מקדש דוד חלק ב קצז

א"צ להפריש דמאי יקשה איך קרב הקומץ הא לא הוי ממשקה ישראל ואע"ג דדמאי דרבנן מ"מ הא אף באיסור דרבנן ג"כ פסול משום ממשקה ישראל ואין לומר משום דמאכילין את העניים דמאי א"כ כיון די"ל היתר לעניים חשיב ממשקה ישראל דהא ב"ש לשטתייהו דס"ל דאין מאכילין את העניים דמאי ואפשר דאף בשאר איסורי דרבנן לא חשיב ממשקה ישראל מ"מ דמאי דקיל יותר משאר איסורי דרבנן כדאשכחן בכמה דוכתי הקילו אף לענין זה וצ"ע [ובעיקר מה דס"ל לב"ש דצריך להפריש דמאי בשירי מנחות יש לעיין איך יכול להפריש הא אינו בעלים עליהם דמשלחן גבוה קא זכו והנה בירושלמי ריש תרומות איבעי לן אם גזבר יכול להפריש של הקדש אי חשיב כמו בעלים א"כ הרי אפשר למפשט מהכא]

הנה לפי מה דאמרינן דטבל לא חשיב ממשקה ישראל זה דאין מפרישין חלה מן המנחות הוא משום דגלגול הקדש פוטר ולפ"ז לחמי תודה למ"ד קק"ל ממון בעלים חייבין בחלה ואם לא מפריש פסולין דלא הוו ממשקה ישראל דאף לחמי תודה צריכים להיות ממשקה ישראל כדאמרינן בתוספתא פ"ח דמנחות אך נראה עוד טעם במנחות שא"צ להפריש מהן חלה משום דאינן ראוין לאכילה קודם הקטרת הקומץ והוי כמו מעשר שני בגבולין דאף למ"ד מע"ש ממון הדיוט ג"כ פטור מן החלה משום דאינו ראוי שם לאכילה כמ"ש תוס' קידושין (נ"ג ע"ב) ובבכורות (ט' ע"ב) וכ"ש מנחות שאין ראוין עתה בשעת גלגול כלל לאכילה וא"כ ה"נ לחמי תודה אף למ"ד קק"ל ממון בעלים קודם הקרבה ג"כ פטורין מן החלה ואין בהם פסול ממשקה ישראל ורק לאחר זריקה חייבין בחלה וכן בשירי מנחות לר"י דס"ל בקידושין דכהנים לאו משלחן גבוה קא זכו ומקדש בחלקו מקודשת מנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור פטורין משום דגלגול הקדש פוטר דכהנים לא זכו אלא לאחר הקטרת הקומץ וכן במנחת הסלת לפי שהיה מגבלן במים קודם קמיצה איכא גלגול הקדש אבל מנחת חוטא למ"ד שלא היה מגבלה במים וכן מנחת קנאות רק הכהנים לשין אותן אח"כ נראה דלר"י חייבין בחלה

ותרומה אי חשיבא ממשקה ישראל נחלקו רש"י ז"ל ותוס' בזבחים פ"ח דרש"י ז"ל ס"ל דלא חשיב ממשקה ישראל לפי שאסור לזרים ושיטת התוס' שם כיון דמותר לכהנים חשיב ממשקה ישראל ע"ש [ולרש"י ז"ל ה"ה מעשר ראשון לר"מ דאסור לזרים דלא חשיב ממשקה ישראל] ויש לעיין בלא טעם דממשקה ישראל איך אפשר להביא מנחות ונסכים מן התרומה הא איכא משום משמרת תרומותי דאסור לשרוף תרומה טהורה וכמו דאין מביאין מנחות מן השביעית כדאמרינן בפ' כל קרבנות ציבור משום דכתיב לאכלה ולא להפסד וצריך לשרוף את הקומץ ואפילו שתי הלחם ולחם הפנים וכן לחמי תודה שאין בהם למזבח ג"כ אין מביאין מפני שממעט בזמן אכילתן ובמקום אכילתן של התרומה דהא אסור ליתן תבלי תרומה לתוך קדשים משום דממעט באכילת תרומה כדאמרינן בזבחים (ע"ו) ואפילו ר"ש דמתיר התם הוא רק משום דתרומת תבלין דרבנן כדאמרינן שם וצ"ל דודאי אסור להביא וזה שכתבו התוס' הוא רק דאינו נפסל משום ממשקה ישראל ולפ"ז יש ליישב התוס' שכתבו דתרומה חשיבא ממשקה ישראל מהתוספתא פ"א דמעילה דקתני דאין מביאין מנחות מן התרומה ומצאתי בס' זרע אברהם שהעיר בזה] דלכתחילה לכ"ע אין מביאין מטעמא אחרינא כמ"ש וע"כ דהני דחשיב התם בהתוספתא דאין מביאין מהם לאו כלהו משום ממשקה ישראל דהא חשיב התם נמי מעשר ומע"ש ודאי הוי ממשקה ישראל וזה דאין מביאין הוא ע"כ מטעמא אחרינא וזה דמסקינן שם בתוספתא דאם הביא לא קידש י"ל כיון דאין מביאין מנחות מן התרומה משום משמרת תרומותי א"כ אפילו בדיעבד פסול משום מצוה הבאה בעבירה וכמו ערלה וכה"כ שכתב הרמב"ם ז"ל דאין מביאין מהם מנחות ונסכים משום מצוה הבאה בעבירה ואם הביא לא נתקדש וכן בפירות שביעית כיון דאסור להביא משום לאכלה ולא להפסד והוי איסור דאורייתא אם הביא לא קידש אך בתוספתא שם קתני ג"כ לחמי תודה דאין מביאין מן התרומה ואע"ג דכולן לאכילה ואין בהם למזבח צ"ל דהתם משום דממעט באכילתן וכמ"ש ובלחמי תודה איכא ג"כ מיעוט באכילת קדשים דלחמי תודה נאכלים לכל אדם וכשמביא מן התרומה אין נאכלים אלא לכהנים וממעט באכילתן ואיסור למעט באכילת קדשים נראה שהוא מדאורייתא דהא בתמורה (כ"ג) מפקינן מקרא דיאכלוה דאם היתה אכילה מרובה לא יאכלו תרומה וחולין עמה ומזה מפקינן התם דעבדינן תקנה להקדש שלא יבואו לידי פסול אך בזה דאין מביאין לחמי תודה מן התרומה נראה עוד טעם משום דצריך ליטול מהם תרומת לחמי תודה ותרומת לחמי תודה היא כתרומה דהא איבעי לן במנחות (ע"ז) אי חייבין עליהם מיתה וחומש ומדמעת וכתב רש"י כת"י שם משום דתרומה מעלייתא היא ואי אין חייבין עליה מיתה וחומש הוא רק משום דמיעט רחמנא בו וחמישיתו היינו דוקא בו ולא בתרומה אחרת כמ"ש רש"י ז"ל אבל זה ודאי דתרומת לחמי תודה תרומה היא וא"כ דצריך לחול על תרומת לחמי תודה שם תרומה ואי אפשר לשם תרומה לחול על תרומה ולחמי תודה להביא מן השביעית ג"כ ודאי אסור מה"ת אע"ג דכולהו לאכילה דהא בעינן למימר בבכורות דעיסת שביעית תהא פטורה מן החלה משום דאי תיטמא בת שריפה היא וזה דחייבת הוא רק משום דכתיב לדורותיכם וא"כ ודאי אסור להביא לחמי תודה מן השביעית כיון דאם תטמא בת שריפה היא וכיון דאין מביאין מדאורייתא אם הביאן הוי כערלה וכה"כ דפסול משום מצוה הבאה בעבירה כמ"ש הרמב"ם ז"ל. עוד יש לדון בזה דאין לחמי תודה באין מן התרומה מטעם אחר משום דלחמי תודה הם לעולם דבר שבחובה ואין באין אלא מן החולין וכמו דאין לחמי תודה באין מן המעשר כדאמרינן במנחות פ"א וגם בדיעבד פסול בדבר שבחובה שהביא שלא מן החולין כמ"ש הרמב"ם ז"ל מיהו בעיקר זה דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ואינו בא מן המעשר יש לדון אי הטעם משום קדושה דלדבר שבחובה בעינן חולין ממש וא"כ ה"נ מתרומה דא"י להביא דהא קדוש עוד יותר ממעשר או הטעם במע"ש הוא משום כיון דכבר יש עליו חובת הבאת מקום ובכל קרבנות יש חובת הבאת מקום כדאמרינן בתמורה (י"ז ע"ב) א"כ אינו יכול לפטור עצמו בדבר שכבר יש עליו חיוב הבאת מקום מקודם וא"כ זה ל"ש בתרומה אך בפשוטו הוא משום הקדושה ובמה דאין מביאין לחמי תודה מן השביעית ג"כ יש לדון מטעם אחר משום דלאכלה ולא לסחורה כיון דלחמי תודה הם לעולם דבר שבחובה אף אם התודה עצמה היא נדבה כדאמרינן בפ' התודה ואסור לפרוע חובו מפירות שביעית דחשיב סחורה כדאמרינן בירושלמי פ"ג דדמאי ובתוספתא פ"ז דשביעית ומ"ל פורע חובו להדיוט ומ"ל פורע חובו לגבוה וזה דאצטריך קרא לדבר שבחובה שאינו בא מן המעשר ואע"ג דבמע"ש ג"כ אסור לפרוע חוב משום סחורה כדאמרינן בע"ז ר"פ השוכר גבי לא יאמר אדם לחברו העל פירות מע"ש לירושלם לחלק כו' הרי כתבו שם בתוס' דאיסור סחורה במע"ש אינו אלא מדרבנן ועוד י"ל טעם לפסול לחמי תודה וכן מנחות מן השביעית דלחמי תודה וכן מנחות לא משכחת לה אלא מספיחים וספיחים לכ"ע אסורים באכילה עכ"פ מדרבנן ולא חשיב ממשקה ישראל ומה דמביאין מנחת העומר מספיחי שביעית הוא משום דמצותה בכך כמ"ש תוס' מנחות (פ"ד ע"א)

ואם נסכים באים מכרם רבעי י"ל דתלוי בפלוגתא דב"ש וב"ה אי ילפינן קדש קדש ממעשר כיון דנסכים הם דבר