מקדש דוד חלק ב קצא

אין נדחין או דיחוי מעיקרא לאו שמיה דחוי מהני הפרשה אף קודם אך הרמב"ם ז"ל ג"כ כתב בפי"ח מעה"ק דמיירי בתוך ימי ספרן ואע"ג דפסק דבע"ח אין נדחין ודיחוי מעיקרא לאו שמיה דחוי וי"ל דהכא אף מטעם אחר לא מהני הפרשה דהוי כמו מי שאינו מחויב חטאת שהפריש דאין הפרשתו כלום ואע"ג דבתוך ימי ספרן ג"כ עדיין אינן מחויבין בקרבן ומ"מ מהני הפרשתן ל"ד למי שאינו מחויב חטאת דהתם לא אתי לכלל חיוב כלל אבל הכא כיון דאתא לכלל חיוב מהני הפרשתו אף שעדיין אינו מחויב אבל זה שייך רק בימי ספרן אבל כ"ז ששופעין וכן במצורע קודם שנתרפא דמי יאמר שיתרפאו מקרי לא אתי לכלל חיוב ומש"ה לא מהני הפרשתן וביולדת שהפרישה קרבנה קודם לידתה אעפ"י שמעוברת ואתי לכלל חיוב נראה דהתם לא מהני מטעם אחר דהוי כמו הפרשה קודם החטא דלא מהני וכדאמרינן בשבת (ע"ב) באשם שפחה חרופה אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ דאינו חייב אלא אחת א"ל מעשה דלאחר הפרשה קאמרת מעשה דלאחר הפרשה לא קאמינא ע"ש ולאו דוקא בקרבן הבא על חטא אלא כל קרבן הבא על איזה מעשה לא מהני הפרשה קודם המעשה וביולדת הקרבן הוא על הלידה ולא מהני הפרשה קודם אבל בזב וזבה ומצורע קודם שיתרפאו התם הקרבן על זיבתם וצרעתם וכיון שכבר הוא זב ומצורע אין החסרון משום הפרשה קודם המעשה וצ"ל שם רק משום דמי יאמר שיתרפאו ואין עומדים לקרבן

הקשו התוס' בסוכה (ל"ג ע"א) ד"ה נקטם כיון דקי"ל דכל שבידו לא הוי דחוי א"כ קדשים שנשחטו עד שלא נפגם המזבח אמאי אמרינן הואיל ונדחו ידחו הא בידו לתקן המזבח וכן הקשו מההיא דהפריש קרבן ואח"כ המיר דתו דאמרינן הואיל ונדחה ידחה ואע"ג דבידו לחזור וכתבו דצריך לחלק בדברים ע"ש והנה בזבחים (י"ב ע"ב) כתבו דחידושא דר"י בבהמה של ב' שותפין כו' דדיחוי מעיקרא שמיה דיחוי אע"ג דפליגי תנאי בזה הוא דאע"ג דבידו לתקן וליקח חציה השני ומ"מ הוי דחוי ומיהו אין בידו כ"כ כמו נפגם המזבח דהתם בדיחוי מעיקרא כשר לכ"ע משום דבידו לתקן ולכך נמי נקט ר"י אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר דידחה הואיל דנראה ונדחה ולא נקט שהפריש קרבן לאחר שהמיר דתו דההוא כשר הואיל ובידו לתקן בקל כמו נפגם המזבח וגם דחוי מעיקרא דכשר ע"ש והיינו דיש מדרגות בבידו לתקן דיש בידו כזה דאף היכא דנראה ונדחה לא חשיב דיחוי כמו בנשפך הדם מן הכלי על הרצפה וכן בנתן לבונה ע"ג המנחה דאמרינן דלא הוי דחוי משום דבידו ללקט ויש בידו כזה דרק בדיחוי מעיקרא לא הוי דחוי וכמו פגימת המזבח והמיר דתו ויש בידו כזה דאף לדיחוי מעיקרא לא מהני כגון בבהמה של ב' שותפין דלא מהני מה שבידו ליקח חציה השניה ונראה כללו של דבר דלזה שיקרא בידו גמור לענין דיחוי בעינן לא רק שיהא בידו לתקן כ"א שיהא גם עומד לזה שהרי כתבו התוס' זבחים (ל"ד ע"ב) גבי נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו דבידו לא סגי ובעינן נמי שיהא מצוה לאוספו ע"ש והטעם משום דבעינן שיהא ג"כ עומד לתקן הפסול ומש"ה בעינן שיהא מצוה לאוספו וכמו לר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי דבעינן דוקא שיהא מצוה לזרוק כמ"ש תוס' ב"ק (ע"ו ע"ב) ( ועיין מנחות (ק"א ע"ב)] דבלאו מצוה אינו עומד לזה ובהמיר דת נהי דבידו לחזור וגם מצוה מ"מ כיון דמומר הוא ואינו עומד לחזור לא מהני מה שהוא מצוה א"כ אין זה בידו גמור ולא מהני רק לדיחוי מעיקרא ובקדשים ששחטן ואח"כ נפגם המזבח אע"ג דהוי בידו וגם מצוה נראה דהתם הטעם דזה דאמרינן כל שבידו לא הוי דחוי היינו דבעינן שיהא בידו של הכהן העובד כמו נשפך הדם ואספו וזרקו דביד הכהן הזורק היה לאספו אין זה דיחוי מזריקה וכן בנתן לבונה ע"ג מנחת חוטא דאמרינן דלא הוי דחוי משום דבידו ללקט התם הוא ביד הכהן העובד ללקט אבל בפגימת המזבח דתיקון המזבח תלוי בגזברין ששייך לבדק הבית ומסור לגזברין אע"ג דמצוה לתקנו מ"מ לא חשיב בידו של מי שצריך להקריב הקרבן אבל בדיחוי מעיקרא סגי אף במה שביד אחרים לתקן ובבהמה של ב' שותפין כו' דמה שבידו ליקח חציה השני לא מהני אף לדיחוי מעיקרא כמ"ש התוס' בזבחים התם הוי תרתי דאינו ביד המקדיש ליקח רק תלוי בדעת אחרים דהיינו ביד השני למוכרו לו וגם ליכא מצוה על השני למוכרו וכה"ג לא מהני כלל אף לדיחוי מעיקרא ובההיא דיומא דמת המשתלח ישפך הדם משום דיחוי ואע"ג דבידו להביא שעירים אחרים ולהגריל עליהם ואע"ג דיש שעירים בלשכה התם נמי משום דלהביא שעירים אחרים של ציבור תלוי בגזבר ואינו ביד כ"ג שצריך להזות דם השעיר וזהו שכתב רש"י ז"ל בזבחים (ל"ד ע"ב) דבמת המשתלח לא חשיב בידו דמי יאמר דיהבי ליה אחרינא ע"ש ואע"ג דיש שעירים בלשכה ע"כ כיון דתלוי בגזברים חשיב אינו בידו והתם הוי נראה ונדחה ובזה בעינן דוקא שיהא ביד הכהן המקריב ולא מהני מה שביד אחרים וכמ"ש

הקשה השמ"ק מנחות (ה') על הא דאמרינן דאין המחשבה מועלת אלא במקום הראוי לעבודה לאפוקי אם נפגם המזבח נהי דאין המחשבה מועלת שם לפסול תי"ל דפסול משום פגימת המזבח א"כ מאי נפקותא מזה דאין מחשבה מועלת ע"ש ונראה דמשכחת לה שפיר בחטאות הפנימיות ששחטן כשהמזבח שלם ואח"כ נפגם דמשום שחיטה אינו נפסל שהיה המזבח שלם וזה דנפסל אם נפגם המזבח לאחר שחיטה הוא רק מטעם דיחוי כמ"ש הרמב"ם ז"ל שאין כאן מזבח לזרוק עליו את הדם א"כ זה שייך רק באותן קרבנות דדמן על מזבח החיצון אבל בחטאות הפנימיות הם ראויין להזאה א"כ כשחשב עליהם בשעת קבלת הדם אשמועינן שפיר דאין נפסלין משום מחשבה דכיון דאין המקום ראוי לשחיטה חשיב מקום שאינו ראוי לעבודה ולא מהני שם מחשבה וא"צ לאוקמא בהקרבת מנחה כמ"ש השמ"ק שם] מיהו יש קצת להסתפק בזה כיון דאינו ראוי לשפיכת שירים משום פגימת המזבח אפשר דבכה"ג פסול ואף דשירים אין מעכבין אפשר דמ"מ ראוי לשפיכת שירים בעינן

עוד י"ל דנ"מ לעוף דרק לשחיטה בעינן מזבח משום דכתיב וזבחת עליו אבל במליקה לא אשכחן ואי משום דא"י להזות הדם מ"מ אם התקין המזבח קודם הזאה והיזה עליו אינו נפסל משום דיחוי דהוי דיחוי מעיקרא ולכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מפסה"מ הכ"ב ז"ל מזבח שנפגם נפסלו כל הקדשים שהיו שם שחוטין במקדש שעדיין לא נזרק דמן שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו ונאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך כלומר תזבח והוא עומד בתקונו לא פגום עכ"ל ולפיכך הוצרך לומר ב' טעמים משום דאין מזבח לזרוק עליו את הדם ומשום וזבחת עליו כו' משום דאם נפגם המזבח לאחר שחיטה ל"ש טעם דוזבחת עליו ונפסל משום דאין מזבח לזרוק עליו את הדם ואף שתקנו אח"כ לא מהני דהוי דחוי דלא נראה לזריקה ואם היה המזבח פגום מקודם שחיטה אינו שייך טעם דדחוי דהו"ל דיחוי מעיקרא והתם הפסול משום וזבחת עליו כו' אבל במליקת העוף שהיה המזבח פגום בשעת מליקה וקודם הזאתו חזר ותקנו שפיר דמי כיון דבמליקה ל"ש פסול דוזבחת עליו ומחמת דיחוי אינו נפסל דהוי דיחוי מעיקרא והנה רש"י ז"ל במנחות שם כתב ז"ל ואם פיגל בקומץ בשעת פגימת המזבח לאו פיגול הוא ואם יתקן המזבח