מקדש דוד חלק ב קפה

שם כתב דאפשר לשחוט בצד המזבח ע"ש א"כ הרמב"ם ז"ל דפסק דהולכה אי אפשר לבטלה וא"י לזרוק ממקום שקיבל הדם וע"כ צריך לעשות הולכה (ועיין במל"מ בשיטת הרמב"ם ז"ל בזה] א"כ חשיב הולכה ג"כ עבודה המתרת והנה זה שפסק הרמב"ם ז"ל דליקוט לבונה הוי כקמיצה י"ל ג"כ דלשיטתיה אזיל דאי אפשר לו לפרש דליקוט לבונה משום הולכה נגעו בה שהרי פסק בהולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה והשמ"ק בזבחים (ט"ו) [בהשמטות[ כתב דזה דליקוט לבונה הוי הולכה הוא משום דס"ל הולכה שלא ברגל שמה הולכה ע"ש ובסברת הרמב"ם ז"ל דליקוט לבונה הוי כמו קמיצה נראה בפשוטו דכל שמפריש חלק גבוה מחלק הדיוט הוי כמו קמיצה וכיון דהלבונה צריכה להיות עם המנחה בכלי כדאמרינן במנחות (כ"א ע"ב) וכשמפרישה הרי מפריש חלק גבוה מחלק הדיוט ואי משום דבריר ומסוים חלק הגבוה אף קודם שליקט לא איכפת לן דהא בסילוק בזיכין ג"כ בריר קומץ דידיה ומ"מ חשיב כמו קמיצה (יש לחקור להרמב"ם ז"ל דליקוט לבונה היא כמו קמיצה ומפגלין בה כיון דקי"ל דרק ב' קרטין מעכבין אם רק הליקוט של ב' קרטין הראשונים חשיב כקמיצה שהיא עבודה המעכבת עוד אמרינן במנחות (י"א ע"ב) דלכ"ע בעינן קומץ מתחילה היינו בשעת קמיצה צריך להיות קומץ לבונה רק אם נחסר אח"כ כשר ולהרמב"ם ז"ל יש לחקור אם בשעת ליקוט לבונה ג"כ בעינן שיהא קומץ ורק אם נחסר אח"כ כשר] (כתבו התוס' יומא (מ"ח ע"ב) דהאיבעיא בחישב בחתיית גחלים היא את"ל חפינת קטורת חשיבא עבודה כמו קמיצה חתיית גחלים מהו מכשירי מצוה כמצוה דמי וחפינה אריכתא היא והויא חתיית גחלים וחפינה במקום קמיצה או לא עכ"ל ויש לעיין אי חתיית גחלים וחפינה שניהם במקום קמיצה וחפינה אריכתא היא א"כ איך מהני מחשבה בחפינת קטורת הא הוי חצי מתיר]

בפרה פ"ד אמרינן פרת חטאת ששחטה שלא לשמה קיבל והיזה שלא לשמה כו' ויש לעיין למה לא תני ג"כ הוליך וכדתנן גבי פסח ששחטו שלא לשמו קיבל הוליך וזרק שלא לשמו כו' ויש לדון אם איכא כלל הולכה בפרת חטאת ונראה דתלי בפלוגתא רש"י ותוס' מנחות (ז' ע"ב) גבי גמר מלהזות קינח ידו בגופה של פרה ומקשינן אצבעו במאי מקנח ואמרינן בשפת מזרק וכתב רש"י ז"ל דלאחר שגמר להזות דהפרה לפניו לאחר שיורד מן ההר מקנח ידו בגופה של פרה אלא אצבעו בין כל הזאה והזאה וכי יורד מן ההר בין כל הזאה והזאה לקנח בגוף הפרה והתוס' כתבו שם דלרש"י ז"ל דס"ל דהשחיטה וההזאה היו בב' מקומות אין להקשות מההיא דזבחים דבין השחיטה ובין ההזאה בעינן כנגד הפתח דלא היו במקום אחד רק שתי המקומות שניהם היו מכוונות כנגד הפתח ע"ש והתוס' שם וכן רש"י ז"ל בזבחים פירשו בענין אחר ע"ש והנה לפי' רש"י ז"ל במנחות ודאי היתה שם הולכה כיון דהשחיטה וההזאה היו בב' מקומות והנה זה דהיה צריך לזה ב' מקומות להרמב"ם ז"ל דס"ל דהולכה אי אפשר לבטלה ואינו רשאי לשחוט בצד המזבח ולזרוק וע"כ צריך לעשות הולכה א"כ הכא ע"כ צריך לעשות בב' מקומות כדי לעשות הולכה והנה לרש"י ז"ל יש לעיין אמאי לא תני במתני' נמי הוליך ונראה משום דאין מחשבה מועלת אלא במקום הראוי לעבודה ואם נפגם המזבח אף בדברים הכשרים כגון במנחה ג"כ לא מהני מחשבה דבעינן שיהא המקום ראוי לכל עבודות וכן בעומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה אע"ג דכשר לא מהני מחשבה כיון שעומד חוץ לעזרה כמ"ש תוס' זבחים (כ"ט) ובפרת חטאת דמהני מחשבה אע"ג שעומד בחוץ הוא משום דלגבי פרת חטאת גיתה חשיב פנים שהוא מקום הכשר לעשייתה וזה רק בשאר עבודות שהם במקום הכשרה אבל ההולכה כיון שהיו לה ב' מקומות אחד לשחיטתה ואחד להזאתה ושניהם מכוונים כנגד הפתח אחד בראש הר המשחה ואחד למטה כמ"ש בתוס' נמצא כשמהלך מזה לזה ההילוך הוא במקום שאף לפרה אינו ראוי דאינו מקום הבדוק לה ואינו כנגד הפתח והוי חוץ ממש ובמקום שאינו ראוי לעבודה אין מחשבה מועלת שם מיהו בעיקר מ"ש רש"י ז"ל דהיו לה ב' מקומות אחד לשחיטתה למטה ואחד להזאתה בראש הר המשחה יש לעיין דהא אמרינן בתוספתא פרה דאם היזה חוץ ממערכתה פסול והיינו מקום שחיטתה כדאמרינן בפרה כפתוה בחבל של מגג ונתנוה ע"ג מערכתה וצ"ע

ובאופן המחשבה קי"ל דצריך שיחשוב בדבר של אכילת אדם לאכילת אדם ושל אכילת מזבח לאכילת מזבח ובחישב לאכילת כלבים אמרינן ג"כ דהוי פיגול דשמה אכילה ואמרינן דה"נ בחישב שתאכלנו האש ובחישב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת פרס הוי איבעיא ולא איפשיטא ובחישב שיאכלוהו טמאים למחר אמרינן בס"פ כל הפסולין דחייב אמר רבא תדע דבשר לפני זריקה לא חזי וכי מחשב ביה מפסיל ודחינן התם זריק ומיחזי הכא לא מיחזי כלל וכתב השמ"ק (ל"א ע"א) דהנ"מ בין אכילת כלבים דהוי מחשבה לאכילת טמאים דאכילת טמאים לאו בידו הילכך לא הוי מחשבה והוי כאילו לא אמר כלום אבל אכילת כלבים בידו הוא ע"ש היינו דזה דאמרינן לקמן ל"ו שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו טמאים כל כמיניה אין זה דוקא לגבי מחשבת הינוח דאף למחשבת פיגול בעינן בידו ותימה א"כ מאי איריא שיאכלוהו טמאים למחר אפילו טהורים ג"כ לאו בידו דלאו כל כמיניה להאכילן נותר ולפ"ז צ"ל דלא מהני מחשבה רק בחושב על עצמו ואינו נראה כן מכמה מקומות דהא איבעיא לן בחישב לאכול כזית בב' בני אדם ועוד בזר ששחט שיכול לפגל בשחיטה כי מחשב לזרוק למחר ע"כ מיירי שחישב על אחרים שיזרקו דאם חישב על עצמו לזרוק הו"ל זריקה שאינה מתרת בשר באכילה דזריקת זר אף בזמנו אינו מתיר בשר באכילה וכשמחשבין על זריקה בעינן שיחשוב על זריקה כזו המתרת בשר באכילה אך אפשר דזה תלוי בתי' התוס' כ"ז ד"ה יצא ע"ש]

ובחישב לאכול כזית ביותר מכדי א"פ הקשו התוס' (ל"א ע"ב) אמאי לא מייתינן ראיה מההיא דחצי זית בחוץ חצי זית למחר ע"ש וק"ל הא משכחת לה שפיר בכדי א"פ שחישב לאכול חצי זית בחוץ סמוך לעלות השחר וחצי זית תכף משיעלה השחר בכדי א"פ וצ"ע

ובפרה פ"ד מ"ג אמרינן שחטה ע"מ לאכול מבשרה ולשתות מדמה כשרה רא"א אין מחשבה מועלת בפרה וכתב הר"ש ז"ל אין מחשבה מועלת בפרה ואפילו בהזאות חישב כגון שוחט ע"מ להזות מדמה למחר דכה"ג לת"ק פסולה דחטאת קרייה רחמנא דדוקא לאכול ולשתות הוא דמכשר דבכל הקרבנות נמי כשר כדתנן בפ' כל הפסולים לאכול דבר שאין דרכו לאכול כשר כגון מאכילת מזבח לאדם כו' עכ"ל והיינו שמפרש דההיא לאכול מבשרה ולשתות מדמה שחישב למחר דבהזאות כה"ג פסול והכא כשר משום דחישב לאכול דבר שאין דרכו לאכול והנה לפ"ז אתי שפיר בפשוטו רא"א אין מחשבה מועלת בפרה דר"א לטעמיה דס"ל בזבחים דמחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם וא"כ צריך לטעם דאין מחשבה מועלת בפרה והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' פרה כתב דשחטה ע"מ לאכול מבשרה ולשתות מדמה כשרה לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח ויש לעיין ל"ל טעם תי"ל דהא מחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול דאף בכל הזבחים כה"ג כשר ונראה להרמב"ם ז"ל דהכא שאני דבכל הזבחים בחישב מאכילת מזבח לאכילת אדם דכשר משום דהוי שלא כאורחיה ואע"ג בחישב שיאכלוהו כלבים או שתאכלהו האש פסול וע"כ במחשב לאכילת אדם חשוב שלא כאורחיה טפי משום דבקדשי מזבח יש דברים שהן לאכילת אדם ויש שהם