נמצא שמלאכת הבנין בא ממעות חולין ובתמורה (ל"א ע"ב) מפקינן מקרא דועשו לי מקדש דאף המלאכה צריכה להיות משל הקדש ע"ש ולפיכך צריך לחלל מעות הקדש על כל הבנין יחד עם המלאכה אבל הנך דחשיב בכתובות ואפילו בית גרמו ובית אבטינס שמלאכתן בקטורת ובלחם הפנים כיון דקדשי מזבח הן ליכא דין שהמלאכה צריכה להיות משל הקדש כדאמרינן בתמורה שם דקדשי מזבח אין נותנין לאומנין בשכרן וכיון דלב ב"ד מתנה עליהם שיהיו חולין נותנים להם אמרינן באבות דר"נ פי"א על ההיא דאהוב את המלאכה ר"ע אומר ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולע"ש אי"ל מה לאכול היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים אבל אם היה פועל והולך בבנין ביהמ"ק אעפ"י שנתנו לו מעות הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה כו' ונראה דר"ע לטעמיה דס"ל בפ"ד דשקלים דהקדש מתחלל על המלאכה]

אמרינן בקידושין (נ"ד ע"א) דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם וכתב רש"י ז"ל שלכך הוקדשו מתחילה ליהנות בהן כו' וכ"כ המפרש בפ"ק דתמיד בההיא דבגדי כהונה ניתנו ליהנות שע"מ שיהנו בהן אפילו שלא בשעת עבודה הקדישום מתחילה ותנאי ב"ד הוא עכ"ל והנה יש לעיין הא בגדי כהונה באין מתרומת הלשכה כדאמרינן בת"כ בגדי קדש הן מלמד שבאין מתרומת הלשכה וכן פסק הרמב"ם ז"ל א"כ איך אפשר לשייר בקדושתן של הבגדים הא קדושת מעות הלשכה נתפסין על הבגדים ואיך אפשר לעשות תנאים ולשייר בקדושת הבגדים ונראה דבכל מה דאמרינן דבא מתרומת הלשכה אינו צריך דוקא לעשות זאת דרך חילול ויכול ג"כ להקדיש הבגדים ע"י קריאת שם רק שצריך ליקח אותן מדמי תרומת הלשכה וזה מקרי שבא מתרומת הלשכה ולזה שלא יהיה מעילה כשלוקח ממעות הלשכה כיון דאינו לוקחם דרך חילול זהו אפשר ע"י טצדקא וכמו באומני בית אבטינס שמחללין להם קטורת וכן לחוצבין ולסתתין היו עושים טצדקא ע"י שולחני כדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ד ה"א וכן בכל קרבנות ציבור שדינן לבוא מתרומת הלשכה נראה דג"כ אין הכונה שתהא קדושתן דוקא ע"י חילול מעות של תרומת הלשכה עליהם דהא מצינו