מקדש דוד חלק ב רג

באין רק צורכי עבודה אבל הלשון שהיו משליכין אל תוך שריפת הפרה כיון דחטאת קרייה רחמנא וחשיבא כקרבן ולאו דוקא שחיטתה והזאתה דאף שריפתה דינה כקרבן כדאמרינן בת"כ דמש"ה פרה נשרפת בלילה משום דחטאת קרייה רחמנא ושריפתה הוי כהקטרת אימורים דכשרה כל הלילה [עיין בר"ש פרה פ"ד מ"א] וכיון דצריך להשליך הלשון לתוך שריפתה וכן הוא מעשיה בכלל הקרבתה הוא ובא מתרומת הלשכה אך בתוספתא פ"ב דשקלים אמרינן עץ ארז ואזוב ושני תולעת באין משירי הלשכה ע"ש והיינו ע"כ של פרה דאין לומר דקאי על של מצורע דנראה דשל מצורע אינו בא משל ציבור כלל דהא טהרת המצורע נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית ואינו שייך לעבודות כלל וא"כ לפי פי' הק"ע תחלוק התוספתא על המשנה שם דלשון של זהורית בא מתרומת הלשכה אבל לפי פי' הפ"מ דקאי על הלשון שקושרין על פתחו של אולם אתי שפיר דבשל פרה לכ"ע בא משירי הלשכה [ובפרת חטאת שנפסלה יש לחקור אם היא בשריפה כשאר קדשים פסולים דחטאת קרייה רחמנא ואי טעונה עיבוד צורה היכא דהפסול היה בדם נראה דא"צ דל"ש בה עיבוד צורה דאינה נפסלת בלינה כדאמרינן בספרי והנה התוס' ב"ק (ע"ז) הקשו על ההיא דמנחות (ק"ב) דאמרינן פרה לר"ש אמאי מטמאה טומאת אוכלין עפרא בעלמא הוא דכל העומד לשרוף כשרוף דמי כו' והקשו הא מתחלת נגיעת הטומאה נפסלה הפרה ואינה עומדת עוד לשריפה א"כ בסוף הנגיעה תטמא טומאת אוכלין ע"ש ואי אמרינן דפרה שנפסלה היא ג"כ בשריפה א"כ לאחר שנפסלה מחמת נגיעת הטומאה ג"כ עומדת לשריפה מדין קדשים פסולים וא"כ אכתי עומדת לשרוף וכשרוף דמי ועפרא בעלמא הוא וכדאמרינן שם במנחות גם לנותר דלר"ש אמאי מטמא טומאת אוכלין עפרא בעלמא הוא דעומד לשרוף מדין קדשים פסולים ונראה מזה דס"ל להתוס' דפרה שנפסלה אינה בשריפה וזה דחטאת קרייה רחמנא צ"ל דזה דוקא כשהיא כשרה ולא כשהיא פסולה וכעין זה כתב הר"ש ז"ל פרה פ"ב מ"ג שהקשה פרת חטאת לאחר פדיונה אמאי אינה אסורה בגיזה ועבודה הא חטאת קרייה רחמנא ותי' דלענין נפקותא דלאחר פדיון שאין תורת פרה עליה לא קרייה רחמנא חטאת ועוד מה שנפדית פרה בכ"מ הוא משום לב ב"ד מתנה דאם לא הוצרכה תהא לדמיה ע"ש והנה לתי' השני דזה דאינה אסורה בגיזה ועבודה לאחר פדיון הוא משום דלב ב"ד מתנה הא בלא"ה היתה אסורה משום דחטאת קרייה רחמנא נראה דה"נ אם נפסלה הפרה דהיא בשריפה כשאר קדשים פסולים משום דחטאת קרייה רחמנא]

הנה לפי מה דאמרינן דפרה באה מתרומת הלשכה יש לעיין על הא דאמרינן בקידושין דהמקדש במי חטאת ובאפר חטאת מקודשת ואפילו ישראל כיון דהפרה היא מתרומת הלשכה א"כ גם האפר הוא של לשכה ואיך יכול לקדש בו ונראה מזה דמה דאמרינן בפרה פ"ג מי"א שהיו חולקין את האפר לג' חלקים אחד נותן בחיל ואחד נותן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות לגמרי היו נותנין אותן להמשמרות ונעשה שלהם וע"כ דלב ב"ד מתנה עליהן שיהיו נתנין להם והנה התוס' בכורות (כ"ט ע"א) ד"ה המקדש הקשו מאי רבותא במקדש באפר פרה דמקודשת ואפילו ישראל דמאי רבותא מישראל יותר מכהן ורש"י ז"ל כתב שם דהרבותא הוא משום דכהנים רגילים בהזאה ובקידוש והתוס' כתבו דזה דקתני ואפי' ישראל משום רישא דקתני המקדש בתרומות כו' והנה לפ"ז הא דהמקדש באפר פרה מקודשת ע"כ באותו שמתחלק לכל המשמרות דאותו שהיו נותנין לחיל היו גונזין אותו משום והיתה לעדת ישראל למשמרת ואותו שהיו נותנין בהר המשחה היה לעשות מהן פרות אחרות כדאמרינן בתוספתא והנך ודאי היו של ציבור ואי אפשר לקדש בהם א"כ הוי רבותא דמקודשת ואפילו ישראל דאעפ"י שנתנין לכהנים שמתחלקין לכל המשמרות מ"מ יכול אף ישראל לקדש בהן דס"ד כיון שהיו נותנין להם האפר שהוא של לשכה מתנאי ב"ד ע"ד שיתנום לישראל לא היו נותנין להם וכמו במלח ועצים שהיה ג"כ תנאי ב"ד שיהיו הכהנים נאותים בהם אבל ליתנם לישראל אין רשאים]

והנה מתרומת הלשכה אין באין רק צורכי עבודה וכל הנך דנקיט בפ' בתרא דכתובות שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כגון מבקרי מומין ומלמדי הלכות קמיצה כו' הכל צורך עבודה הן ומגיהי ספרים שבירושלים פי' השמ"ק שהיו כהנים לומדים מהם וצורך עבודה הן ע"ש ובנשים האורגות בפרוכת איכא פלוגתא בכתובות אי נוטלין שכרן מתרומת הלשכה או מקדשי ב"ה ובירושלמי שקלים מפרש פלוגתייהו דמר משוי לה כקרבן והיינו מפני הזאת הדם שמזין עליה ומש"ה באה מתרומת הלשכה ומר משוי לה כבנין ואמרינן בכתובות שם דפרוכות דבבי היינו של שערי העזרה לכ"ע באין מתרומת הלשכה וכתב רש"י ז"ל משום דלצניעותא עבידי ואינן תחת בנין ע"ש ויש לעיין נהי דאינן צורך בנין מ"מ מה צורך עבודה יש בפרוכות דבבי שבאין מתרומת הלשכה ונראה דהאי צניעותא דפרוכות דבבי הוא שלא יראו העבודה מבחוץ וכדאמרינן בזבחים (נ"ט ע"ב) גבי מזבח של משה אפשר כהן עומד ע"ג מזבח ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ ע"ש והוי צורך עבודה דעבודה צריכה צניעות

אמרינן בתוספתא פ"ב דשקלים הסירות היעים והמזמרות והמזרקות כו' באין מתרומת הלשכה מזבח הזהב וכלי שרת בגדי כהנים כו' באין משירי הלשכה ע"ש והאי כלי שרת דקתני בסיפא היינו כ"ש אחרים חוץ מאלו שחישב ברישא והיינו השלחן והמנורה וכדומה ויש לעיין מ"ש הנך כ"ש מהנך ומ"ש הסירות והיעים דבאין מתרומת הלשכה ממזבח הזהב ונראה דס"ל להתוספתא דרק אותן כ"ש שהם לתשמיש המזבח כגון הסירות דהיינו הפסכתר שמוציאים בהם הדשן מעל המזבח והיעים שהם המגרפות שגורפין בהם הדשן [כמה שתרגם אונקלוס בתורה] והמזרקות שזורקין הדם על המזבח והמזמרות הם כלי שיר שמשוררים בהם הלוים על הקרבנות (כמ"ש רש"י ז"ל במלכים ב' י"ב] וכולם הם רק לצורך הקרבנות ומש"ה באין מתרומת הלשכה אבל מזבח הזהב וכן השלחן והמנורה והכיור לבד שהם לצורך עבודה הם שייכים ג"כ אל הבית והם ג"כ חלק מן המקדש ואם אינן על מקומם אי אפשר להקריב שום קרבן כדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ד ה"ב ומשום דאין הבית כהלכתו אם אינן על מקומם ואף שאר קרבנות שא"צ לכלים אלו ג"כ אין להקריב ומש"ה אין באין מתרומת הלשכה רק משירי הלשכה וכמו בפרוכת אע"ג שהיא ג"כ להזאת הדם מ"מ כיון שהיא ג"כ צורך בנין איכא למ"ד דבאה מקדשי ב"ה ולא מתרומת הלשכה דדינה כבנין ה"נ ס"ל להתוספתא דהנך נמי דינם כבנין וזה דבאין משירי הלשכה ולא מקדשי ב"ה משום דס"ל להתוספתא כהירושלמי שקלים שהביאו התוס' קידושין (נ"ד ע"ב) דאף ההיכל והעזרות באין משירי הלשכה ולא מקדשי ב"ה ע"ש והנה תלמודא דידן פליג על התוספתא דאמרינן להדיא בכתובות (ק"ו ע"ב) דמזבח הזהב בא ממותר נסכים כשאר כ"ש אך בברייתא דמייתינן התם נקט מזבח הזהב לחוד דקתני מזבח הזהב כו' וכלי שרת באין ממותר נסכים ע"ש וזה דנקט מזבח הזהב לחוד הוא משום דבמזבח הזהב איכא חידוש דאף שהוא ג"כ חלק המקדש מ"מ כיון שהוא ג"כ צורך קרבנות בא ממותר נסכים ולא כהתוספתא והרמב"ם ז"ל בהל' שקלים כתב המנורה וכ"ש באין ממותר נסכים ונקט מנורה לחוד משום דמנורה ג"כ היא חלק