מקדש דוד חלק ב קעט

עבודת סילוק במזבח אבל ההוצאה חוץ לג' מחנות הוי כשאר עבודות סילוק דליכא מיתה אבל מדברי הש"ס ביומא שם דאיבעי לן עבודת סילוק בהיכל מאי ופשטינן לה מקרא דמבית ולמבית היינו דרבי רחמנא דהיכל כפנים דמי דפטורים בה על עבודת סילוק ונראה מזה דשאר מקומות דליכא קרא לפטור דינם כמזבח לעבודת סילוק א"כ נהי דלאחר הורדה מעל המזבח ההוצאה הוי עבודת סילוק בעזרה ג"כ היו חייבין עליה כמו במזבח

וזה דצריך להוצאת הדשן כ"ש דהיינו פסכתר ולא היתה שום עבודה שהיה הפסכתר משמש חוץ מהוצאת הדשן כדאמרינן בתמיד פ"ה משנה ה' וכן תרגם אונקלוס בתורה ואת סירותיו וית פסכתרותא למספי קטמא נראה דלהרמב"ם ז"ל הוא רק להורדת הדשן מע"ג המזבח דעבודה היא ומש"ה צריכה כ"ש ומדוקדק לשון המשנה בתמיד שם ומורידין בה את הדשן מע"ג המזבח ולא קתני ומוציאין בה את הדשן וכן משמע ג"כ מלשון הרמב"ם ז"ל ע"ש

והנה זה שחילק הרמב"ם ז"ל להוצאת הדשן לב' חלוקות והמל"מ עמד ע"ז דמנ"ל כן נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דאיכא תרתי דישון המזבח והוצאת הדשן ודישון המזבח הוא מצוה לחוד בלא קרא דהוצאת הדשן וכמו דישון מזבח הפנימי אע"ג דליכא קרא דצריך לדשנו איכא מצות דישון וכדאמרינן בירושלמי יומא פ"ב ה"ב דדישון מזבח הפנימי הוא כדי לפנות המקום לקטורת וא"כ ה"נ דישון מזבח החיצון שצריך כדי לפנות המקום לסידור מערכה הוי עבודה מצד עצמה כמו דישון מזבח הפנימי דהוי עבודה א"כ בלא קרא דוהוציא את הדשן מחוץ למחנה הוי ידעינן דצריך דישון א"כ איכא ב' מצות דישון מזבח החיצון דהיינו ההורדה מע"ג המזבח וזה הוי עבודה גמורה כמו דישון מזבח הפנימי ומצות והוציא את הדשן מחוץ למחנה ובזו ס"ל להרמב"ם ז"ל דהוי רק מצוה ואינה עבודה דמנ"ל דהוי עבודה

ואם הוצאת הדשן היתה בשבת להרמב"ם ז"ל דהיתה בכל יום היתה אף בשבת ולרש"י ז"ל ולתוס' דאינה חובה בכל יום אלא כשרבה על המזבח היו מורידין אם מותר לעשות בשבת ולעשות הוצאה בשבת כיון דאפשר אחר השבת יש להסתפק והנה בת"כ פ' צו גרסינן לא תכבה אף במסעות ר"ש אומר בשבת ובמסעות מדשנין אותו כו' והגר"א ז"ל שם מחק תיבת ובשבת ונראה דקשיא לו דהוצאת הדשן אינו מצוה בכל יום א"כ אינו דוחה את השבת אך נראה דבמזבח של משה ע"כ היה צריך לדשן בכל יום שלא היה שם תפוח כדאמרינן (בזבחים ס"ב) דמקום המערכה היה רק אמה על אמה וא"כ ע"כ היה צריך להוציא הדשן כדי לפנות המקום למערכה (כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' תמידין הט"ו דבהדשן שמוציאין מחוץ למחנה אסור ליהנות והראב"ד ז"ל הקשה עליו מנ"ל זה הא לא אשכחן זה רק בתרומת הדשן ועיין בכ"מ שם אך כדברי הרמב"ם ז"ל הוא בירושלמי יומא פ"ב ה"ב מנין לדישון מזבח החיצון שהוא אסור בהנאה אל מקום טהור שיהא מקומו טהור ר' זעירה בשם ר"ל כו' אל מקום הדשן שיהא מקומו לעולם ע"ש וכ"ז הוא בהדשן שמוציאין חוץ למחנה]

וזה דחשיב תרומת הדשן עבודה תמה אע"ג דיש אחריה הוצאת הדשן כתבו התוס' יומא (כ"ז ע"ב) ד"ה איכא משום דהוצאת הדשן אינה חובה בכל יום אך להרמב"ם ז"ל דס"ל דאף הוצאת הדשן בכל יום אי אפשר לומר כן והת"י (כ"ד ע"א) ד"ה ואימא תירצו משום דהוצאת הדשן אינה עבודה בהדשן שהוא מרים אלא בדשן אחר והביאו ראיה ממה דמחייבינן זר על ז' הזאות שבפנים ואע"ג דאיכא עוד הזאות במזבח ע"ש והנה י"ל דלא דמי להזאות דתרומת הדשן אינה עבודה רק בהדשן שהוא מרים רק דהוי עבודה בכל הדשן ובירושלמי יומא פ"ב ה"א מדמינן לה תרומת הדשן לקמיצה ע"ש ואטו קמיצה הוי רק עבודה בהקומץ ועוד מה שהביאו מהזאות יש לחלק כיון דהזאות הם עבודה תמה חייבין עליה אף על מקצת הזאות כמו בהקטרה דקומץ אם הקטיר ממנו כזית חייב כיון דההקטרה היא עבודה תמה חייבין עליה על שיעור הקטרה וא"צ שיקטיר את כולו ה"נ בהזאות ועבודה שיש אחריה עבודה היינו שיש אחריה עבודה אחרת א"כ ל"ד לתרומת הדשן שיש אחריה הוצאת הדשן שהיא עבודה אחרת והמל"מ תי' דמש"ה הוי תרומת הדשן עבודה תמה משום דהוצאת הדשן אינה עבודה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל וקשה הא לאו בהכי תלי דהא אמרינן ביומא (כ"ד) זר שנתן שמן ליחייב איכא אחריה נתינת פתילה נתן פתילה ליחייב איכא אחריה הדלקה הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה ע"ש ומוכח דאע"ג דהדלקה לאו עבודה היא מ"מ לא חשיב נתינת פתילה עבודה תמה כיון שיש אחריה הדלקה וא"כ ה"נ בהוצאת הדשן ונראה לענ"ד דמסוגית הש"ס דיומא נראה דעבודה שיש אחריה עבודה הם בב' דרכים חדא היכא דיש אחריה עבודה מאותו שם עצמו כמו סידור המערכה דאמרינן דאין זו עבודה תמה דאיכא אחריה סידור ב' גזרי עצים כו' סידור ב' גזירין אינה עבודה תמה דאיכא אחריה סידור אברים וכן סידור השלחן וסידור בזיכין ע"ש היינו דאיכא אחריה עבודה מזה השם דהיינו עבודת סידור ועוד אף אם יש אחריה עבודה משם אחר רק אם אותה עבודה היא צורך עבודה שאחריה לא חשיבא עבודה תמה כמו קבלה דאיכא אחריה זריקה אע"ג דהוי עבודה משם אחר מ"מ הקבלה היא צורך זריקה וכן בנתינת שמן ופתילה שהיא צורך הדלקה וכן סידור השלחן והבזיכין שהם צורך ההקטרה שאח"כ אבל תרומת הדשן והוצאת הדשן הם ב' עבודות מב' שמות וגם אין תרומת הדשן צורך הוצאת הדשן ומש"ה לא חשיב עבודה שיש אחריה עבודה (כתב הרגמ"ה ז"ל בתמיד דהוצאת הדשן היתה להר המשחה ע"ש והנה לפ"ז לריה"ג דס"ל בזבחים ק"ו דשריפת פרים הנשרפים היתה אבית הדשן והיינו מקום שמוציאין לשם דשן של מזבח החיצון א"כ שריפת פרים היתה על הר המשחה וזהו כר"א דס"ל שם דשריפת פרים היתה במזרחו של ירושלים דגמרינן לה מפרה ע"ש דפרה היתה נעשית בהר המשחה אך קצת משמע שם דריה"ג פליג אדר"א]

ג) העבודה אחר תרומת והוצאת הדשן הוא סידור מערכה ומערכה גדולה מסדרין מזרחה והנה הראב"ד ז"ל כתב פ"ב מהל' תמידין דהתפוח היה טבלא מרובעת כ"ב על כ"ב ע"ש והנה לפ"ז היתה מקום המערכה רק אמה מכל צד ולפ"ז כשמסדרין המערכה במזרח לא היתה ממזרח למערב רק שורה אחת של עצים דהא אמרינן דגזרין שעשה משה היו אמה על אמה וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' א"מ ה"ג דכן עושין לדורות ולפ"ז הא דאמרינן בתמיד דראשי גזרין הפנימים היו נוגעין בתפוח האי הפנימים לא קאי על הגזרין דלא היו שם גזרינן חיצונים ופנימים רק שורה אחת של עצים והאי הפנימים קאי על הראשים כלומר הראשין הפנימים של הגזרין היו נוגעין בתפוח אך המפרש למס' תמיד נראה דמפרש דראשי גזרין הפנימים היינו הראשים של הגזרים הפנימים והיינו שהיה שם שורות של עצים וכן נראה מדברי רש"י ז"ל ריש פ"ב דיומא שכתב דב' גזרי עצים ב' בקעיות עצים ארוכים כמדת רוחב המערכה ונותן אותן מעל עצי המערכה עכ"ל ואי לא היתה שם ברוחב המערכה רק שורה אחת של עצים א"כ אותן הב' גזרי עצים לא היו ארוכים יותר משאר עצים

הנה בזבחים (ס"ה ע"א) איכא פלוגתא אי עושין מערכה ע"ג הסובב ויש לעיין איך אפשר לעשות מערכה ע"ג הסובב הא אמרינן (ס"ב ע"ב) דגזרין שעשה משה היו אמה על אמה באמה מצומצמת דבעינן שלא יהו עצים