מקדש דוד חלק ב קפח

מחשבה כמעשה ובחישב להניח דמו למחר חשיב מעשה ובחישב לקבל דם ק"ק בדרום ג"כ אין הפסול בקום ועשה רק שקבלה בדרום אינה קבלה כשרה והוי כמו שחישב שלא לקבל הדם דקבלה בדרום הפסול דמחוסר קבלה כשרה שיכשיר הדם ובזה שחושב רק שלא לעשות מעשה הצריך להכשר קרבן אף שהוא מחשב בלשון מעשה כמו קבלה בדרום אין זו מחשבה הפוסל לר"י ובחושב לשפוך הדם וכן בחושב ליתן הנתנים למעלה למטן אי שלא במקומו לאו כמקומו דהפסול הוא ג"כ משום מחשבת לשפוך כל דמו כמ"ש התם אין הפסול רק משום שמחוסר זריקה רק נשפך דמו פסול בפ"ע כדאמרינן בפסחים פ"ג ובתוס' שם ע"ש ובחושב לקבל הדם בדרום או בכלי חול אף כמחשבת לשפוך דמו לא הוי ואע"ג דאין זו קבלה כלל ואין כאן דם והוי כמו שנשפך על הרצפה משום דבקבלה הדם ממילא נשפך מן הצואר ובמחשבה כמעשה בעינן שיחשוב שיעשה הוא איזה מעשה הפוסלת ורק בחישב לשפוך הדם בידים או לתת שלא במקומו דהוי כשופך בידים אז נפסל ובחישב בשעת שחיטה לפגל בשעת זריקה אי אין מחשבין מעבודה לעבודה אף לר"י אינו נפסל ולא אמרינן בזה מחשבה כמעשה דהא לא חשיב לה במתני' שם ונראה משום דמחשבה כמעשה אליבא דר"י הוא רק בחישב לעשות איזה מעשה בהקרבן עצמו אבל אם חישב לעשות איזה מעשה בדבר אחר אף אם יפסל עי"ז הקרבן כגון אם יחשוב בשעת שחיטה לפגום המזבח אחר שחיטה אע"ג דהקרבן נפסל ע"י זה לא אמרינן מחשבה כמעשה דבעינן שיחשוב לעשות מעשה בגוף הקרבן וה"נ בחישב בשעת שחיטה לפגל בשעת זריקה והיינו בחושב לחשוב אח"כ מחשבה הפוסלת אין זו מעשה בגוף הקרבן רק בשעת עבודות הקרבן מהני מחשבה לפסול אבל הפסול נעשה ע"י מחשבתו ואין זו מעשה פסול בגוף הקרבן (יש לחקור לר"י במחשבת הינוח או להוציא דמו דפסול אי טעון עיבוד צורה דהא כל פסול מחשבה חשיב פסולו בגופו ואינו טעון עיבוד צורה כמו פיגול וכדומה או כיון דהכא הטעם דפוסל מחשבת הינוח הוא משום דמחשבה כמעשה א"כ לא עדיף ממעשה ואם הניח דמו או הוציאו לחוץ הו"ל פסול בדם וטעון עיבוד צורה]

הקשה השמ"ק זבחים (ל"ו ע"ב) על הא דאמרינן שם במחשבת הינוח לר"י דאינה מוציאה מידי פיגול אמר רבא תדע דפיגול לפני זריקה לאו כלום היא ואתיא זריקה וקבעה לה בפיגול והקשה דא"כ אף במחשבת חוץ למקומו ג"כ נימא הכי שלא תוציא מידי פיגול ותי' דס"ל לרבא דמחשבת הינוח אינו בכלל עירוב מחשבות דקרא דעירוב מחשבות קאי רק על מחשבות המפורשות בתורה וזה דצריך לרבא ללמוד ממחשבת פיגול הוא כדי שלא ללמוד מאותן מחשבות המפורשות ועוד שלא תאמר כהרצאת כשר כו' ע"ש והנה לפ"ז הא דמחשבת חוץ למקומו מוציא מידי פיגול לרבא אין זה משום שכבר נפסל ע"י זה דלזה מהני ק"ו דרבא כמו במחשבת הינוח ורק דגזיה"כ דמתשבות מוציאות זו מזו וזה דוקא באותן מחשבות המפורשות והנה בזה מתיישב מה שהקשו התוס' זבחים (ל"א) גבי חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול כו' א"ר מנא אמינא לה דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה ראשון חלקן זה שני וזה שני הא חזר וערבן ראשון והקשו ז"ל תימה מה ענין זה אצל זה דגבי קרבן כשאמר חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו הרי כבר נפסל הקרבן ואינו חוזר ונעשה פיגול אבל חצי ביצה ראשון וחצי ביצה שני שנתערבו דנעשה שני אין הטעם לפי שנתבטל חצי ביצה הראשון אלא משום דאין לו כח לטמאות בפ"ע הלכך כשיצטרף עמו חצי ביצה ראשון למה לא יהא ראשון עכ"ל ולפ"ז מתיישב דרבא לטעמיה ד"ה דחוץ למקומו מונע הפיגול אין זה כמ"ש תוס' כאן משום דכבר נפסל ואינו חוזר ונעשה פיגול דמשום זה לא איכפת לן וכק"ו דרבא ממחשבת פיגול עצמו רק גזיה"כ דמחשבות מוציאות זו מזו א"כ עתה אם יצטרף מכאן ולהבא מחשבת חצי זית חוץ לזמנו עם מחשבת חוץ לזמנו של עתה ונשאר מחשבת חוץ למקומו רק בחצי זית שאין זו מחשבה א"כ עתה בשעת חלות הפיגול ליכא עירוב מחשבות ושפיר נקבע בפיגול והוי נמי כביצה אוכלין דמעתה מצטרף הראשון עם הראשון לכשיעור אף אם מתחילה נצטרף עם השני ה"נ מעתה מצטרף מחשבת החצי זית חוץ לזמנו עם מחשבת חוץ לזמנו השני אף דקודם היה נצטרף עם מחשבת חצי זית חוץ למקומו וכיון דמעתה יש מחשבת חוץ לזמנו ומחשבת חוץ למקומו ליתא אין כאן עירוב מחשבות

מקשינן בזבחים (ל"ו) לר"י דמחשבה כמעשה בחישב ליתן הנתנים למעלה למטן אמאי לא נפסל ומשנינן דר"י לטעמיה דס"ל שלא במקומו כמקומו דמי ע"ש והנה יש לעיין דנראה דזה דאמרינן שלא במקומו כמקומו דמי הוא בכל הקרבנות חוץ מפסח דהא בפסח אם נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם משום דהוי כמו שלא לאוכליו כיון דאינו ראוי לאכילה א"כ בנתן שלא במקומו כיון דהבשר אינו ניתר באכילה א"כ ודאי לא נתכפרו בעלים כיון דהפסח אינו ראוי לאכילה א"כ לר"י בחישב בפסח לזרוק דמו שלא במקומו יהא פסול ודוחק לומר דר"י ס"ל כר"נ בפ' כ"צ דאכילת פסחים לא מעכבא מקשינן עוד שם בגמרא לר"י בחישב שיקריבוהו טמאים שיקריבוהו ערלים אמאי אינו נפסל ומשנינן כל כמיניה ע"ש ויש לעיין הא משכחת לה אם הוא בעצמו טמא או ערל כגון בשחיטה דכל הפסולים כשרים וחישב להקריבו למחר דל"ש כל כמיניה]

ושלא במקומו כמקומו דמי כתבו רש"י ז"ל ותוס' דה"ה בנתנים בפנים שנתנן בחוץ ודחוץ שנתנן בפנים רק הנתנים בחוץ שנתנן בפנים נפסל משום דם הנכנס לפנים והרמב"ם ז"ל פ"ב מפסה"מ פסק דהנתנים בחוץ שנתנן בפנים ג"כ נתכפרו בעלים ע"ש [ומ"ש בתוס' דהנתנים בחוץ שנתן בפנים ל"ש שלא במקומו כמקומו משום דנפסל הדם בכניסתו לפנים י"ל להרמב"ם ז"ל בפשוטו כגון שהביאו לפנים דרך משופש דאינו נפסל והנה הגבורת ארי ספ"ב דיומא הקשה על הא דאמרינן בזבחים בדמים החיצונים שנתערבו בפנימים דאי"ל תקנה משום דיפסל הדם בכניסתו לפנים והקשה הא יכול להכניסו דרך משופש ותי' דא"כ הדמים הפנימים פסולים כיון דהטעם במעייל דרך משופש דאינו נפסל משום דביאה כתיב בה ובעינן דרך ביאה א"כ ה"נ בכל הדברים שהקרבתן בפנים בין בדם בין בקטורת כתיב בהו ביאה ואי מעייל להו דרך משופש פסול ע"ש אך זה שייך רק היכא דאיכא שם דמים פנימים דצריכים ביאה לאהל מועד אבל הכא דליכא אלא דמים חיצונים ונתנן בפנים שלא במקומן דל"ש בהו ביאה רק צריכה הולכה כשאר הולכות וכי מעייל להו דרך משופש שפיר דמי] והנה בנתנין בחוץ שנתנן בפנים דשלא במקומו כמקומו דמי יש לחקור אם זה דוקא כשנתנן על מזבח הזהב משום דכתיב ואני נתתי לכם על המזבח כו' כיון שהגיע דם למזבח כו' אבל אם נתן על הפרוכת מן הדמים שצריך ליתן בין הבדים וכן איפכא ל"ש שלא במקומו כמקומו דמי דזה רק בנותן על המזבח או כיון דפרוכת מקום נתינת דמים חשיב כמזבח אך מלבד זה אפשר בנתן על הפרוכת דל"ש בזה דין דכיון שהגיע דם למזבח כיון דאף באותן הזאות שעל הפרוכת עצמו א"צ הדם ליגע בפרוכת כדאמרינן ביומא וא"צ רק להזות כנגד הפרוכת א"כ ל"ש שיהא הפרוכת חשוב כמזבח להזאות דמים ולענין דין דאם עלה לא ירד דאמרינן דהנתנים בחוץ שנתנן בפנים דאם עלו לא ירדו בזה ודאי נראה דאף אם נתנן על הפרוכת או