מקדש דוד חלק ב קפז

היא כשרה לא מהני בה מחשבה וזהו דין בפ"ע

ונראה דה"ה קודם פתיחת דלתות ההיכל לשיטת התוס' דלכל הזבחים בעינן פתיחת דלתות ההיכל לשחיטה דלא מהני אז מחשבה אפילו במנחה או בקטורת כיון דאין המקום ראוי לשחיטה דמ"ל אם אין העזרה ראויה לשחיטה משום פגימת המזבח דבעינן וזבחת עליו או משום מחוסר פתיחת דלתות ההיכל דבעינן פתח אהל מועד

ובההיא דבעינן מקום משולש בדם בבשר ובאימורים וכתבו התוס' לחד פי' דהיינו שיעמוד המחשב במקום משולש כו' דהיינו בעזרה יש לחקור למ"ד בעלים מפגלין אם ג"כ בעינן שיעמדו בשעת מחשבה במקום משולש כו' ולכאורה היא היא דאם עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה אין שום גריעותא בעבודה רק בעינן שהמחשב יעמוד במקום משולש כו' דהיינו בעזרה א"כ ה"ה אי בעלים מפגלין והנה אי נימא כן יתיישב מה שמקשים העולם בסוטה הא לעולם י"ל טצדקא שלא יבדקוה המים שתפגל מנחתה למ"ד בעלים מפגלים והיא בעלת הקרבן דכתיב והביא קרבנה עליה ולפ"ז כיון דמעמידין את הסוטות בשער נקנור שלא נתקדש וכמ"ש רש"י ז"ל במנחות (פ"ח ע"ב) שעומדת בחוץ א"כ אי אפשר לה לפגל

ובפרת חטאת לרבנן דס"ל דמחשבה מועלת בפרה ולדידהו בשחט ע"מ לזרוק דמה למחר נפסל כמ"ש הר"ש ז"ל פ"ד מ"ג יש לדון אם נפסלת ג"כ במחשבת חוץ למקומה כגון ששחט ע"מ לזרוק דמה חוץ מגתה דחוץ מגתה חשיב חוץ גמור דאם שחטה חוץ מגתה היו חייבין עליה משום שחוטי חוץ אילו היה בפרה דין שחוטי חוץ כדאמרינן בר"פ פרת חטאת ויש לדון רק כיון דלמחשבת חוץ למקומו בעינן מקום משולש בדם בבשר ובאימורים אי חוץ מגתה מקרי מקום משולש והנה לכל הפירושים בתוס' זבחים (כ"ט) ודאי מקרי מקום משולש ע"ש ורק לפי' ר' יו"ט שם דמקום משולש היינו שיחשוב לזרוק במקום שדם ובשר ואימורים נפסלין שם כגון מחשב לזרוק דם קק"ל חוץ לירושלים יש לדון בחישב לזרוק דמה חוץ מגתה אף דבין הזאה ובין שריפת הבשר פסולה שם כדאמרינן במשנה ובתוספתא מ"מ אין נפסלין ביוצא כדאמרינן בתוספתא פ"ג דפרה דאם הוציא הדם חוץ מגתה והחזיר כשר אי בעינן למקום משולש דוקא שיפסל שם ביוצא או סגי במה שעבודות הדם והבשר פסולים שם

אמרינן במנחות (מ"ט) גבי עקירה בטעות ומותבינן אשמעתין הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול ה"ד אילימא דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשום שלמים היינו לאוכלן לשני ימים ולילה אחד האי שוגגין מזידין הם אלא לאו דכסבור שלמים וקא מחשב בה לשום שלמים אלמא עקירה בטעות הוי עקירה ע"ש ויש לעיין דא"כ מאי איריא משום פיגול תי"ל דהוי שלא לשמה דפסול בחטאת כיון דקא סבר שהוא שלמים בשעת עבודת המתיר א"כ עבודתו היתה לשם שלמים וא"כ לא הוי פיגול דשלא לשמו בחטאת מוציא מידי פיגול ונראה מזה דבשלא לשמה בעינן דיבור או מחשבה מעליא ולא מהני מה שעובד לשם קרבן אחר [הקשו שם בתוס' ד"ה עקירה מהתוספתא כבשי ציבור ששחטן לשם כבשים ונמצאו אילים עלו לציבור לשם אילים אילים של ציבור ששחטן לשם אילים ונמצאו כבשים עלו לשם כבשים אלמא עקירה בטעות לא הוי עקירה ע"ש ונראה דהתוספתא לא מיירי כלל בכבשי עצרת דקתני רק כבשי ציבור ונראה דמיירי התם במוספין שיש שם כבשים ואילים ומש"ה עלו לבעלים לשם חובה כיון דבין הכבשים ובין האילים הם עולות והרי עולה לשם עולה נשחטה משא"כ בכבשי עצרת כיון דשחטן לשם אילים דליכא אילים שלמי ציבור חשיב שינוי קדש]

אמרינן בזבחים (ל"ה ע"ב) שחטו ע"מ להניח דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ ר"י פוסל דס"ל מחשבה כמעשה וכתבו התוס' שם (ל"ו ע"א) ד"ה שיאכלוהו כו' דחישב להניח אימוריו למחר מש"ה פסול משום דאם יניח האימורים למחר יפסל גם הבשר דקודם הקטרת אימורים אסור לאכול הבשר ולמחר יפסל הבשר בלינה ע"ש וקשה נהי דיפסל הבשר מ"מ הבעלים מתכפרים דהא אמרינן דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר א"כ בכה"ג לא אמרינן לר"י מחשבה כמעשה כמ"ש תוס' לעיל (כ"ז ע"א) ד"ה יצא דכל שהבעלים מתכפרים אף דהבשר נפסל אם יתקיים מחשבתו לא אמרינן לר"י מחשבה כמעשה דאל"כ יקשה קושית התוס' שם לר"י מחישב ליתן שלא במקומו ע"ש וצ"ע

עוד יש לדקדק דא"כ בחישב להניח רק מקצת אימורים ג"כ פסול מדאורייתא דנראה דהבשר אסור באכילה עד שיקריב כל האימורים וא"כ לפ"ז להניח האימורים חמיר מלהניח הדם דבלהניח הדם רק להניח כל הדם פסול מדאורייתא אבל להניח מקצת דמו הוא רק מדרבנן גזירה אטו כל דמו כדאמרינן במנחות (י"ח) ובלהניח מקצת אימוריו יהיה פסול מדאורייתא

הנה לר"י דחישב להוציא הדם נפסל זה דצריך קרא למחשב ליתן חוץ למקומו דפסול היינו רק בחישב להוציא מקצת הדם וליתן שם דמשום מחשבת הוצאה לא נפסל מדאורייתא בחישב להוציא מקצת דמו וזה דמקשינן בגמרא לר"י אמאי לא פליג בחישב ליתן הניתנים למעלה למטן כו' היינו בחישב ליתן כל דם הנפש שלא במקומו דאל"כ ל"ש מחשבה כמעשה דאף אם עשה כן אין הקרבן נפסל אפילו למ"ד שלא במקומו לאו כמקומו דאם יש דם הנפש יחזור ויקבל ויתן אח"כ במקומו והנה התוס' במנחות (י"ח ע"א) ד"ה גזירה הקשו בלשתות מדמו למחר אמאי לא גזרינן אטו כל דמו כמו להניח מקצת דמו דגזרינן אטו כל דמו ותי' דלשתות כל דמו נמי לא משתמע שלא יעשה זריקה כלל אלא אחר זריקה ישתה ע"ש דהיינו אבל בלהניח כל דמו ע"כ משמע שלא יעשה זריקה כלל אבל בשמ"ק י"ז ע"ב) כתב ז"ל וא"ת ומ"ש לר"י דלא גזרינן נמי לשתות מדמו אטו כל דמו כדגזרינן להניח מדמו אטו כל דמו וי"ל דל"ד דלשתות מדמו משמע דלאחר זריקה ישתה מן הנשאר ובהא ל"ש גזירה אטו כל דמו אבל להניח מדמו משמע דאמר הכי קודם זריקה ומש"ה שייך למגזר אטו כל דמו עכ"ל והיינו דהחילוק הוא במשמעות בין לשתות מקצת דמו ובין להניח מקצת דמו דבלשתות מקצת דמו משמע לשתות אחר זריקה אבל להניח מקצת דמו משמע להניח קודם זריקה וקשה טובא אי דמשמע להניח קודם זריקה א"כ הו"ל להניח כל דמו כיון דאינו עושה זריקה כלל ואם כוונתו לשפוך מקצת והשאר יניח הוי ג"כ כמו כל דמו ואפשר נהי דבלהניח מקצת דמו משמע שלא יעשה זריקה כלל וא"כ הוי הנחת כל דמו מ"מ כיון שלא חישב בפירוש שיניח כל דמו אינו נפסל ולא מהני מה שמוכח מתוך מחשבתו וצ"ע בזה

ונראה דאם חישב לשפוך כל דמו לר"י פסול דמחשבה כמעשה ואם נשפך כל הדם הוא פסול שאם עלה ירד אליבא דר"י והיינו זה דמקשינן לר"י אמאי לא פסיל בחישב ליתן הנתנים למעלה למטן ומתרצינן דס"ל לר"י שלא במקומו כמקומו הא אי לאו כמקומו היה פסול ע"י מחשבתו ומה פסול איכא בנותן הניתנים למעלה למטן דאי שלא במקומו לאו כמקומו אין זו זריקה כלל ואם יש דם הנפש יכול לחזור וליתן וע"כ דמיירי שחישב ליתן כל דמה שלא במקומו והפסול ע"כ הוא רק משום דהוי כנשפך כל הדם דפסול ובחישב בשעת שחיטה שלא לקבל הדם או שלא לזרוק וכן לקבל דם ק"ק בדרום נראה דאף לר"י אינו נפסל דהא לא חשיב להו במתני' ונראה הטעם משום דל"ש מחשבה כמעשה אלא בחישב לעשות פסול בפועל אבל בשב וא"ת לא שייך מחשבה כמעשה וא"כ בחישב שלא לקבל הדם או שלא לזרוק אף דנפסל בשביל זה הקרבן ל"ש