מקדש דוד חלק ב רב

וכתבו דצ"ל שחתך כל הבשר של האבר שיצא לחוץ עד העצם ולא העצם עצמו דזה רק פסול בבהמה משום בע"מ ולא בעופות ע"ש ומשום דקשה להו דאם חתך עם העצם א"כ הוי מחוסר אבר דאף בעופות פסול ודברי השמ"ק קשה טובא וכמה שתמה שם הרש"ש ז"ל דהא בחתך בבשר עד שמגיע לעצם אף בבהמה כשר דאין זה בע"מ כלל כדאמרינן בזבחים שם והרש"ש שם קיים במקצת גרסת התוס' שלפנינו שחתך עם העצם והגיה מ"ש בתוס' דמיירי שיצא כולו היינו שיצא כל האבר וכתב דצ"ל דמיירי שיצא רק מקצת האבר ובעוף אינו פסול רק מחוסר אבר שלם אך הקשה שם ע"ז דא"כ תי"ל דאסור באכילה משום אמ"ה ע"ש ולענ"ד א"צ להגיה כלל בדברי התוס' ומיירי שיצא כל האבר וחתכו אחר המליקה עם העצם דבשעת הזאה תו אינו מתערב שמנונית של יוצא ואע"ג דבבהמה כה"ג פסול כדאמרינן בזבחים שם והיינו משום דהוי בע"מ קודם קבלה בעופות ל"ש זה ואע"ג דהכא הוי מחוסר אבר מ"מ מחוסר אבר פסול בעופות רק אם היתה מחוסרת אבר קודם מליקה וזהו שכתבו התוס' דאין פסול בעופות אא"כ מחוסר אבר ואח"כ נמלקה עכ"ל אבל הכא מיירי שנעשית מחוסרת אבר אחר המליקה קודם ההזאה וזה דפסול בע"מ קודם קבלה ליכא בעופות היא חדא משום דאין מום בעופות ומחוסר אבר שם פסול אחר הוא ועוד דרק בע"מ קודם קבלה פסול ולא קודם זריקה וא"כ בעוף דליכא קבלה ל"ש האי פסול (ומ"ש הרש"ש שם דפסול מחוסר אבר בעוף הוא רק במחוסר אבר שלם ולא מחוסר מקצת אבר נראה דאפילו אי נימא כן מ"מ הכא דמיירי בחטאת העוף דאינו בא אלא לחובה מחוסר אבר לבד הפסול של מחוסר אבר איכא ג"כ מטעם אחר משום דחייב להביא עוף שלם והוא מביא מחוסר אבר וכדאמרינן בתמורה גבי האומר רגלה ש"ז עולה דתמכר לצורכי עולה חוץ מרגלה ומקשינן והא מייתי בהמה מחוסרת אבר כו' וזה הטעם נראה דשייך אף במחוסרת חצי אבר]

ובמקדיש עוף מחוסר אבר למזבח אם לוקה משום לאו דמקדיש בע"מ למזבח נראה דתלוי בהאיבעיא דהש"ס מנחות פ' ק"צ בסלת שהתליעה אם לוקה משום בע"מ כיון דפסול כבע"מ או דילמא אין בע"מ אלא בבהמה וסלקינן בתיקו ואי נימא דאין בע"מ אלא בבהמה לענין איסור להקדיש בע"מ נראה דה"נ בעופות דאין בהם הלאו ולהצד דבסלת שהתליעה דלוקה משום בע"מ ולי"ל אין בע"מ אלא בבהמה נראה דה"נ בעופות דנשברה רגלה לא גרע מסלת שהתליעה

ובההיא דעץ שנמצא בו תולעת דפסול מע"ג המזבח ואיבעי לן במנחות (פ"ה ע"ב) אי לוקין עליו משום מקדיש בע"מ כתבו בתוס' שם דהאיבעיא היא לרבי דס"ל דעצים קרבן גמור הם ושייך בהן לאו דלא תקריבו ע"ש והנה הרמב"ם ז"ל פסק דלא כרבי ובכ"ז הביא האיבעיא דעץ שנמצא בו תולעת וכתב דספק הוא אי איכא משום מקדיש בע"מ ובעיקר מ"ש התוס' דלרבנן ליכא למיבעיא בעץ שנמצא בו תולעת יש לעיין נהי דעצים לאו קרבן גמור הם ול"ש בהן לא תקריבו מ"מ הא אמרינן בתמורה (ז') דמקדיש בע"מ אף לדמי נסכים נמי לוקה משום דמאיס א"כ אפשר שפיר למיבעיא אפילו לרבנן בהקדיש עץ שיש בו תולעת לדמי נסכים דאי עץ שיש בו תולעת חשיב בע"מ לוקה עליו וי"ל כן ע"ד הרמב"ם ז"ל ולדברי התוס' נראה דס"ל דאף דאמרינן דמקדיש בע"מ אף לדמי נסכים לוקה זהו דוקא בדבר שיש לאו אם הקדישו לגופו אבל אי נימא בעץ שיש בו תולעת אי מקדיש לגופו לא לקי משום דאינו קרבן גמור כי מקדיש ליה לדמי נסכים ג"כ לא לקי אך צ"ע מנ"ל זה כי מסברא אין לחלק בזה

אמרינן בירושלמי יומא פ"ב ה"ב קטורת שכבת הוממה אפילו בקרטין שאין כתיב אוכלו אלא על מזבח החיצון עכ"ל ונראה פירושו דקטורת שכבתה אסור להעלותה עוד על המזבח משום דנעשית בע"מ ונראה דהוי כעץ שנמצא בו תולעת כיון דחסר הקרטין ע"י שנתעכל קצת הוי כבע"מ וזה דצריך לטעם דלא כתיב אוכלו אלא על מזבח החיצון הוא משום דאם היה בקטרת מצות עיכול ולאהדורי פוקעין לא היה בזה משום איסור הקרבת בע"מ דמצות עיכול נמשכת מהקטרה הראשונה ואינה הקטרה חדשה וכל שבשעת תחילת ההקטרה לא היתה בע"מ ליכא תו איסור בזה: סימן לה תרומת הלשכה

גרסינן בכתובות (ק"ו ע"ב) הקטורת וכל קרבנות ציבור באין מתרומת הלשכה כו' ויש לעיין למה נקט קטורת בפ"ע ונראה מזה דמשאר ק"צ לא ידעינן דקטורת באה מתרומת הלשכה וכן בירושלמי יומא פ"ה ה"א ילפינן מקרא דקדש היא דקטורת באה מתרומת הלשכה ע"ש ויש לעיין מ"ש משאר ק"צ דבאין מתרומת הלשכה ואפשר משום דתרומת הלשכה היא רק לקרבנות של שנה זו והקטורת מתפטמת שס"ה מנים כנגד ימות החמה א"כ היא נעשית ליותר משנה ואי אפשר לעשותה מתרומת הלשכה ואע"ג דמותר הקטורת באחד בניסן היה נפדה כדי שתלקח מתרומה חדשה אך בשעת הפיטום צריך לעשות את כל השס"ה מנים מתרומת הלשכה וזהו חידוש שאינו בשאר קרבנות שיהא צריך לכתחילה לעשות קרבנות של שנה הבאה מתרומת הלשכה ומש"ה אצטריך קרא דנעשית מתרומת הלשכה

אמרינן בשקלים פ' התרומה פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו כו' באין משירי הלשכה ובירושלמי פי' הק"ע דהאי לשון של זהורית הבא מתרומת הלשכה היינו הלשון שהיו משליכין אל תוך שריפת הפרה והפ"מ פי' דקאי על לשון של שעיר המשתלח שהיו קושרין על פתח האולם אבל הלשון שקושרין בין קרניו היינו שהיו קושרין חציו בסלע וחציו בין קרניו זה בא משירי הלשכה ע"ש ונראה טעם החילוק דכל מה שנעשה חוץ לעזרה בא משירי הלשכה דאין עבודה בחוץ ואינו אלא מצוה בעלמא ורק צורכי עבודה באין מתרומת הלשכה ומש"ה לשון שהיה קושרין בצוק ובין קרניו בשעת דחייה בא משירי הלשכה ונראה דזה נמי החידוש דקתני דפרה ושעיר המשתלח באין מתרומת הלשכה ולכאורה מ"ש משאר קרבנות והטעם משום דפרה נעשית בחוץ וכן שעיר המשתלח מצותו שהוא דחייתו לצוק הוא בחוץ וזה דפרה באה מתרומת הלשכה ילפינן בת"כ משום דחטאת קרייה רחמנא וזה דשעיר המשתלח בא מתרומת הלשכה נראה משום דיש בו גם מצות בפנים שהוא הוידוי [התקלין חדתין כתב הטעם דשעיר המשתלח בא מתרומת הלשכה משום דצריך להביא שנים ולהגריל עליהם ואינו יודע על איזה יפול הגורל לה' א"כ ע"כ צריך להביא שניהם מתרומת הלשכה ע"ש וקשה דא"כ לפ"ז אם מת שעיר המשתלח דס"ל לר"ש דמביא שלא בהגרלה א"כ לא יהיה בא מתרומת הלשכה וזו לא שמענו] ולפי' הק"ע דהאי לשון של זהורית שבא מתרומת הלשכה היינו לשון של פרה וכן פי' הרמב"ם ז"ל אבל של שעיר המשתלח לעולם אינו בא אלא משירי הלשכה נראה טעמו דאף הלשון שהיו קושרין על פתחו של אולם שהיה מלבין אין בזה צורך עבודה כלל ומתרומת הלשכה