מקדש דוד חלק ב רה

א' בניסן צריך להיות מתרומה חדשה או כיון דהסידור שלו קודם א' בניסן דינו לבוא מתרומה ישנה והנה בכתובות (ק"ו) אמרינן דלבונה באה ממותר נסכים ופי' רש"י ז"ל דהיינו הלבונה של לחם הפנים ע"ש א"כ הבזיכין אין באין כלל מתרומת הלשכה ולחם הפנים עצמו דבא מתרומת הלשכה כדתנן בהדיא בשקלים פ' התרומה י"ל דדוקא דבר הנקרב בעינן מתרומה חדשה אבל הלחם לא איכפת לן אך דוחק לומר כן דרק על דבר הנקרב איכא מצות תרומה חדשה והנה בסוכה (נ"ו) גבי פלוגתא דרב ורבב"ח אי תדיר עדיף או חובת היום עדיף מייתינן פלוגתא דאבא שאול ורבנן בלחם הפנים ושתי הלחם בעצרת אי אומר הילך מצה הילך חמץ והא הכא דחמץ עיקר ומצה טפל וכתב רש"י ז"ל דחמץ עיקר שהיא חובה ליום דהיינו שתי הלחם ומצה טפל שהוא של שבת שעברה היינו דלחם הפנים הוא חובת שבת העברה ומ"מ אומר קודם הילך מצה דלחה"פ קודם לשתי הלחם וש"מ דתדיר עדיף מחובת היום ע"ש אלמא דחשיב לחם הפנים אע"ג שקרבין הבזיכין בשבת זו חובת של שבת שעברה ולפמ"ש לעיל דדין תרומה חדשה תלוי בזמן החובה אם הוא חובות שזמנן בשנה זו מצותן לבוא מתרומה של שנה זו א"כ לחם הפנים שהיא חובת שבת שעברה דינה לבוא מתרומה ישנה ולפ"ז הא דאמרינן מנחתם ונסכיהם אפילו לאחר י' ימים אם בינתים הגיע א' בניסן הם באים מתרומה ישנה דאזלינן בתר זמן החיוב ולא בתר זמן הקרבתן

אמרינן בשבועות (י"ב) תמידין שלא הוצרכו לציבור לר"ש מקיצין בהם את המזבח משום דאין ראויין ליקרב דבעינן מתרומה חדשה אזיל לנדבה ואמרינן שם דמודה ר"ש בשעירי חטאות שאין מקיצין בגופן אלא בדמיהן גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה וכתב רש"י ז"ל כגון שעיר של ר"ח אדר שנאבד ונמצא בניסן שאינו ראוי ליקרב עוד לחובת ציבור והרי הוא לקייץ המזבח מודה הוא שאין מקייצין בגופו ליקרב הוא עולה אלא בדמיו שירעה ולכשיומם יקחו בדמיו עולה לקיץ המזבח עכ"ל והנה יש לעיין דהא בעלמא אם נאבד שעיר של ר"ח ונמצא בחודש אחר הרי הוא עצמו קרב בחודש הבא כדאמרינן שם במתני' דאי לא קרב בחודש זה יקרב בחודש אחר ורק כיון שאבד באדר ונמצא בניסן דבעינן מתרומה חדשה מדינא הוא עצמו ראוי לקיץ המזבח ורק משום גזירה ירעה ויפלו דמיו לקיץ ונראה מזה דכיון שאינו ראוי להקרבה משום דבעינן מתרומה חדשה דינו כמותר חטאת דאזיל לנדבה דהיינו לקיץ והיה אפשר להקריב עצמו עולה ככל מותר חטאת דמדאורייתא קרב הוא עצמו עולה ורק מגזירה דלאחר כפרה אטו לפני כפרה מקיצין בדמיו וקשה דא"כ איך אמרינן דק"צ הבאין בא' בניסן מתרומה ישנה כשרים רק שחיסר מצוה וביומא (ס"ה ע"ב) אמרינן בפר ושעיר של יוה"כ שנאבדו ונמצאו דימותו ואין ראויים ליוה"כ אחר משום דבעינן מתרומה חדשה וגזירה פר אטו שעיר ומקשינן משום גזירה ימותו ועוד היא גופה רק מצוה היא מה דצריך להביא מתרומה חדשה דאמר ר"י אמר שמואל ק"צ הבאין בא' בניסן אם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה ע"ש וקשה מה שייך לומר דהוי רק מצוה דהא ודאי אם יקרב השעיר ביוה"כ אחר יהיה פסול דלאחר א' בניסן יהיה מותר חטאת ואזיל לנדבה ונעשה עולה א"כ איך אפשר להקריבו ביוה"כ אחר לחטאת וצע"ג

ובעיקר מה דאמרינן בשבועות דק"צ שנתותרו לאחר א' בניסן נופלין לקייץ המזבח וכן מה דאמרינן בכתובות (ק"ו ע"ב) דמותר תרומה לקייץ המזבח דין אחד הוא דמותר תרומה היינו נמי מה שנתותר מתרומת הלשכה לאחר א' בניסן דלענין מותרות הקרבנות והמעות שעומדין לאותן קרבנות דינן שוה כדאמרינן בתמורה פ' ולד חטאת א"כ התרומה שהיא לקרבנות ציבור וק"צ דינן שוה דלאחר א' בניסן הם לקייץ המזבח ולמ"ד בכתובות שם דמותר תרומה לכ"ש הוא כמ"ש לעיל דאין להם דין מותר משום שעומדין גם לכ"ש ולזה ראויין אף לאחר א' בניסן אבל הקרבנות שלקחו בהם דאין ראויין עוד ליקח בהם כ"ש נופלין לקייץ המזבח אחר א' בניסן

כתבו התוס' קידושין (נ"ד) על הא דאמרינן דלר"מ אם שלמו כל הג' תרומות שתורמין את הלשכה דחוזר לשיריים ומש"ה ס"ל מועלין בשירים דשמא יצטרכו להם ה"נ דחוזר לעתיקין ומש"ה מועלין בעתיקין והקשו הא בעינן מתרומה חדשה ותי' שם בחד תירוצא כיון דתרומה חדשה היא רק למצוה א"כ היכא דלא אפשר עבדינן ובתי' הב' כתבו שם דרק לאותן עתיקין שבאו בשנה זו חוזר דחשיב מתרומה חדשה אבל עתיקין לגמרי לא ע"ש והנה כהתי' הב' מוכח להדיא מן התוספתא פ"ב דשקלים דאמרינן שם שהיו מחפין הקופות שתורמין בהם בקטבלאות ועל הקטבלאות היו שוקלין אלו הבאים אח"כ לשקול ומאותן היו תורמין בפרק השני בקופות ומחפין אף אותן הקופות בקטבלאות ושוקלין עליהם בני בבל הבאים אח"כ ומהם ג"כ תורמין בקופות [ ונמצאו התרומה בקופות והשירים בקטבלאות] ואח"כ היו שומטין הקטבלאות ונתערבו השירים ואמרינן שם דלא היה מערבן בשל אשתקד שמא יצטרכו לתרום ונמצאו תורמין מן הישנה ע"ש וע"כ זהו כר"מ דאם מצטרכים לתרום חוזרין לשירים ומ"מ משל אשתקד אין תורמין [כתבו הת"י יומא (נ"ה ע"א) דמש"ה היו שופרות במקדש רק לקיני חובה ולא לשאר קרבנות משום דצריכים סמיכה וא"כ אינו יכול ליתן המעות בשופר להקריבן שלא בפניו ע"ש והנה יש לעיין לר"א דס"ל בתמורה (כ' ע"ב) דמותרות לנדבת יחיד אזלי וטעונין סמיכה איך היו שופרות לעולות הבאין מן המותרות כדאמרינן בשקלים הא טעונין סמיכה]

[אמרינן בשקלים די"ג שופרות היו במקדש ומהם ששה לנדבה ואיכא למ"ד במנחות דהאי ששה כנגד ששה בתי אבות וכתב רש"י ז"ל שם וכן הרגמ"ה דכל משמר חלוק לששה בתי אבות ובשבת כולן שוין וכ"כ רש"י ז"ל ביבמות ובתענית כתב רש"י ז"ל שמשמר היה מתחלק לז' בתי אבות ויש לעיין דבירושלמי ותוספתא דתענית מפורש שהיה משמר שמתחלק לה' בתי אבות ויש לו' וכן ז' ח' וט' ומבואר שם ג"כ איך היו משמשין ומבואר שם דאף בשבת לא היה משמש כ"א בית אב אחד ע"ש וצ"ע]

ג) בכתובות (ק"ו) גרסינן בית גרמו ובית אבטינס היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה מבקרי מומין היו נוטלין כו' ובגמרא איבעי לן כלי שרת מהו שיעשו מקדשי ב"ה כו' ואמרינן שם כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו ופרכינן וכי גבו והותירו מאי הוי אמר ר' אבהו לב ב"ד מתנה עליהם אי הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהא לכ"ש וכתבו בתוס' שם דאהנך דלעיל דבית גרמו ובית אבטינס כו' לא פריך דבכל הנך היו בית ישראל מקדישין אותן לצורך כך כמו לצורך קרבנות שכל אותן דברים רגילות הן והיינו דקתני דבאין מתרומת הלשכה עצמה ולא קתני מותר היינו משום דלאו מחמת לב ב"ד משתרו אלא מחמת ישראל כו' ע"ש והנה יש לעיין ממ"נ אם מדינא הוא שבית גרמו ובית אבטינס ומבקרי מומין וכל הנך דחשבינן שם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה א"כ א"צ לתנאי כלל ואף לתנאי של בית ישראל א"צ ואי מדינא אין להם ליטול מה מועיל תנאי של ישראל שנותנים ע"ד זה הא שקלים חובות הן ומה רשות י"ל להתנות שיהיה לצורך זה כשפורעין חובותיהם דתנאי ל"ש רק בנדבה ונראה לומר דחוב של שקלים אינו דוקא לקרבנות כ"א סתם לצורכי ציבור ואף קרבנות בכלל תדע דהא מי שלא שקל אשתקד מביא שקלו ונותנו לשופר של תקלין עתיקין ואין מקריבים מהם שום קרבן רק הולך לחומת העיר ומגדלותיה ואף שהם חולין כדאמרינן בקידושין והמביא יוצא בזה ידי שקלו ואם אינו מביא ממשכנין אותו אלמא דחוב של שקלים הוא