מקדש דוד חלק ב קצט

הקשו התוס' (חולין ק"מ) גבי צפורי מצורע של עיר הנדחת הא לא הוי ממשקה ישראל ותי' ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכה"כ שלא היה להם שעת הכושר כדאמר פ"ק דמנחות והלכך אפילו לכפרה מותרות עכ"ל והנה יש לעיין דאי בעינן דוקא שלא היתה להם שעת הכושר א"כ אמאי אין מביאין מנחות ונסכים מן הטבל משום דאינו ממשקה ישראל הא היתה להם שעת הכושר לפני מירוח ואף אכילת קבע מותר מה"ת קודם מירוח [וזה דהיה להם שעת הכושר היינו שעת הכושר לאכילה ולא להקרבה דטריפה שלא היה לו שעת הכושר כתב רש"י ז"ל במנחות שם היינו דנטרפה במעי אמה ע"ש אבל אם נטרפה לאחר שנולדה אף כשהיא מחוסר זמן מקרי היה לה שעת הכושר ואפשר כיון דקי"ל יש שינוי באיסורי מזבח כגון נעבד ואתנן ומחיר דהשתחוה לקמה החטין כשר למנחות (וכן בכל איסורי מזבח דבע"ז בעינן למפשט דיש שנוי מההיא דכל האיסורים לגבי המזבח ולדותיהן מותרות משום שנוי] א"כ לגבי איסורי מזבח כל שנשתנה כגון חטין ועשאן סלת חשיב כמו דבר חדש ואין האיסור של קודם מועיל אח"כ וכמ"ש תוס' (ב"ק ס"ה ע"ב) ד"ה הא בנתן לה באתננה חטים ועשאן סלת ע"ש א"כ ה"נ י"ל לגבי היתר הסלת למנחה אע"ג דהיתה לו שעת הכושר קודם מירוח מ"מ כיון דלאחר שנעשה סלת דפנים חדשות באו לכאן לא היתה לו שעת הכושר אין מה שהיה מותר מקודם מועיל אח"כ כמו שאין האיסור של קודם מועיל אח"כ מיהו ביין ונסכים יש לעיין אמאי אין מביאין מן הטבל נהי דענבים ועשאן יין ג"כ הוי שנוי מ"מ לא נעשה טבל אלא לאחר שהוא יין דהא קי"ל היין משירד לבור ולר"ע משיקפה וא"כ היה לו שעת הכושר

הקשה השמ"ק מנחות (ה' ע"א) בהשמטות לרב דאמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאה להתיר ולא התירה ל"ל לטעם זה תי"ל דרב ס"ל דהאיר המזרח אינו מתיר א"כ פסולה משום דלא הוי ממשקה ישראל משום חדש כדאמרינן שם לר"ל כיון דס"ל יש מחוסר זמן לבו ביום ע"ש ונראה לומר דנ"מ אם הקריבו ב' מנחות של עומר כאחת אחת לשמה ואחת שלא לשמה דפסול דממשקה ישראל ליכא הכא דליכא אף חסרון זמן לבו ביום ובלא טעם דבאה להתיר ולא התירה היתה כשרה וכמו בשחט ד' כבשים על ב' חלות דאמרינן (במנחות מ"ח) דמושך שנים מהם וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים וכתב רש"י ז"ל שאם אי אתה אומר כן לזרוק את שלא לשמה תחילה אלא את לשמו תחילה הפסדת את האחרונים כדאמר לעיל אין לך דבר שנראה לשמו ונדחה מלשמו כגון הני דמשזרק ראשונים לשמן תו לא חזו הנך לשמן וכיון דנדחו מלשמן אין כשרין שלא לשמן כשאר כל הזבחים לישנא אחרינא שאם אי אתה אומר כן אלא ארבעתן לשמן הפסדת את הנזרקים באחרונה דהא לא צריכי ופסולין עכ"ל והנה אף ללשון ראשון הוא דוקא אם עשה הראשונים לשמן ואח"כ האחרונים שלא לשמן כיון דנדחו מלשמן פסולים שלא לשמן אבל בב"א אלו לשמן ואלו שלא לשמן כשרים דהא ראוי לשמו א"כ ה"נ בקמץ ב' מנחות העומר והקטיר בב"א אחת לשמה ואחת שלא לשמה כשרה וליכא ג"כ פסול משום ממשקה ישראל אבל מטעם דבא להתיר ולא התירה פסול דמנחת העומר פסולה שלא לשמה [ובהא דאמרינן שם לר"ל דמנחת העומר שנקמצה שלא לשמה כשרה ושיריה אין נאכלים עד שיביא מנחה אחרת ומשום דקסבר האיר המזרח מתיר וליכא פסול משום ממשקה ישראל ע"ש והנה יש לעיין נהי דאיסור חדש ליכא מ"מ איך מקריבין אותה קודם שתי הלחם דעצרת דאין מקריבין מנחה מן החדש קודם שתי הלחם ואף מנחה של שעורים אין מקריבין כדאמרינן שם (פ"ד ע"ב) ורק מנחת העומר מצותו בכך אבל כיון שנקמצה שלא לשמה ואינו עולה לחובה איך מקריבין אותה קודם שתי הלחם ויש להוכיח מזה דקודם שתי הלחם לא רק אם הקריב כשר רק אם התחיל עבודתה כגון שנקמצה מקריבין אותה לכתחילה]

ובשעיר המשתלח אי שייך בו פסול ממשקה ישראל נראה דל"ש דהא (בחולין י"א) מייתינן ראיה דאזלינן בתר רובא משעיר המשתלח וליחוש דילמא טרפה וכי תימא מאי נפקא לן מינה אין הגורל קובע אלא בראוי לשם כו' ומוכח דמצד עצמו היה טריפה כשר ורק דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם והרמב"ם י"ל כתב דזה דטריפה פסול בשעיר המשתלח הוא משום דכתיב יעמד חי ואע"ג דבכל הקדשים טריפה פסול משום ממשקה ישראל כדאמרינן בפ"ק דמנחות ומוכח להדיא דפסול ממשקה ישראל ליכא בשעיר המשתלח והטעם משום דלשעיר המשתלח צריך ריבוי מיוחד לכל הפסולים שפוסלים בו דביומא (ס"ג ע"ב) אצטריך קרא לשעיר המשתלח דמום פוסל בו וכן שמחוסר זמן פסול בו ע"ש א"כ דממשקה ישראל דליכא קרא בשעיר המשתלח דפוסל בו כשר ועוד דלעולם שעיר המשתלח אינו ממשקה ישראל דהא מחיים אסור משום אמ"ה ולאחר שילוח הוא נבלה ולי"ל דקודם שילוח חשיב ממשקה ישראל אף שהוא אסור משום אמ"ה משום דאפשר לשוחטו ולאכלו דא"כ טבל אמאי לא חשבינן למשקה ישראל אע"ג דיכול לתקנו ולאכלו ומוכח דכל שיש בו איסור אע"ג דיכול לתקן האיסור לא חשיב ממשקה ישראל כ"ז שלא תיקן האיסור וזה דבשאר קרבנות ליכא פסול משום ממשקה ישראל משום דאיכא שחיטה וכיון דמשחיטה ואילך ראוי לישראל שפיר דמי אבל בשעיר המשתלח דליכא שחיטה ואין לו שום היתר לעולם דמעיקרא אמ"ה ואח"כ נבלה לא הוי ממשקה ישראל רק בשעיר המשתלח ליכא האי פסול

והנה בזה מתיישב קושית התוס' תמורה (כ"ח ע"א) על הא דאמרינן שם בגמרא דרובע ונרבע פסולים למזבח מק"ו מבע"מ מה בע"מ שלא נעבדה בה עבירה פסול לגבי מזבח רובע ונרבע שנעבדה בהם עבירה אינו דין שאסורים לגבי מזבח חורש בשור וחמור יוכיח כו' מה לשור וחמור שאין חייבין מיתה תאמר ברובע ונרבע שכן חייבין מיתה ואמרינן טול לך מה שהבאת הרי שנעבדה בהן עבירה בב' עדים כו' והקשו בתוס' שם ברובע ונרבע בעדים ל"ל ק"ו הא בלאו ק"ו נמי כיון שחייבין מיתה א"כ לא הוי ממשקה ישראל ע"ש ולפ"ז אצטריך ק"ו דאף לשעיר המשתלח פסול דפסול ממשקה ישראל אין בו אבל השתא דמייתינן לה מק"ו מבע"מ א"כ ה"נ שעיר המשתלח כיון דבע"מ פסול בו כדילפינן ביומא ס"ג מקרא א"כ ה"נ פסול בו רובע ונרבע ומשכחת לה רובע ונרבע בשעיר המשתלח אע"ג דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם כגון שהומם שעיר המשתלח וחיללו עליו וכדמוקמינן ביומא שם למחוסר זמן ע"ש]

עוד איכא נפקותא בין אם הפסול הוא משום ממשקה ישראל או מק"ו מבע"מ דאם נתערב זה הרובע בעדים בשנים ובאלה השנים היה אחד שפסול למזבח מפסול אחר דזה דבע"ח אינם בטלים הוא רק מדרבנן דהשתא דהפסול הוא משום ק"ו מבע"מ א"כ הו"ל שנים הפסולים למזבח ואחד כשר ואין הפסולים בטלים אבל אם הפסול היה רק משום ממשקה ישראל כיון דאיסור אכילה שבו לישראל בטל כיון דאיכא שנים המותרין באכילה להדיוט וכיון דאיסור אכילה שבו נתבטל א"כ מתכשר אף לגבוה דהוי ממשקה ישראל דמותר לישראל והוי כמו ערלה שבטלה במאתים דמביאין מהם נסכים כדאמרינן בפסחים (מ"ח) מקרא דוצאן מן המאתים כו' וא"כ איכא שנים הכשרים למזבח ואחד פסול וממילא בטל האחד בשנים