מקדש דוד חלק ב קפד

עלה מקמי דליפוק דם לא כלום היא ואי בתר דנפיק דם איתעבידא ליה מצותו ומסקינן מאי קושיא דילמא מדפריש ועד דמטא למזבח כו' וכתבו בתוס' שם דמכל זריקה דעלמא לא קשיא ליה אי מקמי דליפוק דם מן הכלי כו' משום דמדפריש ועד דמטא למזבח לא איתעביד מצותו אבל ההזאה סד"א דל"צ ליגע במזבח מידי דהוי אהזאה דפרוכת ובין הבדים דהוי הזאה אע"פ שלא נגע ע"ש והנה לפ"ז יש לעיין בהזאות דפרוכת ובין הבדים גופא איך אפשר לפגל כיון דא"צ להיות נוגע ואע"ג דהכא פרכינן לר"ש ור"ש ס"ל דאין פיגול בחטאות הפנימיות מ"מ הא אמרינן לעיל דפסול הוי ועוד בעולת העוף איך מהני מחשבה הא לא שייך ג"כ עד שיגיע דם למזבח דבעולת העוף בהמיצוי מגיעה למזבח ותכף מכי נפיק דם מגיע למזבח והנה בחטאות הפנימיות אפשר לומר כיון דיש בהם הרבה הזאות וכולן מתיר אחד נהי דמהזאה אחת אין שהות לחשוב בהאי פורתא דנפיק ביה דם אך בכל הזאות יחד יש שהות לחשוב וכמו בשחיטה אף כי בכל מקצת ומקצת אי אפשר לחשוב כיון דאפשר לחשוב בכל המתיר אפשר לפגל משא"כ בחטאת העוף דאין בה אלא הזאה אחת אין שהות לפגל בהאי פורתא דנפיק דם אך מ"מ יש לעיין כיון דבין כל הזאה והזאה צריך טבילת אצבע וטבילת אצבע אמרינן דמשום הולכה נגעו בה ועבודה אחרת היא כיון דבין הזאה והזאה מפסקת עבודה אחרת איך אפשר לחשוב מחשבה אחת בכל הזאות. עוד יש להקשות בהדמים הנתנים בשפיכה איך אפשר לפגל בהם כיון דאינו זורק למרחוק ולא שייך עד שיגיע דם למזבח דבשפיכה הוא שופך על היסוד א"כ הדם הוא באויר המזבח ומכי נפיק דם אתעביד ליה מצותו דלא בעינן שיגיע דם למזבח ממש אלא לאויר המזבח כדאמרינן בגמרא שם היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שיגיע דם לאויר המזבח כו' וצ"ע והנה בעולת העוף י"ל דמש"ה אפשר לפגל בה משום דבעינן מיצוי כל דמה ובזה יש שהות לפגל מתחילת המיצוי עד שתגמר משא"כ בחטאת העוף דהזאה אי"ל שיעור ומכי נפיק המקצת כבר נעשה מצותה ואפילו אי נימא דמיצוי כל דמה בעולת העוף אינו מעכב וכדמשמע מדברי התוס' זבחים (ס"ו ע"ב) ד"ה ואלא היינו רק שנשפך מקצת קודם כדאיירי התוס' שם אבל הדם שיש בשעת מיצוי בהגוף אפשר שצריך למצות דוקא את כולה ומעכב עוד אפשר לומר דבהא שאני עולת העוף מחטאת העוף דבחטאת העוף כי מחשב מקמי דליפוק דמא והיינו בהתזתה כמ"ש רש"י ז"ל לאו כלום היא דהוי רק הולכה זוטרתי ואינה בכלל הזאה עצמה דחשיב רק מכי נפיק דמא משא"כ במיצוי שהוא דחיקת הבשר בקיר והדם מתמצה כמ"ש רש"י ז"ל (ס"ד ע"ב) וזהו מיצוי דחיקת הבשר בעצמו בכלל עבודה זו אף קודם דנפיק דם ואינה רק הולכה כ"א מגוף העבודה ואפשר לחשוב בה

ובהולכת המנחה דמפגלין בה פליגי ר"י ור"ל במנחות (ט"ז ע"ב) אי יכול לפגל בהולכת הקומץ לחוד דרי"א הולכה כקמיצה וא"צ לפגל ג"כ בהולכת הלבונה ור"ל אמר הולכה כהקטרה והולכת הקומץ חשיב חצי מתיר כיון דאיכא נמי הולכה דלבונה ואמרינן שם טעמא דר"י דכל עבודה שאינה מתרת עבודה חשובה היא לפגל בפ"ע והנה זה דהולכה היא עבודה שאינה מתרת כתב רש"י ז"ל שם משום דאפשר לבטלה משום דיכול להושיט זה לזה עכ"ל והשמ"ק כתב שם דאפשר נמי לשחוט בצד המזבח] ויש לעיין הא אמרינן בפר"ק דזבחים דאם הולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה כי מושיטים זה לזה פסול ור"י ס"ל התם דהולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה והשמ"ק כתב שם ז"ל אלא נ"ל דה"פ שאינה מתרת שאינה מועלת לשום דבר שזריקה מתרת לבשר וקבלה מועלת לזריקה אבל הולכה אינה מועלת לשום דבר עכ"ל ונראה דר"י ע"כ ס"ל כן דבעבודה שאינה מתרת שאינה מועלת להתיר שום דבר ל"ש דין דאין מפגלין בחצי מתיר דאם גם בזה שייך דין דחצי מתיר תקשה מ"ט דר"מ דמפגלין דהא בזבחים (ק"י ע"א) אמרינן בפלוגתא דר"מ ורבנן הוא אי חצי מתיר משרא שרי או אקלושי מקליש ועיין בתוס' שם בשחט סימן אחד ואח"כ קיבל הדם] א"כ זה שייך רק בדבר המתיר אבל בעבודה שאינה מתרת במאי פליגי ר"מ ורבנן וע"כ דל"ש התם כלל דין דחצי מתיר ולכ"ע חשיבא לפגל בפ"ע ור"ל דס"ל הכא דהולכה כהקטרה ואף בזה פליגי ר"מ ורבנן לטעמיה אזיל דלא ס"ל טעמא דר"מ משום משרא שרי כמ"ש התוס' בזבחים שם רק לטעמיה אזיל דס"ל טעמיה דר"מ דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ע"ש ואף בעבודה שאינה מתרת ג"כ ס"ל לרבנן דבעינן שיפגל בכל העבודה ופלוגתייהו אי כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה או לא ולפ"ז הא דמקשינן במנחות מברייתא דבד"א בקמיצה ובמתן כלי כו' לר"ל דס"ל הולכה כהקטרה ובזבחים מקשינן מהאי ברייתא גופא לר"ל דס"ל דטעמיה דר"מ משום דע"ד הראשונה הוא עושה חד קושיא היא דתלי זה בזה דאי הולכה כהקטרה ע"כ טעמיה דר"מ משום ע"ד הראשונה הוא עושה

והנה הרמב"ם ז"ל פט"ז מפסה"מ דס"ל דליקוט לבונה היא כמו קמיצה ופסק דאם פיגל בשעת קמיצה ולא בשעת ליקוט לבונה הוי חצי מתיר וכן בעינן שיפגל בשעת מתן שניהם בכלי ע"ש ויש לעיין נהי דליקוט לבונה נמי הוי כמו קמיצה מ"מ כיון דטעמייהו דרבנן משום דאקלושי מקליש ולא משרא שרי הא הכא ע"כ מתן כלי של הקומץ לחוד משרא שרי שהרי יכול לאחר הקידוש להקטיר הקומץ א"כ בהקומץ הוי היתר גמור וי"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה דפסק שם כר"ל דאף בהולכה אין מפגלין אלא בהולכת שניהם וע"כ אין הטעם משום משרא שרי ועוד י"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דליקוט לבונה ומתן כלי שלה מעכבין הקטרת הקומץ דכל כמה שלא עשאן אי אפשר להקטיר הקומץ וכמו שכתבו התוס' דהקמיצה מעכבת הקטרת הלבונה דאין להקטיר הלבונה קודם קמיצה וא"כ י"ל שפיר דקמיצת הקומץ ומתן כלי שלו רק מקלישים איסור הקטרת הקומץ וע"כ נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל כן דאם אפשר להקטיר הקומץ קודם ליקוט לבונה כי חשיב בשעת קמיצה וליקוט לבונה להקטיר הקומץ למחר אי ליקוט לבונה אינה מעכבת להקטרת הקומץ איך מהני מחשבה להקטרת הקומץ בשעת ליקוט לבונה הא אינו מתיר דידיה אך לפ"ז יש לעיין לר"ל דס"ל הולכה כהקטרה משום דאיכא הולכה בלבונה ובעינן שיחשוב בהולכת שניהם כי מחשב בשעת הולכת הלבונה להקטיר קומצה למחר איך מהני הא ודאי אינו מתיר דידיה דלא מצינו שיהא אסור להקטיר הקומץ עד שיוליך הלבונה ואפשר דזה דס"ל לר"ל הולכה כהקטרה הוא דוקא בחישב על השירים דהולכת הלבונה מהני להשירים כמו הולכת הקומץ או אפשר דלא ס"ל לר"ל דבעינן שיחשוב במתיר שלו וכמו למ"ד הקטרה מפגלת הקטרה ונראה זה דאמרינן בזבחים (ל') דמפגלין בפסיעות לר"י דס"ל הולכה כקמיצה זה דמפגלין בפסיעות הוא אליבא דכ"ע אפילו אי אין מפגלין בחצי מתיר דכמו דמפגלין בהולכת הקומץ אע"ג דאיכא הולכה דלבונה ה"נ מפגלין בפסיעות דליכא דין חצי מתיר בהולכה ולר"ל זה דמפגלין בפסיעות הוא רק למ"ד מפגלין בחצי מתיר] והנה זה שפסק הרמב"ם ז"ל כר"ל דהולכה כהקטרה וצריך לפגל בהולכת שניהם יש ג"כ לומר דלשיטתיה אזיל לפי מה שפי' רש"י ז"ל טעמא דר"י דהולכה כקמיצה דכל עבודה שאינה מתרת חשובה לפגל בפ"ע דהולכה הוי עבודה שאינה מתרת משום דאפשר לבטלה דאפשר להושיט זה לזה והשמ"ק