מקדש דוד חלק ב קצה

דהרמב"ם ז"ל בעצמו כתב בפי"ח מעה"ק גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייב עליה כרת משעה שהקדישה והוא ששחטה אחר יאוש אבל לפני יאוש אינה קדושה ע"ש והוצרך לטעם דהעמידוה ברשותו הא מדאורייתא פטור ומטעם דיאוש כדי לא קני (ועיין בכ"מ ובלח"מ שם] ולפ"ז אתי שפיר דהרמב"ם ז"ל מיירי בכל גווני בין אמר עולה בין אמר לעולה ומש"ה הוצרך לומר הטעם בנודעה לרבים שאינה מכפרת משום שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות דמדאורייתא באומר לעולה אע"ג דיאוש כדי לא קני שפיר הוי מכפרת משום יאוש ושנוי השם ובהל' מעה"ק שכתב דזה דחייב עליה בחוץ משום דהעמידוה ברשותו הוצרך לטעם זה דאפילו באומר ה"ז עולה ג"כ חייב עליה בחוץ וזה ע"כ משום דאוקמוה רבנן ברשותיה

ובעיקר פסול דיחוי נראה שהוא משום משמרת וכמו במי חטאת בחושב על מים שאינן מקודשין לשתיה דר"א פוסל ור"י אומר לכשיטה וכתב הרמב"ם ז"ל בפיה"מ פרה פ"ט מ"ד דהפסול משום שהוציאן מהכנתן לקידוש ע"ש ובמים שאינן מקודשין לא אשכחן שום פסול כ"א משמרת כדדרשינן לה בספרי למשמרת למי נדה דקאי על מים שאינן מקודשין שצריכים להיות משומרים לקידוש ע"ש וכשהוציאן מהכנתן לקידוש נפסלים וזהו דיחוי שנדחו ואין עומדין עוד למה שצריכים להיות ומשמרת הוא שיהא עומד ומזומן לכך ובמי חטאת עצמן אין דיחוי פוסל דאמרינן בתוספתא פ"ח דפרה מי חטאת שהגלידו וחזרו ונמוחו כשרים המחן באור פסול ובחמה כשר ע"ש והוא כמו דאמרינן במנחות (כ"א) בחטאות הפנימיות ומשום דבמי חטאת בעינן טבילה והזאה כמו בחטאות הפנימיות וקרוש אינו ראוי והתם אמרינן דאף בחמה הואיל ואדחי אדחי והכא במי חטאת כשר ומוכח דאין דיחוי פוסל במי חטאת והטעם משום דבמי חטאת ליכא משמרת רק במים שאינן מקודשין וכדדרשינן לה התם בספרי למשמרת למי נדה ולא שכבר הם מי נדה ע"ש ובקדשים איכא דין משמרת כמ"ש רש"י ז"ל בחולין (ב' ע"ב) דמשמרת תרומותי קאי נמי על קדשים ומש"ה פוסל דיחוי וכן בתרומה אשכחן דין דיחוי כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' תרומות גבי שתילי תרומה שנטמאו ואח"כ זרען אע"ג דטהרו מ"מ אסורים באכילה משום דיחוי דנדחו כשהיו טמאים והוא מהירושלמי ספ"ט דתרומות וכן אמרינן שם בירושלמי בזיתים וענבים שנטמאו דסוחטן וטהורים ואם כבר קרא עליהם שם תרומה אסורין הואיל ונדחו ע"ש ובתרומה לא אשכחן רק דין משמרת ונראה מזה דבכל דבר שיש בו דין משמרת איכא פסול דיחוי דבכל קדש וכן במים לקידוש בעינן שיהו עומדין למצותן וכן למ"ד היסח הדעת פסול הגוף הוא משום משמרת ולמ"ד דהוי רק פסול טומאה ס"ל דכל שעומדין למצותן אף שהסיח דעתו מהם לא נפקא מתורת משמרת

ג) אמרינן במנחות (ו') דטריפה פסולה משום דבעינן ממשקה ישראל ובזבחים (ע"ד ע"ב) בזבחים שנתערב בהם טריפה מקשינן ה"ד אי דידיע ליה ליתי ולישקלה ואי לא ידע מנא ידע דאיערב ומוקמינן דאיערב בנפולה ומקשינן נפילה נמי ליבדקה ומשנינן עמדה צריכה מעל"ע הלכה צריכה בדיקה וכתב רש"י ז"ל דכיון דאיתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה בעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך עכ"ל ויש לעיין לרש"י ז"ל הטעם משום הקריבהו נא לפחתך תי"ל כיון דצריכה בדיקה אחר שחיטה וקודם בדיקה היא בספק טרפה א"כ אי אפשר להכניסה לעזרה ולשוחטה דאם טרפה היא הרי היא חולין דעל טרפה לא חל קדוה"ג כלל ואף אם נטרפה לאחר שהקדישה הו"ל כקדשים שמתו ובטל מעליה קדוה"ג כדאמרינן בתמורה (י"ז) וא"כ אי אפשר לשוחטה בפנים משום חולין בעזרה דאף אם י"ל קדושת דמים רק אין עליה קדוה"ג איכא משום שחיטת חולין בעזרה כמ"ש תוס' תמורה (י"ט ע"ב) ד"ה אשם ע"ש ונראה דמש"ה ליכא הכא משום חולין בעזרה כיון דהוי רק ספק טרפה אי אפשר לשוחטו בחוץ דשמא אינה טרפה וי"ל קדוה"ג ואיכא משום שחוטי חוץ וכל היכא דאי אפשר לשוחטו בחוץ ליכא משום חולין בעזרה אף אם הוא חולין כדאמרינן בתמורה (י"ב ע"א) דהיא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים דליכא על הולד משום חולין בעזרה ואע"ג דחשיב שחיטה אף על הולד משום דלא קרינן ביה כי ירחק ממך המקום וזבחת דכיון דאי אפשר לשחוט בחוץ משום אמה ליכא משום חולין בעזרה ע"ש ומוכח דאיסור חולין בעזרה הוא רק היכא דאפשר לשחוט בחוץ אבל אם אי אפשר לשחוט בחוץ ואע"ג שהוא משום מניעה צדדית משום אמה ליכא משום חולין בעזרה וה"נ כיון שהוא ספק קדשים ספק חולין ואי אפשר לשוחטו בחוץ שמא קדשים הוא ליכא משום חולין בעזרה

אך עדיין יש לעיין ל"ל טעם דהקריבהו נא לפחתך תי"ל דאם טרפה הוא ופסול למזבח איכא לאו כדאמרינן בחולין פ' אותו ואת בנו דכל הפסולים שבשור ושבשה איכא לאו על הקרבתן ואף על השחיטה איכא לאו כדמוכח התם ועוד אי על ספק טרפה איכא משום הקריבהו נא לפחתך א"כ כ"ש על ודאי טרפה א"כ ל"ל קרא למעוטי טרפה משום דאינו ממשקה ישראל כדאמרינן במנחות תי"ל משום הקריבהו נא לפחתך וצ"ל דרש"י ס"ל כהרמב"ם דפ"ב מהל' א"מ ה"י דכל פסול טריפה אינו אלא משום הקריבהו נא לפחתך אך קשה הא מפקינן לה מקרא דממשקה ישראל והנה זה דבטריפה איכא משום הקריבהו נא לפחתך דאינה מתנה טובה נראה דמקורו הוא בחולין (צ"ד ע"א) בשמואל שאמר לשמעיה פייסיה למבוריה פייסיה ואקפיד שמואל ואמרינן שם דתרנגולת טרפה היתה ויהביה ניהליה במר דשחוטה ואקפד שמואל משום דאסור לגנוב דעת הבריות אפילו דעתו של נכרי דאי יהיב ליה שחוטה הוא דורן יותר יפה לפי שהישראל נותן לו דבר הראוי לעצמו כמ"ש הרי"ף וכן הרא"ש ז"ל שם בשולח ירך עם הגיד דכל שאינו ראוי לעצמו אינו דורן יפה אף לעכו"ם כ"כ והטעם אינו משום דאינו דורן יפה בעצמותו רק משום שנותן דבר שאינו ראוי לעצמו כמ"ש הרא"ש ז"ל וכן הרי"ף ומדוקדק בזה לשון הרמב"ם ז"ל שם שכתב ז"ל בהמה שנולד בה אחת מן הטריפות האוסרות אותה לאכילה פסולה משום הקריבהו נא לפחתך עכ"ל והיינו דהקריבהו נא לפחתך תלוי במה שהטרפות אוסרות אותה לאכילה ולכאורה מה תלוי הקריבהו נא לפחתך בדיני טרפות לענין אכילה שהרי יש מהם שהם הלל"מ ולפ"ז כיון שכל הטעם שיש בטרפה משום הקריבהו נא לפחתך הוא משום כיון דאסור לעצמו אינו דורן יפה א"כ אין נ"מ מאיזה טעם הוא אסור ותלוי בדיני הטרפות אם מותר לאכילה או לא והנה לפ"ז כל פסול ממשקה ישראל הוא משום הקריבהו נא לפחתך כיון שנותן דבר שאינו ראוי לעצמו וזהו ג"כ הטעם שלא הביא הרמב"ם ז"ל בשום מקום פסול של ממשקה ישראל דס"ל דקרא דממשקה ישראל הוא רק גילוי דכל שאסור לישראל פסול להקרבה אך אין זה שם פסול בפ"ע והפסול הוא משום הקריבהו נא לפחתך וכה"ג כתב רש"י ז"ל במחוסר אבר בעופות דפסול משום הקריבהו נא לפחתך ואע"ג דמפקינן לה מקרא דמן העוף ולא כל העוף דס"ל דהקרא הוא רק גילוי מילתא דיש בזה משום הקריבהו נא לפחתך וזה דצריך קרא הוא משום דלא לעולם הוא פסול משום הקריבהו נא לפחתך דיש שאינו אסור אלא לכתחילה וכדאמרינן במנחות (פ"ד ע"ב) בכחוש דקרבנות דכשר בדיעבד וזה דאסור לכתחילה כתב רש"י ז"ל שם משום הקריבהו נא לפחתך ע"ש וכיון דיש בהקריבהו נא לפחתך דאינו אסור אלא לכתחילה א"כ אצטריך קרא דבהנך פסול אפילו דיעבד ואף איסור שאפשר לתקנו כגון טבל דפסול משום ממשקה ישראל ג"כ כ"ז שאינו מתקנו אינו מתנה טובה כ"כ כדאמרינן בחולין שם דאין משלחין