מקדש דוד חלק ב קצ

שירים אכתי לא דחי להו אבל הכא דאותו הקב הרביעי שנתפזר לא חזי כלל הוי דיחוי וכמו במפריש חטאתו ואבדה כו' ונתכפר באחת דחשיב דיחוי להשניה וכדאמרינן בתמורה

אמרינן בזבחים שם דאפילו למ"ד דאין כוס עושה חברו דחוי כ"א שירים מ"מ שירים שבצואר בהמה לכ"ע לא הוי שירים ונשפכין לאמה ויש לחקור אם זהו ג"כ משום דיחוי דאף למ"ד דכוס אין עושה חברו דחוי הוא רק בקיבל ולא נתן ממנו אבל אם לא קיבל אותו הדם כלל הוי לכ"ע דחוי דאדחיה לגמרי מיהו י"ל עוד טעם אמאי הדם שבצואר בהמה אין נשפכין ליסוד דשירים אין נעשים רק דם שהיה ראוי לזריקה בשעת זריקת הדם אבל הכא כיון דהדם היה מחוסר קבלה בשעת זריקה אין להם דין שירים להשפך ליסוד ועוד אפשר לומר טעם משום דאין קבלה לאחר זריקה וכיון דבשעת זריקה היה הדם בצואר לא מהני אח"כ קבלה וא"כ מחוסר קבלה לגמרי ואע"ג דלשפיכת שירים לא בעינן כלי כדאמרינן בפ' ב"ש זה דוקא לשפיכה עצמה א"צ כלי אבל כל שלא נתקבל הדם בכלי אין הדם ראוי למזבח כלל והנה לפי טעם הראשון דדם שבצואר בהמה כיון דלא קיבל כלל הו"ל דחוי דאדחיה בידים אתי שפיר מ"ש התוס' פסחים (ס"ה ע"א) ד"ה שמא גבי כוס אחד היה ממלא מדם התערובות וזורקו ומקשינן דשמא לא נתקבל בכלי וכתבו התוס' אע"ג דיש בהדם אף דם שנתקבל בכלי מ"מ אסור ליתן על המזבח משום אותו הדם שלא נתקבל בכלי המעורב בהן משום דאסור להעלות דם פסול על המזבח אבל דם התמצית לא איכפת לן דאינו אלא כמים וליכא איסור להעלותו ע"ש ולכאורה קשה איזה פסול יש בדם שלא נתקבל בכלי שיהא אסור להעלותו ולפ"ז כיון דאותו הדם הוי דחוי הוי דם פסול

אמרינן במעילה (ז') חישב לנשפכין מהו וכתבו התוס' שם ז"ל אלא נראה לר"י דקבעי במחשב בשעת הולכה ע"מ לזרוק הדם שנשפך מן הכלי למחר דתנן כו' נשפך מן הכלי ואספו כשר מי אמרינן הא חזי דאם ירצה יאספנו ויזרקנו או דלמא הואיל ואין מצוה לאספו הו"ל הולך לאיבוד עכ"ל והנה יש לעיין אמאי לא יהיה מצוה לאוספו אע"ג דיש דם בכוס ויכול לעשות זריקה ממנו מ"מ הא בעינן שפיכת כל השירים ליסוד א"כ אותו הדם שנשפך מן הכלי על הרצפה דדם כשר הוא אמאי א"צ לאוספן ולשופכן ליסוד ולפמ"ש דרק דם שהיה ראוי לזריקה בשעת זריקה נעשה דין שירים לשופכן ליסוד י"ל דה"נ דאפילו למ"ד כוס עושה חברו שירים הוא דוקא אם הדם האחר היה בשעת זריקה בכוס והיה ראוי לעשות ממנו זריקה אבל נשפך מן הכלי על הרצפה אף דאינו נפסל מ"מ כיון דבעינן זריקה מכלי א"כ בשעת הזריקה אותו הדם לא היה ראוי לזריקה דמחוסר אסיפה בכלי אינו נעשה שירים ואע"ג דלשפיכת שירים א"צ כלי כדאמרינן בפ' ב"ש (ל"ח ע"ב) מ"מ בעינן שיהא ראוי לזריקה בשעת זריקה [ואם יאסוף הדם מן הרצפה קודם זריקה בכוס אחר והזריקה יעשה מכוס הראשון נראה דהכא לכ"ע אותו הדם שנאסף נשפך ליסוד ואפילו למ"ד כוס עושה חברו דחוי דנראה דזה דוקא בקיבל לכתחילה בב' כוסות ונתן מאחד ולא מהשני אבל בקיבל בכוס אחד ואח"כ חלקו לב' כוסות ונתן מאחד מהם אין השני דחוי כיון דקיבלן בכוס אחד חשיבי כאחד והוי כעושה זריקה מכוס אחד דאין השירים חשיב דחוי ואף שהיה יכול לעשות זריקה מאיזה מקצת דם שבכוס שרוצה אין שאר הדם שבכוס נעשה דחוי אף שהיה יכול לזורקו ולא זרקו ומשום דמצותו בכך שיעשה ממקצת זריקה והשאר יהיו לשירים ולא אמרו זה דהוי דחוי רק בב' כוסות אבל בקיבל בכוס אחד אף שחזר וחלקו לב' כוסות חשיב כוס אחד ולכ"ע הוי שירים כן נראה לפענ"ד] [יש לעיין למ"ד בזבחים (ל"ד) דזה דנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר הא מני חנן המצרי דלי"ל דחוין אבל לרבנן פסול דנדחה כשיצא מן הכלי משום דמחוסר אסיפה איך משכחת לה דם חטאת שניתז על הבגד דטעון כיבוס דכיון דיצא הדם מן הכלי מיד נפסל דנדחה דצריך אסיפה א"כ כשהגיע לבגד כבר היה הדם פסול ותקשה למ"ד נראה ואח"כ נפסל אינו טעון כיבוס וצ"ל דלא משכחת לה אלא במדביק הבגד בהכלי וכמו דמתרצינן בזבחים (צ"ב ע"ב) בחטאת העוף במדביק כלי בצוארה]

אמרינן בזבחים (נ"ט ע"א) א"ר מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין כו' ור"י אמר אחד זה ואחד זה פסולים כו' מיתיבי כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח ואח"כ נבנה המזבח פסולין ומקשינן נבנה דחויין מעיקרא נינהו כו' וכתבו בתוס' שם ותימה הא ר"י ס"ל דדיחוי מעיקרא הוי דיחוי גבי בהמה של ב' שותפין ובהמפריש נקבה לפסחו ותי' דהתם אין בידו לתקן אבל הכא בידו לתקן המזבח ולכך משמע לו הכא לכ"ע לא הוי דחוי מידי דהויא מחוסר זמן בגופו ובבעלים כגון יולדת זב ומצורע שהפרישו קרבנם קודם זמנם ה"נ מפריש קרבנו לכשיבנה ביהמ"ק והוי כמחוסר זמן ע"ש ונראה מזה דאף מחוסר זמן דלא הוי הוא דחוי רק בדחוי מעיקרא דהא פרכינן הכא עד שלא נבנה דיחוי מעיקרא הוא וכן מוכח ג"כ מדברי הש"ס יומא (ס"ד ע"א) דמחוסר זמן בכלל דיחוי הוא ע"ש ויש לעיין א"כ איך אמרינן בפ"ק דשבועות בשעירי הרגלים שנאבדו ונמצאו יקרבו ברגל אחר או יקרבו בר"ח הא הוי נראו ונדחו דכשהיה הרגל היו נראו להקרבה וכשעבר הרגל אין ראוין להקרבה עד שיבא רגל הבא והוי דיחוי של מחוסר זמן מיהו י"ל דר"ש לטעמיה דס"ל בכריתות (כ"ח) וביומא דבע"ח אין נדחים דס"ל דאם מת אחד מהם מביא חברו שלא בהגרלה אך קשה דביומא (ס"ה) פרכינן לר"י גבי בני העיר ששלחו שקליהם ואבדו והפרישו אחרים תחתיהם ואח"כ נמצאו דעולות להם לשנה הבאה דס"ל חובות של שנה זו עולות לשנה אחרת ומקשינן עליה מההיא דפר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם ואח"כ נמצאו דס"ל לר"י כולן ימותו ואמאי לא יקרבו לשנה הבאה ע"ש והא ר"י ס"ל דבע"ח נדחים דס"ל ביומא דנשפך הדם ימות המשתלח א"כ איך אפשר להקריבן לשנה הבאה כיון שנראו ונדחו משום מחוסר זמן ואפשר לפמ"ש תוס' שבועות (י' ע"א) דקרבן שנאבד בטל הפרשתו היינו קביעותו להחטא שהופרש ע"ש א"כ כשנאבדו בטלה קביעותן ליוה"כ זה וכשנמצאו דנקבעו ליוה"כ הבא הו"ל עתה דיחוי מעיקרא דלא הוי דיחוי במחוסר זמן מיהו דוחק לומר זה דבהקביעות החדשה יהא חשיב דיחוי מעיקרא דהא בזבחים (י"ב) מקשינן לבן בתירא פסח כשר היכא משכחת לה אי דאפרשיה מאתמול נראה ונדחה הוא דאתמול היה ראוי לשלמים ונדחה אינו חוזר ונראה לפסח ע"ש א"כ כ"ש היכא דנראה ליוה"כ זה ונדחה דאינו חוזר ונראה ליוה"כ אחר וחשיב נראה ונדחה ולא דחוי מעיקרא וצ"ע

ובעיקר מ"ש התוס' דזב וזבה יולדת ומצורע שהפרישו קרבנותיהם מחוסר זמן בבעלים לא הוי דחוי משום דדיחוי מעיקרא ומחוסר זמן הוי כמו בידו לתקן פגימת המזבח ובזה לכ"ע דיחוי מעיקרא לא הוי דחוי יש לעיין במצורע אמאי הוי רק מחוסר זמן הא מחוסר רפואה ואין רפואתו בידו ונראה מזה דס"ל להתוס' דזה דמצורע שהפריש קרבנותיו מחוסר זמן בבעלים דמהני הוא דוקא לאחר שנתרפא ורק לא הגיע עדיין זמן הבאת קרבנותיו אבל קודם שנתרפא לא וכן נראה מרש"י ז"ל שכתב בר"פ פרת חטאת בזב וזבה שהפרישו קרבנותיהן מחוסר זמן בבעלים דהיינו בתוך ימי ספרן ע"ש והיינו בתוך ימי ספירת טהרתן ונראה מזה דכ"ז ששופעין לא מהני הפרשה ואפשר לומר הטעם כיון דמחוסרין רפואה אין זה בכלל חסרון זמן והוי דחוי אך לפ"ז למ"ד בע"ח