מקדש דוד חלק ב קפט

בין הבדים ג"כ אם עלה לא ירד דהתם אין הטעם משום מזבח רק כיון די"ל הכשירא במקום אחר לא ירד א"כ ה"נ בהנך כיון שי"ל הכשירא שם ובהדמים שנתנים בין הבדים ועל הפרוכת שנתנן על מזבח הזהב בזה ודאי נראה דשלא במקומו כמקומו לכ"ד ולפ"ז נראה בעבודת יוה"כ בהקדים מתנות של מזבח הזהב למתנות שבפנים אע"ג דביוה"כ הסדר מעכב מ"מ כיון דשלא במקומו כמקומו לכפרת הבעלים ואם אותן דמים שבפנים שנתנן כולן בחוץ על מזבח החיצון ג"כ נתכפרו בעלים כ"ש כשנתנן על מזבח הפנימי דשלא במקומו כמקומו דמי וכיון דלכפרת בעלים חשיבא הזאה אינו יכול לחזור וליתן בפנים

[ואם נאמן אדם לומר זבחים שעשיתי עמך נתפגלו היכא דעכשיו לאו בידו פלוגתא דאביי ורבא בגטין ויש לעיין דהא פלוגתא דתנאי הוא בתוספתא דפסחים פ"ד השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אינו נאמן ר' יהודה אומר עד שלא יתחילו בו נאמן משהתחילו בו אינו נאמן ע"ש וזה דמשהתחילו בו א"נ נראה דהוי כמו אשכחיה ולא א"ל ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה דלכ"ע א"נ כדאמרינן בגטין שם דמוכחא מילתא דמשקר וה"נ כיון דקודם שהתחילו בו לא אמר להו שהוא פסול אלא אח"כ אינו נאמן]

ב) בענין פסול דיחוי גרסינן בזבחים (ל"ד ע"ב) מנין לחטאת שקיבל דמה בד' כוסות ונתן מתנה אחת מזה ומתנה אחת מזה שכולן נשפכין ליסוד ת"ל כו' יכול נתן ד' מתנות מכוס אחד יהו כולן נשפכין ליסוד ת"ל כו' ראב"ש אומר מנין לחטאת שקיבל דמה בד' כוסות ונתן ד' מתנות מכוס אחד שכולן נשפכין ליסוד ת"ל כו' ואמרינן שם דפלוגתייהו אי כוס עושה חברו דחוי או שירים ובתמורה (כ"ב ע"ב) איבעי לן אבודה בכוס מהו והיינו שקיבל דמו בב' כוסות ואבד אחד מהם ואליבא דמ"ד כוס עושה חברו דחוי לא תבעי לך כו' וכתב רש"י ז"ל ואבד האחד בשעת זריקת חברו כו' לא תבעי לך דודאי פסולה החטאת דהתם דכולהו לקמן הוא דהוי הזבח כשר אע"ג דהג' כוסות נשפכין לאמה דהא איתכשר בד' מתנות אבל הכא דאבד האחד כיון דאילו הוה קמן הוי דחוי לישפך לאמה השתא כי אבד הוי להו תרתי לריעותא כחטאת שעברה שנתה ואבדה והזבח גופא פסול עכ"ל והשמ"ק שם תמה על רש"י ז"ל אמאי יפסל הזבח ע"ש אך ביותר יש לתמוה איך אפשר שיפסל כאן הזבח דהא למ"ד כוס עושה חברו דחוי אימתי הוי הדיחוי כשנתן כל הד' מתנות מכוס אחד דהא בנותן משניהם לכ"ע לא הוי דחוי א"כ אימתי חל הדיחוי לאחר שנתן כל הד' מתנות מכוס אחד ואז אי אפשר שיפסל הזבח דכבר הוכשר הזבח במתנה הראשונה דרק מתנה הראשונה מעכבת ולאחר שהוכשר איך אפשר לחזור ולהפסל ואפשר היה לומר דאע"ג דבעלמא הדיחוי הוא רק לאחר זריקה שנתן מזה ולא נתן מזה אבל כאן שאבד הכוס השני כיון דאינו ראוי לתת ממנו הוי הדיחוי תכף וקודם הזריקה כבר הוא אבוד ודחוי ונפסל הזבח אך א"כ לפ"ז אפילו אם ימצא הכוס קודם זריקה ג"כ פסול הזבח כי כבר חל הדיחוי קודם זריקה אבל רש"י ז"ל לא כתב כן וכתב דמיירי שהיה אבוד האחד בשעת זריקת חברו וכתב הטעם דפסול משום דאילו הוי קמן הוי דיחוי לישפך לאמה כו' השתא כי אבד הוי תרתי לריעותא א"כ אין הדיחוי מחמת שאבד רק משום שלא נתן ונראה הטעם דבעינן דוקא שהיה אבוד בשעת זריקת חברו אבל נמצא קודם הזריקה אינו דחוי משום דכ"ז שלא עשה זריקה אינו דחוי דאפשר שימצא הכוס דהא קרבן שנאבד ונמצא קודם שנתכפר בקרבן אחר לכ"ע כשר ואפילו למ"ד בע"ח נדחין דאבוד אין זה דיחוי וא"כ ה"נ הכוס שנאבד כ"ז שלא זרק מהשני לא נדחה והדיחוי הוא רק כשזרק מהשני וא"כ כ"ז שלא גמר כל הד' מתנות לא נדחה הראשון דאם ימצא אז יוכל לתת ממנו ולאחר שגמר כל הד' מתנות ל"ש שיפסל אז הזבח כיון שכבר הוכשר במתנה ראשונה וצ"ע טובא

אך גם לפי' השמ"ק שם בשם הר"י דהאיבעיא היא אם האי כוס שנמצא לאחר שנתן המתנות מחברו אם נשפך ליסוד או לאמה ג"כ יש לעיין תי"ל דהדם נפסל בהיסח הדעת כשנאבד ונראה דזהו טעמו של רש"י ז"ל שפי' דהאיבעיא היא לענין פסול הזבח ולא לענין אם לשפוך אותו הכוס ליסוד אך הר"י לשיטתיה אזיל שכתבו התוס' חגיגה (כ"א ע"א) בשם הר"י דאין היסח הדעת פוסל רק שהיה בידו והסיח דעתו אבל באבד ליכא פסול דהיסח הדעת והביאו שם ראיה לזה מההיא דשקלים דבשר הנמצא בעזרה דאיברים עולות חתיכות חטאות ומשמע דעולה תיקרב וחטאת תאכל ולא מיפסלא בהיסח הדעת ע"ש אך במתני' דשקלים שם תני בהדיא דלא כהתוס' דזה וזה תעובד צורתן ויצאו לבית השריפה ובירושלמי שם איכא פלוגתא דאמוראי בטעם דלא קרבי ור' יהושעיה קאמר התם דהטעם משום היסח הדעת ודייק מזה דהיסח הדעת טעון עיבוד צורה ור"י פליג עלה התם ואמר דהטעם דלא קרבי האיברים הנמצאים הוא משום חשש נותר ומש"ה טעון עיבוד צורה אבל משום היסח הדעת אין נפסלין ע"ש והיינו דסברת הר"י ז"ל הוא פלוגתא דאמוראי בירושלמי

ובחטאת שקיבל דמה בד' כוסות ונתן ד' מתנות מכוס אחד דפליגו אי כוס עושה חברו דיחוי או שירים ואמרינן ביומא ובתמורה דלמ"ד דהוי דחוי הוא משום דאדחיה בידים ובנותן מתנה מכל כוס וכוס אמרינן בזבחים דלכ"ע הוי שירים ולא הוי דחוי ואע"ג דמתנה הראשונה שהיא מעכבת נתן מכוס אחד לא חשיב דחוי כיון שנתן המתנות האחרות מאותן הכוסות ואע"ג דאין המתנות האלו מעכבות מ"מ לא דחה את אלו הכוסות וזה דנתן ד' מתנות מכוס אחד דהאחרים הם דחוין ואע"ג שהיה רוצה לשפוך מהם שירים צ"ל דמ"מ כיון דדחה אותן מעיקר העבודה הו"ל דחוין דאע"ג דאין הג' מתנות מעכבות מ"מ חשיב עיקר עבודה דהא חייבין על הג' מתנות בחוץ משא"כ שפיכת שירים דחשיב שירי מצוה כדאמרינן בזבחים (קי"א) וכל שנדחה מעיקר העבודה הוי דיחוי ויש לחקור בחטאת שקיבל דמה בה' כוסות ונתן ד' מתנות מד' כוסות אם החמישי חשיב דחוי די"ל דרק בקיבל דמה בד' כוסות כיון שהיה יכול לתת מכולן ולא נתן הו"ל דחוי אבל בקיבל בה' כוסות כיון דאי אפשר לו לתת מכולן אין החמישי דחוי מיהו נראה דאף בכה"ג הוי דחוי דהא בתמורה (כ"ג ע"א) אמרינן גבי מפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואח"כ נמצאת הראשונה ומשך אחת מהן והקריבה שהשניה מתה ומשום דאדחה בידים כמ"ש רש"י ז"ל שם ואע"ג דאי אפשר לו להתכפר אלא באחת מ"מ כיון דנטל זו ולא זו חשיב אדחיה בידים

והנה לפ"ז תתיישב קושית התוס' יומא (מ"ו ע"ב) בההיא דנתפזר הימנה כקב גחלים היה מכבדן לאמה והקשו הא גחלים קדושים הם והוי מפסיד קדשים ע"ש ולפ"ז בחותה במחתה של ד' קבים ואח"כ צריך לערות לתוך ג' קבין שצריך להקטיר ג' קבין והיה יכול לערות איזה גחלים שירצה וא"כ כיון שהיו לפניו ד' קבין גחלים ואלו גחלים עירה לתוך של זהב שצריך להקטיר מהן ואותו הקב שנתפזר לא עירה הו"ל דחוי דאדחיה בידים ואע"ג שאי אפשר לו לערות ולהקטיר כל הד' קבין מ"מ כיון דאלו עירה ואלו לא עירה הו"ל דחוי ולאמה אזלי כשאר דחוין וכמו בקיבל בד' כוסות ונתן מכוס אחד דלמ"ד דהוי דחוי אזלי לאמה כדאמרינן בזבחים שם ואפילו למ"ד כוס עושה חברו שירים ולא דיחוי התם משום דאפשר להם להיות