מקדש דוד חלק ב קצח

שבחובה ואין באין אלא מן החולין ולא מן המעשר א"כ לב"ה דכרם רבעי הוא ג"כ קדש כמו מעשר א"כ דבר שבחובה אין באין מהם וכן שאר קרבנות חובה אין באין ממעות של כרם רבעי ולב"ש ה"ה כחולין עוד יש דין בנסכים שאין באים ממעשר שני משום דבעינן במע"ש אכילה שיש בה שמחה כמ"ש תוס' מנחות (פ"ב ע"א) ויש לחקור אם יש דין זה אף בכרם רבעי אך בלבד זה יש לחקור אם בכלל אפשר להביא קרבנות ממעות של כרם רבעי דזה דשלמים ותודה באין מכסף מע"ש הוא משום דילפינן שם שם כדאמרינן בזבחים (נ') ועל כרם רבעי ליכא ילפותא וא"כ אין מביאין כלל קרבנות ממעות כרם רבעי ומשום דממעט באכילתן דצריך לשרוף את האימורים וגם ממעט בזמן אכילתן דאסור למעט באכילת מע"ש כדאמרינן במע"ש פ"ג מ"ב ולענין זה אפשר דאף בכרם רבעי כן דהא ילפינן קדש קדש ממעשר ואסור למעט באכילת קדשים

ואם מביאין מנחות מן הבכורים תלוי בפלוגתא דרש"י ז"ל ותוס' אי מביאין מנחות מן התרומה דהיכא דאסור לזרים ומותר לכהנים אי מקרי ממשקה ישראל אך נראה דלמ"ד בכורים קדשי המקדש דאשכחן פלוגתא בזה בירושלמי אי בכורים קדשי הגבול או קדשי המקדש ע"ש אי קדשי המקדש הן אי אפשר לשנותן לקדש אחר כמו שאי אפשר להתפיס עולה בשלמים וכיוצא בו

ובדין ממשקה ישראל נראה לומר דאפילו אם כשהן עתה של הקדש ליכא איסור רק אם היו חולין היה איסור עליהם ג"כ לא חשיב ממשקה ישראל דאמרינן בפ"ב דפסחים ועוד אמר ר' יהודה שתי חלות של תודה פסולות היו מונחות ע"ג האצטבה ואמרינן שם שהיו פסולות לפי שהן מרובות דאין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה ע"ש וקשה הא ס"ל לר"י דילפינן שאור דאכילה משאור דראיה וחמץ של הקדש מותר באכילה א"כ לדידיה אמאי אין מביאין תודה בחג המצות הא שפיר יכול להביא ולאכול אף החמץ ונראה דזה דא"י להביא תודה בחג המצות מפני חמץ שבה משום דלא הוי ממשקה ישראל ואע"ג דכשהיא של הקדש מותר באכילה מ"מ כיון שאילו היתה של ישראל היה אסור באכילה אין זה ממשקה ישראל וצ"ע בזה

ובשוחט בקדשים סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים אף למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף נראה דפסול אע"ג דהגמר שחיטה היתה בפנים מ"מ פסול משום דלא הוי ממשקה ישראל דבשחט סימן אחד בחוץ איכא משום שחוטי חוץ אפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף כדאמרינן בחולין משום שעשה בה מעשה חטאת העוף א"כ נאסרה באכילה משום שחוטי חוץ ולא הוי ממשקה ישראל

ובחלב ודם ליכא פסול משום ממשקה ישראל דהכי גלי רחמנא כדאמרינן בחולין (צ' ע"ב) אך י"ל דזה דוקא בדם הראוי לזריקה דבהכי גלי רחמנא אבל דם שאינו ראוי לזריקה כגון דם התמצית וכן דם בהקטרה אפשר דבכה"ג אסור משום ממשקה ישראל והנה יש להביא ראיה מההיא דתמיד דאמרינן דקרע הלב והוציא את דמו כו' ולמה היה צריך לעשות כן ולכאורה משום דאסור להקטיר דם על המזבח משום ממשקה ישראל דרק בזריקה הותרה ולא בהקטרה אבל בפי' הרא"ש ז"ל שם כתב דמש"ה צריך להוציא את דמו משום דהדם שבלב לא נתקבל בכלי והוי כנשפך מן הצואר על הרצפה ע"ש היינו דדם שלא נתקבל בכלי דם פסול הוא וכ"כ התוס' פסחים (ס"ה ע"א) ד"ה שמא דדם שלא נתקבל בכלי דם פסול הוא ואסור להעלותו על המזבח ולא הוי כדם התמצית שהוא כמים בעלמא ע"ש ואע"ג דהכא אין זורקין הדם על המזבח רק מקטירין אותו עם הלב מ"מ אסור להעלות פסולין אפילו שלא כאופן מצותן וכדמוכח מזבחים כ"ו גבי היא בפנים ורגליה בחוץ דקיבל ואח"כ חתך פסול ומוקמינן משום שמנונית שהוא בשר ומפסיל ביוצא ואע"ג דאינו מקטירו רק זורקו ובבשר ל"ש זריקה ומוכח דאסור להעלות פסולין על המזבח בכל אופן א"כ כמו בשר פסול אסור בזריקה ה"נ דם פסול אסור בהקטרה והנה לפי פי' הרא"ש ז"ל אתי שפיר מה דבפ' ק"ק גבי סדר הקרבת עולת העוף לא קתני דקרע את הלב והוציא את דמו וקתני רק דהסיר את המוראה והנוצה וספגו במלח וזורקו ע"ג האשים ולפי פי' הרא"ש ז"ל אתי שפיר דהטעם דהיה קורע הלב ומוציא דמו הוא משום דהוי דם שלא נתקבל בכלי א"כ בעוף דל"ש קבלה בכלי יכול להקטיר עם הדם אך אכתי יש לעיין דבזבחים (צ"ב ע"ב) איבעי לן חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה מהו צוארה ככלי שרת דמי ומיפסיל או כצואר בהמה דמי מדמה אמר רחמנא ולא בשרה וכתב רש"י ז"ל צוארה ככ"ש דמי שהרי לא הוזקקה בקבלת כלי וזה כלייה ע"ש א"כ לפ"ז אי צוארה ככ"ש דמי א"כ גם עוף טעון קבלה רק צוארה הוי ככ"ש וזה כלייה א"כ אותו הדם שלא יצא דרך צואר מחוסר קבלה וא"כ דם שבלב דליבא משאב שאיב כיון דאותו דם לא יצא דרך צואר א"כ הוי כקודם קבלה ואכתי בעולת העוף אמאי לא היה קורע הלב להוציא דמו מיהו רש"י ז"ל בכריתות (כ"ב) כתב דהלב מושך הדם מבית השחיטה א"כ אפשר דאותו הדם כבר היה בצואר והוי לאחר קבלה אך לפ"ז אכתי יש לעיין דאם כבר היה הדם בצואר ונתקדש אמאי לא ימצה אותו הדם על המזבח דהוי כמו שנשפך מן הצואר של עוף על הרצפה ובזבחים איבעיא לן אם נשפך דם העוף על הרצפה ואספו מהו אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא לכ"ש לפיכך אוספו וכשר כו' ופי' רש"י ז"ל אצרוכי הוא דלא אצרכיה לכ"ש וצואר דידיה הוא במקום כ"ש והלכך אוספו וכשר להזותו עכ"ל וא"כ ה"נ האי דם שבלב דהוי כנשפך מן הצואר על הרצפה וא"כ יאסוף אותו הדם ויתן על המזבח ואף בחטאת העוף יעשה כן ולא מצינו בחטאת העוף שהיה אוסף דם שבלב ומזה על המזבח וצ"ע

והנה לפ"ז דדם הותר לגמרי לגבי מזבח בכל ענין ואפילו שלא כדרכו ואפילו בהקטרה הנה הרמב"ם ז"ל כתב בה' כלי המקדש דהמור שהיה בקטורת הוא הדם הצרור בחיה שבהדו וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל אין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שום חיה בעולם כ"ש דם חיה טמאה עכ"ל והיינו משום דלא הוי ממשקה ישראל ואע"ג דדם הותר לגמרי לגבי מזבח ואף בהקטרה א"כ אמאי כתב דאין להכניס במעשה הקדש דם שום חיה בעולם ואפילו טהורה וצ"ל דאף דכשהותר לגבי מזבח ולגמרי הותר הוא רק דם בהמה דשייך בה זריקה והותר אף בהקטרה אבל דם חיה באיסורא קיימא

כתבו התוס' מנחות (ו' ע"א) ד"ה דומיא על הא דאמרינן דממשקה ישראל הוי ממעטינן רק דומיא דערלה וכה"כ שלא היתה להם שעת הכושר ז"ל וא"ת והא אמרינן בפ' כ"ש זאת אומרת כה"כ עיקרן נאסר הואיל והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה וי"ל דכלאים דכתיב בהאי קרא איירי בענבים שעושין מהם יין לנסכים כדדרשינן בפסחים מן המאתים ממותר ב' מאות שנשתיירו בבור הנהו לא היתה להם שעת הכושר דדוקא חרצן שנזרע הוא שהיה לו שעת הכושר קודם השרשה ומן החרצן אין עושין נסכים עכ"ל ויש לעיין ל"ל לאוקמא דוקא בנסכים אף במנחות מצי שפיר לאוקמא ולא היה להן שעת הכושר ואע"ג דהחטה שזרע היה לה שעת הכושר קודם השרשה הא חטים הוי דבר שזרעו כלה א"כ החטים שגדלו בכרם ורוצה להביא מהם מנחות לא היו להם שעת הכושר וצ"ע: