מקדש דוד חלק ב קפג

מיתה לא בעי פייס והקשו בתוס' שם הרי דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה דזר פטור עליהן וצריכים פייס ותי' כמו דמשנינן בגמרא על שחיטה דבעי פייס משום דתחילת עבודה היא ה"נ דישון מזבח הפנימי תחילת הקטרה היא ודישון המנורה תחילת הדלקה היא ע"ש וקשה טובא בשלמא זה דאמרינן שחיטה תחילת עבודה היא היינו כיון דהזריקה זר חייב עליה מיתה א"כ אף שחיטה שהיא צורך הזריקה ותחילת עבודתה ג"כ בעי פייס וכן י"ל בדישון מזבח הפנימי כיון דתחילת עבודת ההקטרה היא אבל דישון המנורה מה שייך לומר תחילת הדלקה היא הא אף הדלקה אין זר חייב עליה מיתה א"כ לא עדיף צורך הדלקה מהדלקה עצמה ולמא בעי פייס וצע"ג

והנה בפלוגתא אי מפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות בדם התמיד או בקטורת פסק הרמב"ם ז"ל דבקטורת היה מפסיק ושחיטת התמיד היה קודם בשעת דישון מזבח הפנימי וכתב בפ"א מהל' תמידין הלכה ב' דהתמיד היה נשחט קודם שתעלה החמה לאחר שהאיר המזרח והנה יש לעיין נהי דמשהאיר המזרח קודם נץ החמה הוי יום דלענין יום אינו תלוי בשמש רק באור כדאמרינן במגילה (כ' ע"ב) מ"מ שחיטת התמיד לבד שצריך להיות ביום צריך ג"כ להיות כנגד השמש כדאמרינן בתמיד שנים ליום כנגד היום ומש"ה תמיד ש"ש היה נשחט בקרן צפונית מערבית ותמיד של בין הערבים על קרן צפונית מזרחית ע"ש א"כ נהי דקודם נץ החמה כבר הוא יום אבל ליכא כנגד השמש

וביומא (כ"ט) בההיא שדימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה כתב הר"ח ז"ל דנפסל משום דכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר ע"ש וקשה טובא תי"ל דנפסל בשחיטת לילה דפוסל בכל הקדשים כדאמרינן במגילה (כ') דנפקא לן מביום זבחכם ועוד מ"ש דנפסל משום דכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר היינו ששחטו קודם זמנו דזמנו של התמיד הוא בבקר והוא שחטו בלילה וקשה נהי דלא עלה בשביל זה לשום חובה מ"מ אינו נפסל דעולה מחוסר זמן בבעלים כשרה רק לא עלה לבעלים לשם חובה כמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא מהתוספתא וצ"ע

ו) אמרינן בסדר המערכה לאבא שאול דהטבת ב' נרות קודמות לקטורת ובסדר עבודת הקטורת אמרינן בתמיד מי שזכה במחתה היה נוטל מחתת הכסף ועולה לראש המזבח פינה הגחלים אילך ואילך וחותה מן המאוכלות הפנימיות ירד ועירן לתוך של זהב נתפזר מהם כקב גחלים היה מכבדן לאמה והתוס' יומא (מ"ו ע"ב) הקשו איך היה מכבדן לאמה הא הגחלים קדושים הם נהי דהמחתה של כסף שהיה חותה בה היתה כלי חול מ"מ המזבח יקדש הגחלים דהמזבח מקדש את הראוי לו ע"ש ונראה לומר דזה דהמזבח מקדש את הראוי לו הוא דוקא דבר שמצותו להתעכל במזבח החיצון וזה נקרא ראוי לו אבל הגחלים שהיה חותה ממערכה שניה של קטורת כל עצמה של מערכה היא בשביל המחתה שהיה צריך להכניס לפנים והיה מסדר מתחילה רק שיעור שצריך להכניס לפנים דהיה מסדר באומד ה' סאין גחלים דזהו שיעור הצריך למחתה כמה שפי' המפרשים ז"ל שם א"כ אין דינן של אותן גחלים להתעכל במזבח החיצון אלא לצורך מזבח הפנימי הן רק שדינו שצריך ליטלם ממזבח החיצון וא"כ אינו נקרא ראוי לו ואין מזבח החיצון מקדשתן (יש לחקור בחתיית גחלים לקטורת אי כשרה בלילה אי חשיב מתיר כיון דהגחלים הם רק מכשירי קרבן ולכאורה תלוי בהאבעיא ביומא (מ"ח ע"ב) אי מהני מחשבה בחתיית גחלים היינו אי הגחלים חשיבי מתיר או לא

אמרינן עוד שם מי שזכה בקטורת היה נוטל הכף כו' והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטורת כו' והנה דזה דנותנין הקטורת לכ"ש בשעת הקטרה ואע"ג דכבר נתנוה למכתשת שהיא כ"ש כתבו התוס' שבועות (י"א) דאין המכתשת מקדשת קדושה גמורה משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ועוד כיון דיש שיעור לקטורת פרס בשחרית אין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור ולעיל סימן ג' סק"ב הקשיתי דהמכתשת תקדש את הקטורת לצורך כל השנה ובזה לא שייך אין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור דהוי רק כמקדש ב' מנחות בכלי אחד דמהני וע"כ צ"ל כהתי' השני של התוס' משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ונ"ל לתרץ דאפילו אם תקדש המכתשת הקטורת בשביל כל השנה כולה ג"כ חשיב יותר מכשיעור משום דאיכא ג' מנים יתירים שמהם מכניס כ"ג לפני ולפנים ואין לומר שאף אותן הג' מנים תקדש המכתשת בשביל יוה"כ דכתבו התוס' במעילה ט' דאין כ"ש מקדשין אלא כשנעשה בהם כל הצריך למלאכתן וא"כ אותן ג' מנים של יוה"כ שצריכים להיות דקה מן הדקה ואמרינן בגמרא דערב יוה"כ היה מחזירן למכתשת כדי שיהיו דקה מן הדקה א"כ בשעת פטום הקטורת היה עושה כל הקטורת רק דקה א"כ אותן הג' מנים אי אפשר להם להתקדש אז שהרי לא נגמרה מלאכתן א"כ אף שאר הקטורת אי אפשר שם להתקדש לצורך שאר ימות השנה משום שיש שם יותר מכשיעור

ובקטורת של בין הערבים דאמרינן ביומא (ל"א ע"ב) שהיתה קריבה בין איברים לנסכים ופי' רש"י ז"ל היינו למנחת נסכים ויש לחקור בחביתין של בין הערבים אי קודמין לקטורת דבתמיד ש"ש דאמרינן בסדר המערכה דמנחת נסכים קודמת לחביתין משום דכתיב עולה ומנחה היינו דצריך לסמוך מנחת נסכים לאברים וא"כ ה"נ בתמיד של בין הערבים מנחת נסכים קודמת לחביתין או דילמא כיון דאמרינן שם בתמיד ש"ש דחביתין קודמין לנסכים משום דכתיב עולה ומנחה שום מנחה והיינו דשום מנחה ואפילו החביתין צריך לקרבן לאברים א"כ בין הערבים ג"כ צריך לקרבן לאברים ולעשותן קודם קטורת מיהו מנחת נסכים אי אפשר לעשותן קודם קטורת דילפינן לה ביומא (ל"ד ע"א) מקרא דהקרבתן אחר הקטורת ע"ש אבל חביתין דליכא קרא שהן בין הערבים אחר קטורת צריך לקרבן לאברים כמה דאפשר ולעשותן קודם קטורת משום דכתיב עולה ומנחה וצ"ע

ובירושלמי יומא אמרינן דמנחה קודמת לחביתין משום דזה ק"צ וזה קרבן יחיד דק"צ קודם לק"י והנה בתוספתא פ"י דקרבנות אמרינן נמי דמנחת האיש קודם למנחת האשה והנה יש לעיין אם זה ג"כ בכלל מקודש דק"צ מקודש טפי מק"י וכן מנחת האיש למנחת האשה או זה רק דציבור קודם ליחיד וכן איש קודם לאשה כדאמרינן במתני' דהוריות א"כ צריך להקריב קרבנו קודם דלכאורה מה מקודש מנחת האיש יותר ממנחת האשה אך מ"מ נראה דזה ג"כ בכלל מקודש דמנחת האשה היא מין מנחה אחרת ממנחת האיש דהא בפ' אלו מנחות נקמצות במנין המנחות חשבינן נמי מנחת נשים ע"ש ומוכח דמין מנחה בפ"ע היא ומדוקדק נמי לשון התוספתא מנחת האיש קודם למנחת האשה ולא קתני קרבן האיש קודם לקרבן האשה כן נראה לענ"ד: סימן לג. קרבנות פסולים

אמרינן בזבחים (ט"ו ע"א) אלא חטאת העוף דפסלה בה מחשבה לר"ש היכא משכחת לה אי דחשיב