מקדש דוד חלק ב קפו

לאכילת מזבח וכי משנה מאכילת מזבח לאכילת אדם חשיב שנוי טפי מאכילת כלבים ואכילת אש שאין אכילה כזו בקדשים כלל א"כ בפרה שהיא קדשי ב"ה ובקדשי ב"ה ל"ש אכילת אדם כלל א"כ אכילת אדם בהו הוי כאכילת כלבים ואכילת אש דפסול ולכן מפרש הטעם משום דלא כתיב בה ריח ניחוח והיינו דלא חשיבא כאכילת מזבח ולא מהני בה מחשבת אכילה וכמו בחישב בשריפת פרים דאף מחשבת אכילת אש לא פסיל בהו ומשום דאין בהם אכילת מזבח וכמ"ש תוס' זבחים (ל"ה) ד"ה באכילת

ובחישב שתאכלנו האש דהוי פיגול יש לעיין דהא מקשינן בפ' המזבח מקדש דאי אויר מזבח כמזבח איך משכחת לה פיגול בעולת העוף הא קלטה לה מזבח וכתב רש"י ז"ל דאפילו אי לינה מועלת בראשו של מזבח וקיים זה את מחשבתו ושהה עד למחר והקטירה בת הקטרה היא דהא פסולים שעלו לא ירדו וכיון שבת הקטרה מחר לכתחילה הא אמאי פסלה בה מחשבת הקטרת מחר עכ"ל ונראה מזה דאע"ג שחישב להקטירה חוץ לזמנו דהא לינה מועלת בראשו של מזבח מ"מ כיון שמחשב כדינו שהרי צריך מחר להקטירו משום דאם עלה לא ירד אין זו מחשבה א"כ בחישב שתאכלנו האש למחר נהי דאכילת אש חשיבא אכילה מ"מ אם יקיים מחשבתו הרי עושה כדין דהא כל נותר דינו בשריפה ואמאי הוי מחשבה ונראה דהחילוק הוא בזה דכיון דאסור לו להניח למחר כשמחשב שתאכלנו האש למחר הוי מחשבה שלא כדינה והוי כמו שחושב להקטירו למחר על המזבח דהוי פיגול ואע"ג כשיעלה על המזבח יהיה אח"כ הדין להקטיר משום אם עלה לא ירד מ"מ כיון דאסור להעלותו והוא מחשב להעלותו ולהקטירו חשיב מחשבה שלא כדינה ואע"ג דבעולת העוף כשהיא על המזבח ומחשב להקטירה למחר התם נמי אסור להניחה למחר ומ"מ אמרינן דלא הוי פיגול התם אין דין הקטרה נולד מהאיסור ששהה אותה עד למחר דאם לא ישהה למחר ג"כ היה לה דין הקטרה רק דאף אם ישהה למחר ג"כ יהיה לה דין הקטרה כיון שהיא על המזבח משא"כ בסתם בחישב להקטירו למחר כיון דלמחר כבר בטל דין הקטרתו ורק ע"י שמעלה אח"כ למזבח נעשה עליו דין הקטרה נמצא שדין הקטרה נולד עליו ע"י האיסור שעשה להעלות פסול א"כ כשמחשב להעלותו למחר ולהקטירו הוי מחשבת פסול וה"נ כשחישב שתאכלנו האש למחר כיון דעתה אין דינו בשריפה ורק ע"י האיסור שיעשה שיניחנו למחר יהיה דין בשריפה מש"ה כשחישב להניחו למחר ולשורפו הוי מחשבת פיגול ולפ"ז נראה בחישב על יוצא שתאכלנו האש למחר למ"ד פיגול מהני ביוצא לא תהיה מחשבה כלל דיוצא אף עתה דינו בשריפה א"כ כשחישב שתאכלנו האש אף למחר הוי מחשבה כתיקונה ולא הוי פיגול

ובההיא דחישב שיאכלוהו טמאים למחר דשקלינן וטרינן בגמרא אי הוי פיגול יש לעיין הא תניא להדיא בתוספתא פ"ב דזבחים חישב ע"מ שיאכלוהו ערלים וטמאים למחר דהוי פיגול וחייבין עליו כרת ע"ש

ובחישב באכילת מזבח לאכילת אדם דפליגי ר"א ורבנן ולר"א בחישב לשתות מדמו למחר הוי פיגול יש לחקור אם חישב לשתות מדמו לאחר שקעה"ח אי הוי פיגול אי במחשב מאכילת מזבח לאכילת אדם האי חוץ לזמנו אזלינן בתר אכילת אדם דמחשב עליה היינו שלאכילה יהיה חוץ לזמנו וא"כ כיון דשקעה"ח ל"ש באכילה אין זו חוץ לזמנו או אזלינן לענין חוץ לזמנו למה שהדבר עומד וכיון שהדם עומד לזריקה שקעה"ח הוי זמנו והנה אי נימא כן דאזלינן בהזמן למה שהוא עומד בחישב להקטיר מבשרו למחר דהוי פיגול אליבא דר"א הוא דוקא בק"ק אבל בחישב על קק"ל דזמן אכילת בשרם הוא לשני ימים אף כשחישב להקטירם זמנו הוא כמו לאכילה כיון שעומד לאכילה ובעינן דוקא שיחשוב להקטיר לאחר ב' ימים [עוד יש לחקור לר"א דלשתות דמו למחר כמה שיעורו כזית או רביעית דהא אשכחן אף גבי משקין שיעור כזית כמו גבי נזיר וסיכה בשמן המשחה]

ובחישב בשעת שחיטה או קבלה והולכה לזרוק דמו למחר שלא במקומו אמרינן בגמרא דאפילו למ"ד שלא במקומו כמקומו דמי לא הוי פיגול משום דאין זו זריקה המתרת בשר באכילה והנה קצת יש לעיין הא מ"מ אכילת מזבח היא ומ"ש מחישב לשפוך שירים למחר דהוי פיגול אע"ג דאינו מתיר בשר באכילה משום דהוי אכילת מזבח א"כ שלא במקומו דנתכפרו בעלים וזריקה היא א"כ אכילת מזבח היא וצ"ל כיון דזריקה בעלמא מתרת אף הבשר באכילה והוא חישב עליה באופן שלא תתיר בשר באכילה הוי מחשבה שלא כדרכה דאין דרך אכילת מזבח בכך ובחישב לעשות הזריקה השניה או הג' מתנות של חטאת שלא במקומו למ"ד כמקומו דמי יש לדון דהא הטעם בחישב לתת שלא במקומו דלא הוי פיגול אמרינן משום דאינה זריקה המתרת בשר באכילה א"כ זה שייך רק בזריקה הראשונה המתרת אבל המתנות האחרונות דבלא"ה אינן מתירות ומ"מ אי חשיב עלייהו הוי פיגול משום דמחשב על אכילת מזבח א"כ אף אם חישב שלא במקומו נמי מהני כיון דסוף סוף אינן מתירות או אפשר לאידך גיסא דמתנות אחרונות שלא במקומן לא מהני כלל דזה דאתרבי שלא במקומו כמקומו הוא רק לכפרה וזה שייך רק במתנה ראשונה אבל מתנות אחרונות אם נתנן שלא במקומן אינו כלום והוי כנשפך על הרצפה

ובאופן המחשבה צריך שתהא המחשבה דוקא בשעת עבודת המתיר וצריך לחשוב בשעת העבודה ממש ונראה דאף תוך כדי דיבור לא מהני בזה דהא אמרינן בזבחים (ט"ו) דלא משכחת פיגול בהזאת חטאת העוף דאי חשיב עד דנפיק דמא לאו כלום היא כו' ואמאי לא נימא דקא מחשב בתוך כ"ד של יציאת הדם ומוכח דבעינן בשעת העבודה ממש והנה לפ"ז קשה על השמ"ק זבחים (ל' ע"א) בהשמטות] על הא דאמרינן שם והא שחיטה כלחצות דמי ז"ל והרי שחיטה כו' דס"ד דאינה לשחיטה אלא לבסוף וא"כ אפשר דאותן שני מחשבות לא היו רק מעט קודם המשהו דסוף שחיטה וכשגמר אותו משהו כבר אותן שני מחשבות נגמרו מקודם וא"כ דמי ממש להא דאמר לחצות עכ"ל וקשה אי השני מחשבות נגמרו קודם גמר שחיטה אפילו מעט אינן מחשבות כלל כיון דאינה לשחיטה אלא לבסוף ובעינן מחשבה בשעת עבודה ממש וצ"ע

ובעינן שיהא המחשב ראוי לעבודה ושיחשוב בדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה והיינו לאפוקי נפגם המזבח כדאמרינן במנחות (ה' ע"ב) והיינו שאף במנחות לא מהני אז מחשבה כמ"ש השמ"ק כיון דהמקום אינו ראוי לשחיטה ויש לחקור במה הוא החסרון כיון דלמנחה אינו פסול פגימת המזבח ורק כיון דאין המקום ראוי לשחיטה לא מהני מחשבה הוא משום דבעינן שהמחשב צריך לעמוד בשעת מחשבה במקום הראוי לעבודה היינו במקום הראוי לשחיטה וכמ"ש תוס' זבחים (כ"ט) גבי מקום משולש בדם בבשר ובאימורים לחד פי' שם דהיינו דבעינן שהמחשב יעמוד במקום משולש בדם בבשר ובאימורים היינו שיעמוד בעזרה לאפוקי אי שוחט בסכין ארוכה דלא מהני מחשבה ע"ש ואע"ג דהשחיטה כשרה מ"מ זהו דין במחשבה שצריך לעמוד במקום משולש ואשמועינן כאן דאף בעזרה לא מהני מחשבה רק כשהמקום כשר לשחיטה ואם לא אין המקום משולש דבעינן שיהא בדם בבשר ובאימורים או הכא אין הקפידא במקום עמידת המחשב רק הקפידא על העבודה גופה שתיעשה במקום הראוי לשחיטה ואם נעשתה במקום שאינו ראוי לשחיטה אף שהעבודה