מקדש דוד חלק ב רא

דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה והתוס' שם השיגו ע"ז וכתבו דבשעת פרכוס בת העמדה והערכה היא ונראה לומר לרש"י ז"ל דר"ל לטעמיה דנהי כשהיא מפרכסת היא כחיה מיהו ר"ל ס"ל בחולין דאין מזמנין את העכו"ם על בני מעים דהריאה לאחר שנחתך הקנה כמאן דמנח בדיקולא דמי א"כ כ"ש לאחר גמר שחיטה אע"ג שהיא כחיה מ"מ הבני מעים כמאן דמנחי בדיקולא ואינן בני העמדה והערכה והוי כמו צמר שנתלש מחיים דאמרינן בר"פ ראשית הגז דאי"ל פדיון משום דאין הצמר ראוי להעמדה והערכה ולא מהני מה שכל הבהמה ראויה להעמדה והערכה כיון שנתלש ואין לומר דהריאה לאחר חתיכת הקנה נהי דהוי כמאן דמנחא בדיקולא מ"מ עדיין יש בה חיות כמו מפרכסת לאחר שחיטה ובת העמדה והערכה היא אי נימא דאף מפרכסת בת העמדה והערכה דא"כ לר"ל אמאי אסורה הריאה לעכו"ם משום אמ"ה אמאי לא מהני מיתה אח"כ להריאה דהא מהני מיתה למפרכסת דהא תולש בשר מן מפרכסת היכא דליכא היתר שחיטה הוי אמ"ה ואם מתה אח"כ מהני לה מיתה להוציאה מן אמ"ה וע"כ לר"ל הריאה אחר חתיכת הקנה אף מפרכסת לא הוי וא"כ המעים לאחר שחיטה אין ראוין להעמדה והערכה ואי"ל פדיון וא"כ על המעים הוי שחיטה שאינה ראויה וא"כ ליכא חיוב דו"ה אף על כל הבהמה דלחיוב דו"ה בעינן וטבחו כולו בחיובא וא"כ ע"כ צריך לאוקמא בבע"מ מעיקרו דאינו טעון העמדה והערכה כלל

ופרת חטאת נפדית בלא מום ובלא העמדה והערכה כדאמרינן בשבועות (י"א ע"ב) מתה תפדה נשחטה תפדה ואם נשחטה ע"ג מערכתה פליגי ר"ש ורבנן דלרבנן נשחטה ע"ג מערכתה אי"ל פדייה עולמית ור"ש ס"ל דפרה נפדית ע"ג מערכתה וכתבו התוס' ב"ק (ע"ז) דלאחר הזאה אף לר"ש אין סברא לומר שיהיה לה פדיון ע"ש ונראה לענ"ד לומר דר"ש ורבנן לטעמייהו אזלי דאמרינן בפרה פ"ד מ"ד אירע בה פסול בהזאתה כל שעוסק בה לפני פסולה מטמא בגדים לאחר פסולה אינו מטמא בגדים ובתוספתא פ"ג אמרינן דרש"א דהעוסק בה בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אינו מטמא בגדים מפני שהיא נדונית על שם סופה ע"ש היינו דלרבנן באירע פסול בהזאתה השוחט מטמא בגדים כיון שהשחיטה היתה כהלכתה והשוחט מטמא בגדים כדכתיב בקרא ואע"ג דנפסלה אח"כ בהזאתה אין הפסול רק מכאן ולהבא ור"ש ס"ל אע"ג דאירע הפסול אח"כ אף השוחט אינו מטמא בגדים מפני שנדונית על שם סופה וכיון דלא נגמרה מעשיה אגלאי מילתא דאף השחיטה אינה שחיטה של פרת חטאת ואינו מטמא בגדים ומש"ה רבנן לטעמייהו ס"ל דלאחר שנשחטה ע"ג מערכתה שוב אי"ל פדייה עולמית דכיון דנעשו בה עבודות פרה שוב אי"ל פדייה אבל ר"ש לטעמיה אם יפדו אותה לאחר שחיטה כיון דלא נגמרו אח"כ עבודותיה אגלאי מילתא דאף השחיטה לא היתה שחיטה של פרת חטאת לפי שנדונית על שם סופה והוי כמו נשחטה שלא ע"ג מערכתה דלכ"ע י"ל פדייה ולאחר הזאתה ודאי אי"ל פדייה כיון דנגמרו עבודותיה ל"ש תו שהיא נדונית ע"ש סופה ואי"ל פדייה]

ב) הנה זה דאמרינן דאין לעופות פדיון והיינו ביבשה גפה כו' דמחוסרת אבר ומשום שלא נאמר פדיון אלא בבהמה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' עירוכין נראה דמחוסרת אבר בעופות הוא פסול בע"מ ולא פסול אחר ואע"ג דאין מום בעופות מחוסר אבר הוי כבע"מ בבהמה דאי הוי פסול אחר תי"ל דאי"ל פדיון דאין פדיון אלא בפסול בע"מ ולא בשאר פסולים מיהו מההיא דמנחות (ק"א) יש קצת להוכיח איפכא דאמרינן שם דהעופות והעצים והלבונה שנטמאו אי"ל פדיון ואמרינן דאצטריך סד"א הואיל ובע"מ אקרי טמא טמא נמי כבע"מ דמי ואע"ג דקדוש קדוה"ג כי נפיל ביה מום מיפרק קמ"ל דמכ"ש לא אשכחן דמיפריק וכתב רש"י ז"ל דאף בבהמה לאחר שקידשה בכ"ש היינו לאחר שחיטה ליכא פדיון ונראה דבלאו טעמא דהוי לאחר כ"ש היה להם פדיון משום דטמא כבע"מ ומוכח דאף לא בבהמה בע"מ ג"כ י"ל פדיון וא"כ עופות מחיים שנעשו מחוסר אבר דלא קדשו בכ"ש זה דאין נפדין ע"כ משום דאין זה פסול בע"מ דאין פסול מומין בעופות רק שם פסול אחר הוא והנה במעילה י"ב גבי תורים שלא הגיע זמנן דלא נהנין ולא מועלין ומקשינן ומ"ש ממחוסר זמן דעלמא ואמרינן כיון דאין מום פוסל בעופות אין לעוף פדיון וכתבו התוס' שם דלאו דוקא דהא אפילו מחוסר אבר שפוסל לי"ל פדיון שאין פדיון אלא בבהמה והשמ"ק שם כתבו על דברי התוס' ז"ל אלא ה"ק שאין תורת מום בעופות שאם היה בהם תורת מום הייתי אומר דכיון דגלי פדיון בבהמה גלי נמי בעופות אבל השתא דאמר דאין בהם תורת מום א"כ הם חלוקים מבהמה ודוקא בבהמה גלי פדיון ולא בעופות עכ"ל ונראה דמפרש דלעולם זה דאין פדיון בעופות הוא מגזיה"כ ולא משום דאין בהם מום דמחוסר אבר הוא כמום לפדות ורק זה דאין בהם מומין מהני לדרוש הכתוב דאין פדיון אלא בבהמה והנה הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' א"מ הלכה א' כתב ז"ל אין המומין פוסלין בעוף בד"א במומין קטנים אבל עוף שיבש גפו כו' אסור לגבי מזבח שאין מקריבין חסר כלל עכ"ל ונראה דהפסול הוא משום חסר דאין מקריבין חסר לגבי מזבח והוי כמו ניטל כוליא בבהמה דליכא פסול בע"מ רק פסול חסרון כדאמרינן בבכורות (ל"ט) והתם הטעם דלא הוי בע"מ הוא משום דהוי בפנים כדאמרינן שם ובעופות אעפ"י שהוא בחוץ כיון דאין תמות וזכרות בעופות הוי כמו חסרון בפנים דאין שם פסול בע"מ אלא פסול חסרון ואפילו למ"ד שם בנחסרה כוליא דכשר אמרינן שם הטעם משום דכתיב תמים יהיה לרבות כל מום לא יהיה בו מה מום מאבראי אף חסרון האבראי וא"כ בעופות ביבשה גפה כו' דהחסרון הוא מאבראי פסולה משום פסול חסרון והנה לפ"ז הא דאין לעוף פדיון במחוסר אבר הוא משום דעל פסול חסרון אין פודין דאפילו אם יש מחוסר אבר בפנים אמרינן בבכורות שם דאין פודין עליו משום דעורת או שבור כתיב דאין פודין אלא על מום ולא על פסול אחר (ובההיא דבכורות אי בעלת כוליא אחת כשרה לקרבן נראה דמיירי רק באומר הרי עלי עולה בחייה דבסתם א"י להביא בעל כוליא אחת אע"ג שהוא כשר דהא קא מייתי עולה מחוסר אבר וכדאמרינן בתמורה גבי האומר רגלה ש"ז עולה דתמכר לצורכי עולה חוץ מרגלה ומקשינן והא מייתי בהמה מחוסרת אבר דכיון דנדר עולה נדר להביא עולה שלמה ומשנינן באומר הרי עלי עולה בחייה ואפילו אי מיירי הכא בשלמים ג"כ צריך לאוקמא כן דהכליות הם מהאימורים א"כ נדר להקריב ב' כליות למזבח ואין בה רק כוליא אחת ובשאר קרבנות חובה שאינן ע"י נדרו ודאי פסול דהחיוב להקריב ב' כליות ע"ג מזבח ולא כוליא אחת]

הנה במעילה (ח' ע"ב) גבי חטאת העוף הוזה דמה אין בה מעילה דייקינן בגמרא מעילה הוא דלית בה הא איסורא איכא ומוקמינן לה ביוצאין ור"ע היא דאמר זריקה מועלת ליוצא והקשו בתוס' שם איך משכחת לה יוצא דאם יצא הראש א"כ נפסל הדם ביוצא וביצא דמה לא ס"ל לר"ע זריקה מועלת ליוצא ואי יצאו רגליה הא מ"מ אמרינן בזבחים בבהמה שיצאו רגליה קבל ואח"כ חתך פסול לפי שמנונית של היוצא מעורב בהדם וכתבו שם ליישב וכתבו עוד שם ז"ל א"נ כגון שיצא כולו וחתך מה שיצא עם העצם שאין זה פסול בעופות אא"כ מחוסר אבר ואח"כ מלקה עכ"ל והשמ"ק והצ"ק הגיהו בדברי התוס' מ"ש וחתך מה שיצא עם העצם