מקדש דוד חלק ב קצב

באותו היום יקטירנו עכ"ל והיינו דמפרש כתירוץ של השמ"ק דמיירי במנחה דאינה נפסלת בפגימת המזבח ואשמועינן דלא פסלה בה מחשבה אך בזה פליג רש"י ז"ל על השמ"ק שכתב שם דיכול להקטיר המנחה אפילו כשהמזבח פגום כמו בקטורת שמקטיר על מקום המזבח אך רש"י ז"ל חולק ע"ז שהרי כתב דאם יתקן המזבח באותו היום יקטירנו אבל כשהמזבח פגום א"י להקטיר וא"כ קשה הא הו"ל דחוי כיון שאינו ראוי להקטרה משום פגימת המזבח וא"כ כשתקנו באותו היום איך כשר להקטירו וע"כ כמ"ש משום דהו"ל דיחוי מעיקרא כיון שהיה פגום אף בשעת קמיצה [ומה שתי' בשמ"ק שם בתי' קמא דמיירי בזבח ואף דנפסל משום פגימת המזבח אשמועינן דאין מחשבה מועלת במקום דאינו ראוי לעבודה דאין חייבין עליו כרת משום פיגול יש לעיין דתי"ל דלמקבעינהו בפיגול צריך עד שיקרבו כל מתיריו היינו שיעשה זריקה וכשנפגם המזבח אי אפשר בזריקה ואי כשקודם זריקה חזר ותקנו מ"מ כיון שנפסל משום פגימת המזבח בשעת שחיטה לא קרב המתיר כמצותו]

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** כתבו התוס' זבחים (י"ב ע"א) דמשכחת לה דיחוי מעיקרא בלא קדושת דמים כגון שקבל הדם בכלי מלא מים דראשון ראשון דחוי וחזר ונהפך למראה דם ע"ש ונראה מזה דכל פסול של קודם קבלה מקרי דיחוי מעיקרא ואע"ג כשהדם בהצואר עדיין לא אדחי מ"מ כיון שקבל בכלי מלא מים ונדחה משעת קבלה חשיב דיחוי מעיקרא משום דהדם לא היה ראוי מעולם להזאה דמחוסר קבלה מש"ה חשיב דיחוי מעיקרא ויש לעיין מהא דאמרינן במנחות (נ"ט) בנתן לבונה ע"ג מנחת חוטא וליקטה קודם קמיצה דכשר ומקשינן ולהוי דחוי ואע"ג דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי ומוכח דקודם קמיצה לא חשיב דיחוי מעיקרא ואע"ג דקמיצה במנחה היא כמו שחיטה בזבח ומ"ש בזבח דקודם קבלה חשיב דחוי מעיקרא ואפשר לומר דלעולם שייך דיחוי אף קודם כמו במנחה דאף קודם קמיצה וקידוש כלי שייך דיחוי ולא הוי דיחוי מעיקרא כיון שמתחילה היתה ראויה המנחה לקמיצה ולקדש הקומץ אח"כ ולהקטירו ושוב נדחה אין זה דיחוי מעיקרא מיהו הכא כיון דבע"ח אין נדחים ומפרכסת ה"ה כחיה א"כ כשהיה הדם בצואר בהמה לא היה שייך אז דיחוי דמפרכסת כחיה ורק כשיצא הדם מן הצואר אז שייך בו דיחוי ואז יצא הדם לכלי מלא מים ונדחה תכף דהא מיירי שנתן הורידין לאויר כלי כדינו ומש"ה חשיב דיחוי מעיקרא דקודם לא היה שייך בו דיחוי אך לפ"ז צ"ל דהתוס' קאמר לה אליבא דמ"ד דבע"ח אין נדחין ודוחק לומר זה שם בדברי התוס' ע"ש

הקשו בתוס' יומא (ס"ד ע"א) ד"ה התם דכל קרבן שהקדישו ביום ועבר עליו לילה אחת יהא דחוי דהא נראה ונדחה ותי' שם בחד תי' משום דלילה לא חזיא להקרבת שום קרבנות ע"ש ויש לעיין אמאי אמרינן דבשביל פגימת המזבח הוי דחוי ואע"ג דאינו ראוי להקריב שום קרבן והנה לפמ"ש תוס' זבחים (נ"ט ע"ב) דרק זבחים אי אפשר להקריב בשעת פגימת המזבח אבל מנחות אפשר להקריב [ולא כמ"ש רש"י ז"ל מנחות (ה' ע"ב) דאף בקומץ רק לאחר שיתקן המזבח יקטירנו] אפשר לומר דזהו החילוק דבפגימת המזבח רק זבחים אי אפשר להקריב אבל מנחות יכול להקריב משא"כ בלילה דאינו ראוי אף למנחות מיהו קשה הא לילה ג"כ כשר למנחת נסכים כדאמרינן בתמורה (י"ד) א"כ עדיין ראוי לשום קרבן

עוד רצו בתוס' שם לתרץ דמש"ה לילה לא הוי דחוי משום דלילה אינו מחוסר זמן ע"ש יש לעיין הא קודם הלילה כל דליכא שהות ביום למזרקיה כבר נדחו כדאמרינן בב"ק (ע"ו) ובמנחות (ק"א) דאם שחטו סמוך לשקעה"ח דליכא שהות ביום למזרקיה לא אמרינן כל העומד לזרוק כזרוק דמי א"כ מההיא שעתא כבר נדחו ואז הוי עדיין יום מיהו לפמ"ש לעיל דכל שהדיחוי אינו מחמת פסול רק דאי אפשר להקריבו הוי כאבוד דלא חשיב דיחוי [חוץ מהיכא דאדחיה בידים] י"ל דה"נ בדליכא שהות ביום למזרקיה דלא חשיב עדיין דחוי מיהו אי אמרינן כמ"ש התוס' דזה דדם נפסל בשקעה"ח היינו בתחילת שקיעה א"כ ודאי ליכא למימר הכא לילה אינו מחוסר זמן דתחילת שקיעה עדיין יום הוא

והנה כל קרבנות של נדבה שעבר עליהם שבת או יו"ט יש להקשות אמאי לא הוי דחוי כמו שהקשו התוס' בקרבנות שעבר עליהם הלילה והכא ל"ש תי' התוס' משום דלילה אינו מחוסר זמן וגם הטעם משום דלילה אינו ראוי לכל קרבנות דהא שבת וי"ט ראויין לקרבנות חובה ונראה דדיחוי הוי רק היכא דאי אפשר להקריבן משום דין קדשים שאירע בו איזה פסול הקרבה או לילה דאינו ראוי להקרבה מדין קדשים אבל שבת וי"ט שאינו ראוי להקריב משום איסור שבת ויו"ט הוי כמו אבוד שאי אפשר להקריבו ואינו דחוי וכשר להקריבו כשימצא

ובשלמים דאמרינן דאם שחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים יש להקשות דא"כ כל השלמים לאחר שננעלו דלתות ההיכל יודחו ותי' התוס' בלילה דלא הוי דחוי משום דאינו ראוי להקרבת שום קרבן ל"ש הכא ואפילו לשטת התוס' דלכל קרבנות בעינן פתיחת דלתות ההיכל ולאו דוקא לשלמים מ"מ כיון דכשר למנחות הוי דיחוי כמו בפגימת המזבח דאינו ראוי לשום זבח ומ"מ אמרינן דהוי דחוי וכ"ש לרש"י ז"ל דרק לשלמים בעינן פתיחת דלתות ההיכל ואי משום דבידו לפותחן וחשיב טפי בידו מלתקן פגימת המזבח מ"מ אף היכא דבידו איכא פלוגתא דאמוראי גבי נשפך מן הכלי על הרצפה וגבי נתן לבונה ע"ג המנחה אי הוי דחוי ואפשר כיון דנועלין דלתות ההיכל בלילה וכיון דבלילה בלא"ה אינו ראוי להקרבה אין זה דיחוי מהקרבה דבלא"ה אינו ראוי עתה להקרבה וכה"ג אמרינן בתמורה דאבידת לילה לאו שמה אבידה כיון דבלא"ה אינו ראוי להקרבה משום לילה מיהו מפ"ק דתמיד נראה שפתיחת דלתות ההיכל היה לאחר שכבר האיר המזרח א"כ להוי אז דחוי ובירושלמי ברכות אמרינן דתפילת נעילה היינו נעילת שערי עזרה ונראה מזה שההגפת דלתות היתה מבעוד יום וצ"ע

ובמי החג שהקדישן ואח"כ השיקן דאמרינן בפסחים דלא מהני להו השקה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' א"מ דפסולים משום הואיל ונדחו ידחו ע"ש והנה יש לעיין מה שייך כאן דיחוי כיון דאם נסכן אף בלא השקה נמי כשר דהציץ מרצה על העולין ורק דלכתחילה אינו מנסך א"כ מה שייך דיחוי הא אמרינן בדם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה כו' ולא אמרינן דהוי דחוי ונראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל דשייך דיחוי במקצת כיון דבלא השיקן אינו מנסך לכתחילה א"כ נדחו מלנסכן לכתחילה ולא מהני להו השקה שיהא רשאי לנסכן לכתחילה דאידחו מלקרבן לכתחילה וצ"ע בזה [עוד יש לעיין שהרי פסק הרמב"ם ז"ל דמשקין בית מטבחיא דכן ממש ואף טומאת עצמן אין להם והיינו הדם והמים וא"כ אמאי פסולים ואפשר דמשקין בית מטבחיא דאמרינן דהיינו הדם והמים הוא רק המים שמדיחין בהם את הקרבים אבל המים שמנסכין אותם על המזבח חשיב כמשקין בית מדבחיא דלכ"ע טומאת עצמן יש להם]

והנה יש להקשות מההיא דטהרות פ"א מ"ט ככרות של הקדש שבתוך גומותיהן מים מקודשים נטמאת אחת מהן בשרץ כולן טמאות ובתרומה מטמא שנים ופוסל אחד כו' ובפי' המשנה שם פי' דמיירי בככרות של קדש שיש שם גומות בחיצוני הלחם ובאותן הגומות היו מים מקודשין