מקדש דוד חלק ב ר

דאף פסולי מזבח בטלים ברוב כדמוכח בר"פ התערובת

ובפרת חטאת אי שייך פסול ממשקה ישראל נראה דשייך דהא בחולין (י"א) ילפינן דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה ודילמא טרפה היא וכי תימא מאי נ"מ חטאת קרייה רחמנא ע"ש ופסול טרפה הוא משום דלא הוי ממשקה ישראל ופוסל בה משום דחטאת קרייה רחמנא ודינה כקרבן לענין זה והנה לפ"ז יש לעיין איך שורפין אותה עם גיד הנשה שלה הא לא הוי ממשקה ישראל כדאמרינן בחולין (צ' ע"ב) וכי תימא דרק בשחיטתה וזריקתה חשיבא כחטאת אבל לא בשריפתה הא אמרינן בספרי עיין בר"ש פרה פ"ד מ"א ע"ש] דפרה נשרפת בלילה משום דכתיב חטאת היא ושריפתה כהקטרת אימורים דכשרין כל הלילה וצ"ל דכאן גזיה"כ הוא שנשרפת כולה

ובקרבנות עכו"ם הקרבין בבמה שלהם אי שייך פסול ממשקה ישראל נראה דל"ש דהא ממעטינן טרפה רק מדכתיב להחיות זרע וכן בהמה טמאה ממעטינן ג"כ מקרא דכתיב מכל בהמה הטהורה ולא ממעטינן משום ממשקה ישראל מיהו אפשר דבקרבנות עכו"ם אזלינן בתר דידהו ולא בתר ישראל וכיון דלדידהו שרי קרבנן כשר מיהו בקרבנות עכו"ם הקרבין במקדש ודאי אזלינן בתר ישראל ולא בתר דידהו וכל שאסור לישראל פסול אפילו בקרבן עכו"ם ועוד נראה דאפילו לחומרא לא אזלינן בתר דידהו דאם מותר לישראל ולדידהו אסור כשר לקרבן דהא לר"ל דס"ל בחולין דאין מזמנין עכו"ם על בני מעים ומ"מ בעולת עכו"ם מקטירין אף הבני מעים ולא מצינו חילוק בהקטרה בין עולת ישראל לעולת עכו"ם: סימן לד. פסול בע"מ

פסול בע"מ שאני משאר פסולים שי"ל פדיון וזה דוקא בבהמה אבל שאר קדשי מזבח אם נעשו בע"מ אי"ל פדיון כדאמרינן בר"פ המנחות והנסכים ובבהמה ג"כ הוא רק בזו הראויה להעמדה והערכה למ"ד קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה

כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' עירוכין המקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם רואין כל בהמה תמימה הראויה להקריב ע"ג המזבח זכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותן עולות והנקבות ימכרו לצרכי שלמים ויקריבו אותן שלמים והדמים יפלו לבדק הבית שסתם הקדשות לב"ה וע"ז נאמר ואם בהמה אשר יקריבו כו' כלומר כל הראוי לקרבן ע"ג המזבח יקרב וכתב עוד שם הקדיש נכסיו סתם והיו בהן יינות ושמנים וסלתות ועופות הראויין ליקרב ע"ג המזבח ימכרו לצרכי אותו המין ויקריבו אותן והדמים ילקח בהם זכרים ויקריבו עולות ומפני מה יקריבו דמי אלו עולות ודמי הבהמה התמימה יפלו לבדק הבית לפי שהבהמה הקדושה למזבח אם נפל בה מום י"ל פדיון כמו שיתבאר והסלת והיין והשמן והעופות שנפסלו אי"ל פדיון שנאמר והעמיד את הבהמה כו' כל שאינו בכלל העמדה והערכה אי"ל פדיון עכ"ל וקשה טובא חדא מה ענין זה לקדשי מזבח ולהחילוק בין בהמה הקדושה למזבח לסלת ויין כו' הא אמרינן דסתם הקדשות לב"ה ובקדשי ב"ה אין חילוק מבהמה לשאר דברים ועוד הרי מ"מ נפדה הוא שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בעצמו דאף יינות שמנים וסלתות ימכרו לצורכי אותו המין וא"כ אמאי דמי הבהמה נופלים לב"ה ודמי אלו לצורכי עולות ועיין בראב"ד ז"ל שם

ונראה לענ"ד לומר לפי מה דאמרינן בשלהי תמורה בקדשי ב"ה שמתו רש"א תמימים יקברו בע"מ יפדו ומקשינן הא ס"ל לר"ש דקדשי ב"ה לא היו בכלל העמדה והערכה אמאי תמימים יקברו ואמרינן שם משום דחזו להקרבה דהמתפיס תמימין לב"ה כשהן נפדין אין נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ע"ש היינו דכיון שנפדין למזבח דינן כקדשי מזבח לענין העמדה והערכה וזהו מעלה דרבנן כמ"ש רש"י ז"ל שם דעבוד להו מעלה כקדשי מזבח והתוס' שם ד"ה משום הקשו מההיא דשבועות (י"א) דפרה דנשחטה תפדה ופרכינן והא בעי העמדה והערכה ומוקי לה כר"ש דקדשי ב"ה לא היו בכלל העמדה והערכה ומה בכך והא פרה תמימה היא ותקבר מיבעי ליה ותי' שם ב' תירוצים ובחד תי' כתבו דדוקא היכא דשינה דתמימים עומדים למזבח והוא הקדיש לב"ה התם איכא האי דינא דדינן כקדשי מזבח להעמדה והערכה אבל פרה דלא שינה בה דמצותה להיות תמימה בזה ליכא האי דינא ונפדית ע"ש והנה זהו מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדיש יינות שמנים וסלתות ועופות דאם היה כוונתו לב"ה לא היה להם פדיון כיון דגם הם נפדין לצורכי מזבח כיון שראוים למזבח וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם דימכרו לצורכי אותו המין דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח א"כ דינן לענין פדיון כקדשי מזבח ואם הקדיש אלו לקדשי מזבח אין להם פדיון משום דלאו בני העמדה והערכה נינהו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם א"כ באלו אי אפשר לומר שהיה כוונתו לב"ה דהם עצמם אין ראוים לב"ה וגם לפדותם אי אפשר וכל שאין כוונתו לב"ה בסתם אמרינן דכוונתו לצורכי עולות ואם כוונתו לצורכי עולות שפיר י"ל פדיון כשאר עצים ואבנים שהקדישן לצורכי עולות דנפדין ואע"ג דהכא ראוין למזבח הן ואין נפדין אלא למזבח מ"מ האי מעלה דעבוד רבנן שיהא דינן כקדשי מזבח לענין פדיון לא אשכחן רק בהקדיש דבר הראוי למזבח לב"ה וכמ"ש בתוס' משום דשינה בדבר הראוי למזבח והקדישה לב"ה אבל בהקדיש דבר הראוי למזבח לצורכי עולות שהוא ג"כ הקדישו למזבח רק לקדושת דמים לא אשכחן זה ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל במקדיש יינות שמנים וסלתות דימכרו לצורכי עולות ומדוקדק מאד לשון הרמב"ם ז"ל ומפני מה יקריבו דמי אלו עולות ודמי הבהמה התמימה יפלו לב"ה לפי שהבהמה הקדושה למזבח אם נפל בה מום י"ל פדיון כו' היינו דשפיר י"ל בהקדיש בהמה תמימה סתם דדעתו לב"ה ואע"ג דהמקדיש דבר הראוי למזבח לב"ה דינה לענין העמדה והערכה כקדשי מזבח מ"מ דאף אם היתה למזבח ג"כ ראויה לפדיון היא דבת העמדה והערכה היא א"כ עכשיו נמי י"ל פדיון אבל הסלת והיין והשמן והעופות שנפסל אי"ל פדיון שנאמר והעמיד את הבהמה כו' כל שאינו בכלל העמדה והערכה אי"ל פדיון א"כ כיון שאם הקדישום למזבח לא שייך בהו פדיון אם יקדישום לב"ה כיון דאין נפדין אלא למזבח דינן כקדשי מזבח ולא יהיה אפשר לפדותן דלאו בני העמדה והערכה נינהו

ומפרכסת כששחט בה שנים או רוב שנים אי חשיבא בת העמדה והערכה הביאו התוס' בב"ק (ע"ו ע"א) ד"ה שחיטה בשם מפרש דרק ישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה חשיב מפרכסת כחיה אבל ישראל בטהורה לא אך שם (ע"ו ע"ב) ד"ה בשוחט הביאו דעת ר"ת דבשעת פרכוס בני העמדה והערכה נינהו והקשו שם על רש"י ז"ל בההיא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר רש"א קדשים שחייב באחריותן חייב ומוקמינן לה בגונב הקדש מבית בעלים ומקשינן מכדי שמעינן לר"ש דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא כו' ר"ל אמר בשוחט בע"מ בחוץ כו' וכתב רש"י ז"ל דבבע"מ מעיקרן עסקינן דאי בשקדם הקדישן את מומן תו לא חזו לפדיון דשמעינן לר"ל אליבא דר"ש