מקדש דוד חלק ב קפב

לכלות קשה קושית הת"י אמאי אין הזר חייב עליה הרי אין אחריה עבודה [ובתמיד פי' הרא"ש ז"ל אליתא הם חריות וקסמין להבעיר את המערכה עכ"ל וקשה דמפרה פ"ג מ"ט מוכח דחריות אינן בכלל אליתא דאמרינן שם ירד והצית אש באליתות רע"א בחריות]

והנה בסדר תמיד אמרינן דלאחר שסידר הב' מערכות והחזיר האיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב אח"כ הציתו ב' מערכות באש ובירושלמי יומא פ"ב ה"א אמרינן מצוה להקדים אש לעצים שנאמר וערכו עצים על האש ואם הקדים עצים לאש משחיל המערכה ופי' הק"ע שם דקאי על סידור מערכה דאם סידר המערכה ואח"כ הצית בה את האור פסול ע"ש ואי אפשר לומר כן דממתני' דתמיד מוכח להדיא דקודם היה מסדר הב' מערכות ואח"כ היה מצית בהם את האור

ה) אחר סידור ב' גזרי עצים הוא דישון מזבח הפנימי והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' תמידין ה"ב כתב דהמדשן את מזבח הפנימי מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד ואח"כ זורק את הדם זה שקבלו עכ"ל והלח"מ שם עמד בזה מנ"ל להרמב"ם ז"ל שהיו שניהם כאחד והנה ביומא (כ"ז ע"ב) מקשינן בסידור ב' גזרי עצים אי עבודה דיממא היא אמאי קתני א"ל הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה ולא קתני אם הגיע זמן סידור ב' גזרי עצים כיון דסידור ב' גזרי עצים קודמין לשחיטת התמיד והם ג"כ ביום ומשנינן כיון דאית ליה תקנתא לא חשיב ומזה יש להוכיח דדישון מזבח הפנימי לא היה קודם שחיטת התמיד דאי היה קודם אמאי לא קתני אם הגיע זמן דישון מזבח הפנימי דהא הכא לי"ל תקנתא כיון דכבר דישן מיהו ביומא (ל"ג ע"א) בסדר המערכה דהטבת ה' נרות קודמין לדם התמיד פי' רש"י ז"ל לשחיטתו וזריקתו ע"ש א"כ ס"ל דשחיטת התמיד היה אחר הטבת ה' נרות וכ"ש אחר דישון מזבח הפנימי שהיה קודם להטבת ה' נרות וא"כ קשה אמאי לא קתני אם הגיע זמן דישון מזבח הפנימי אך ראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמותיו ליומא שכתב דדישון מזבח הפנימי מעבודת הלילה ומש"ה לא היתה ביוה"כ בכ"ג וזה דאמרינן דסידור ב' גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי הוא רק שלא הטריחוהו קודם אבל אם עשה בלילה ה"ז זריז ע"ש אך גם על הרמב"ן ז"ל קשה אמאי לא קתני אם הגיע זמן הטבת נרות כיון שגם הם קדמו לשחיטת התמיד והטבת נרות ע"כ אין כשרות אלא ביום דהא ביוה"כ היו בכ"ג ועוד דהא המנורה מצותה שתהא דולקת כל הלילה מערב ועד בוקר ואם נר שכבה באמצע הלילה חוזר ומדליקו כדאמרינן במנחות (פ"ח ע"ב) וע"כ זמן הטבת הנרות אינן אלא ביום ואפשר כיון דהדישון לא היה מופלג הרבה מן השחיטה לא חשיב לה משא"כ בסידור ב' גזרין ובעיקר מ"ש הרמב"ן ז"ל דדישון מזבח הפנימי מעבודות הלילה א"כ הא דאמרינן ביומא שם דדישון מזבח הפנימי קודם לדישון המנורה וקאמר עלה אביי גמרא גמירא טעמא לא ידענא רבא אמר משום דאין מעבירין על המצות קשה תיפוק ליה כיון דמצות דישון מזבח הפנימי מתחלת בלילה ודישון המנורה מתחיל מביום א"כ מצות דישון מזבח הפנימי קודמת ולפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל דשחיטת התמיד היה כשזה מדשן מזבח הפנימי והטבת נרות היה אח"כ אתי שפיר מה דלא קתני אם הגיע זמן דישון מזבח הפנימי וגם אם הגיע זמן דישון המנורה ולהרמב"ם ז"ל אתי ג"כ שפיר מה שהקשו אמאי לא היתה דישון מזבח הפנימי ביוה"כ בכ"ג כיון דשחיטת התמיד ודישון מזבח הפנימי היו כאחד א"כ כיון דכ"ג היה שוחט את התמיד לא היה אפשר לו לדשן מזבח הפנימי ואף ביוה"כ אין משנין סדר התמיד משאר השנה

ובסדר דישון מזבח הפנימי אמרינן בתמיד שמתחילה היה חופן ונותן לתוך הטני ואח"כ כיבד את השאר לתוכה ויש לעיין למה היה עושה כן ואמאי לא היה מכבד כולה בב"א ועל ההיא דבאחרונה כיבד את השאר לתוכה כתב הראב"ד ז"ל שם בשם המפרשים וז"ל באחרונה כיבד את שאר הדשן בתוכו לאמצעיתו של מזבח ונטלו והניחו בתוך כלי ויצא עכ"ל ומזה נראה דבר חדש שהיה דישון מזבח הפנימי כמו דישון מזבח החיצון דמתחילה היה תרומת הדשן ואח"כ צובר שאר הדשן לאמצעיתו של מזבח שהוא התפוח ואח"כ גורפו בפסכתר שהוא בכלי ומוציאו כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב דתמידין הי"ג] ה"נ בדישון מזבח הפנימי שמתחילה היה חופן מן הדשן ואח"כ שאר הדשן היה צובר לאמצע המזבח ואח"כ נותנו לכלי ומוציא ואפשר דילפינן לה מהדדי ואף בדישון מזבח הפנימי יש כעין תרומת הדשן מיהו במזבח החיצון היתה תרומת הדשן בכלי וכאן היה חופן ביד משום דזה דבתרומת הדשן היתה בכלי ולא ביד כתב רש"י ז"ל ביומא (כ"ד ע"א) לפי שאי אפשר להכניס ידו לגחלים רותחות ע"ש א"כ בדישון מזבח הפנימי שהאפר בשעת דישון כבר היה צונן היה עושה ביד

וזה דאמרינן בתמיד דלאחר שכיבד האפר מן המזבח להטני היה מניחו ואח"כ היה נכנס עוד הפעם ונטל השני ויצא היינו שעושין אותה בב' חלוקות הוא ג"כ כמו דישון מזבח החיצון שהיה שם ב' חלוקות כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב דתמידין דמתחילה היתה הורדת הדשן מע"ג המזבח ואח"כ הוצאת הדשן ועיין במל"מ שם ה"נ במזבח הפנימי היתה הורדת הדשן מע"ג המזבח והוצאתו לחוץ בב' חלוקות הנה התוס' יומא (ל"ג ע"א) כתב דדישון מזבח הפנימי לא היה אלא פעם אחת ביום אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד כתב דהיתה ב' פעמים ביום ויש לחקור בין הערבים אימתי עביד לה דודאי היה הדישון קודם לקטורת דהא אין קטורת אלא לאחר דישון אך יש לחקור אם היה קודם לאיברים או לא דהא לבין הערבים ל"ש דרשה דבבקר בבקר]

לאחר דישון מזבח הפנימי הוא הטבת ה' נרות ואח"כ מפסיקין בדם התמיד לאבא שאול ולרבנן בקטורת ואח"כ עושה הטבת ב' נרות והנה זה דמפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות אמרינן ביומא ל"ג לר"ל הוא כדי להרגיש כל העזרה כולה ולר"י הוא מקרא דבבקר בבקר חלקהו לב' בקרים והנה בתמיד אמרינן כשהיה מטיב ה' נרות היה מניח הכוז על מעלה שניה ויצא ואח"כ היה נכנס עוד הפעם לעשות הטבת ב' נרות ע"ש ויש לעיין למה היה נכנס ב' פעמים ועושה ביאה ריקנית הרי היה יכול להשהות בהיכל עד שיעשו עבודה אחרת ואח"כ ייטיב ב' נרות דרק על ביאה איכא לאו ולא על שהייה בשלמא לר"ל דהטעם דמפסיקין הוא משום להרגיש כל העזרה ופי' רש"י ז"ל שם היינו להרבות הרגש מהלך פסיעות ע"ש א"כ י"ל דהכניסה והיציאה זהו הרגש העזרה אבל לר"י דנפקא לה מקרא דצריך להפסיק בעבודה אחרת היה יכול להמתין בהיכל מיהו לרבנן דס"ל דבקטורת היה מפסיק להו ע"כ היה צריך לצאת כי בשעת הקטרת הקטורת אסור לכל אדם להיות באהל מועד אך לאבא שאול דמפסיק להו בדם התמיד היה אפשר לו להשהות והנה בירושלמי יומא פ"ב ה"א גרסינן איפכא דר"ל ס"ל דזה דמפסיקין הוא מדכתיב בבקר בבקר ור"י ס"ל בשביל הרגש העזרה ואמרינן שם תמן תנינן הניח הכוז על מעלה שניה ויצא ונטל הכוז ממעלה שניה ויצא אמר ר"י למה היה נכנס ב' פעמים כדי לעשות פומבי לדבר ע"ש ואפשר דהדיוק הוא מדנכנס ב' פעמים ולא היה ממתין שם עד שיעשו עבודה אחרת דהטעם הוא משום פומבי והיינו משום הרגש העזרה להשמיע קול פסיעות כמ"ש רש"י ז"ל

אמרינן ביומא (כ"ז ע"ב) דעבודה שאין זר חייב עליה