מקדש דוד חלק ב קעח

רצים ובאים מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור נטלו את המגרפות ואת הצנורות ועלו לראש המזבח האברים והפדרים שלא נתעכלו כו' מסלקין אותן כו' החלו מעלין באפר ע"ג תפוח כו' החלו להעלות בגזרין לסדר המערכה כו' ויש לעיין למה אותן הכהנים היו צריכים קידוש ידים ורגלים דמה עבודה יש בסילוק אברים מן המערכה וכן בהעלאת אפר ע"ג תפוח וגם מה שהעלו בגזרין לסדר המערכה אין זו עבודה דהולכת עצים אינה עבודה כדאמרינן ביומא (כ"ז) דאותן הכהנים לא סדרו את המערכה דסידור המערכה היה עושה זה שזכה בתרומת הדשן כדאמרינן ביומא מי שזכה בתרומת הדשן זוכה בסידור מערכה וסידור ב' גזרי עצים ואי אפשר לומר ג"כ משום שנטלו המגרפות והצנורות שהם כ"ש היו צריכים קידוש וכדאמרינן שם בתמיד שהיו אומרים למי שזכה בתרומת הדשן הזהר שלא תגע בכלי קודם שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור דהתם פי' הראב"ד ז"ל דלכן היו מזהירין אותו דשמא יחתה קודם קידוש ע"ש דע"כ ליכא למימר דאיכא איסור מיוחד שלא ליגע בכ"ש בלא קידוש ידים ורגלים מדאורייתא או מדרבנן דהא איבעי לן ביומא (כ"ה ע"ב) מי מקבל שוחט מקבל או זורק מקבל ופשטינן מההיא דבן קטין עשה י"ב דד לכיור כדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהם ורגליהם בב"א ואי ס"ד שוחט מקבל תליסר הוי דאף השוחט צריך לקדש משום קבלת הדם ע"ש ואי אסור ליגע בכ"ש בלא קידוש א"כ להשיטות דהסכין כ"ש היה א"כ אכתי השוחט היה צריך לקדש משום נגיעת כ"ש אפילו אי לא היה מקבל הדם והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד כתב ז"ל דבר תורה הוא שאין קרבים למזבח ולא לשום דבר מן העבודות אלא לאחר קידוש ידים ורגלים עכ"ל ונראה מזה דקריבה אל המזבח אפילו בלא עבודה צריך קידוש ידים ורגלים והטעם הוא כמו דאמרינן דאין זר קרב לגבי מזבח וכן בע"מ כמ"ש תוס' יומא (כ"ג ע"ב) ד"ה יש ה"נ בלא קידוש ידים דהוי כמו זר וכמו לעבודה דבלא קידוש ידים איכא איסור זרות ולכן היו אותן הכהנים צריכים קידוש לפי שהיו עולים לראש המזבח אך זה אפשר לומר למאי דמוקמינן לה לרבא בזבחים (כ') בכהני חדתי אלא לאביי דמוקמינן לה התם בכהני עתיקי שכבר קידשו ידיהם ורגליהם ואמרינן שם מיתיבי ראוהו אחיו הכהנים שירד כו' מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור בשלמא לאביי דמוקים לה כרבי ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה הא מני רבי כו' וכתב רש"י ז"ל מהרו להוציא את הדשן שבמקום המערכה או לסלקו לתפוח שבאמצע המזבח והכי תנן בה התם החלו מעלין באפר ע"ג התפוח וקס"ד בכהנים שעבדו כל הלילה קאי ומקודשי ידים ורגלים היו צריכין לחזור ולקדש עכשיו שתמשך עבודה זו עד היום ויפסל קידוש הלילה בלינת עמוד השחר ויועיל להם קידוש זה שלאחר קרות הגבר עכ"ל אי אפשר לומר דבשביל הקריבה למזבח צריכים לקדש דהא כבר היו מקודשי ידים ורגלים ואי אפשר לומר מפני ששוהים שם על המזבח להעלות אפר ע"ג תפוח כמ"ש רש"י ז"ל ואז יפסל הקידוש בלינה ובשביל זה היו צריכים לקדש עוד הפעם בקרות הגבר דהא להשהות על המזבח בלא קידוש ידים ודאי מותר דאף זר שקרב למזבח ואפילו באיסור מותר להשהות כדאמרינן ביומא (כ"ז ע"ב) בזר שסידר את המערכה דפורקה זר וסודרה כהן היינו דא"צ כהן לסתור סידורה אלא הזר בעצמו כמ"ש רש"י ז"ל ומוכח דיכול הוא להשהות על המזבח לפורקה ואע"ג דאין זר קרב לגבי מזבח דרק הכניסה אסורה אבל כשכבר עלה למזבח ואפילו באיסור מותר לו להשהות וכ"ש בלא ריחוץ ידים ורגלים דאם יפסלו המים בלינה כשהוא ע"ג מזבח ליכא איסור להשהות שם וע"כ צ"ל דזה שכתב רש"י ז"ל שצריכים להוציא את הדשן או לסלקו לתפוח ותמשך עבודה זו עד היום היינו שאותה עבודה עצמה צריכה קידוש ויש לעיין מה עבודה יש בהעלאת אפר ע"ג תפוח שיהיה צריך בשביל זה לקדש ידיו ורגליו ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דהעלאת אפר ע"ג תפוח בכלל הוצאת הדשן היא דהוצאת הדשן מתחלת כשמסלקן מן המערכה וכל שפא ושפא עבודה היא ואף מהמערכה לתפוח בכלל הוצאת הדשן היא

מיהו בעיקר מ"ש רש"י ז"ל שעבודת העלאת אפר ע"ג תפוח תמשך עד היום לשיטת התוס' שכתבו ביומא (כ"ז ע"ב) ד"ה איכא אי אפשר לומר כן שכתבו שם דסידור מערכה אינה כשרה אלא בלילה ולא ביום ע"ש א"כ זה שמעלים אפר ע"ג תפוח הוא בשביל לפנות המקום לסידור מערכה כדאמרינן בתמיד שם א"כ איך אפשר שתמשך עבודה זו עד היום וצ"ל לשיטת התוס' דהאי קידוש הוא בשביל הוצאת הדשן ולא בשביל העלאת אפר ע"ג תפוח מיהו יש לעיין דא"כ היו צריכים לקדש רק כשצריכים להוציא הדשן דהוצאת הדשן לא היתה בכל יום כמ"ש התוס' ביומא שם ובסדר תמיד משמע דלעולם היו עושין כן וצ"ע [ועוד בהוצאת הדשן גופא יש לעיין אי צריכה קידוש ידים ורגלים אי ס"ל דיציאה מועלת בקידוש ידים ורגלים א"כ בהוצאת הדשן שהיא חוץ לג' מחנות לעולם איכא יציאה וכמו דפרכינן בזבחים (כ') מפרה דמקדש ידיו בפנים והא איכא יציאה ושמא דבפרה היציאה היא רק הכשר מצותה דמעשיה בהר המשחה פוסלת יציאה אבל בהוצאת הדשן שהיציאה היא מגוף העבודה לא פסלה א"נ משום האי פורתא שמוציא חוץ לעזרה טעון קידוש] [בההיא דתמיד דמי שרוצה לתרום המזבח משכים וטובל ומקשינן בגמרא אלמא לאו בפייס תליא מילתא כו' פי' הרא"ש ז"ל שם דאי תלי בפייס למה לו לטבול קודם ימתין עד שיפול עליו הגורל ובתר הכי דמתרצינן בגמרא דה"ק דמי שרוצה להפיס משכים וטובל פי' הרא"ש ז"ל דמש"ה טובל קודם כדי שיהא מזומן מיד אחר הגורל לעבודה א"נ מחמת חיבת המצוה שמא ימהר ויכנוס לעזרה בלא טבילה עכ"ל וקשה טובא תיפוק ליה דמשום הפייס עצמו טעון טבילה דהפייס צריך להיות בעזרה כדאמרינן ביומא (כ"ה) משום בית אלקים נהלך ברגש א"כ ע"כ צריך לטבול קודם הפייס דכל הנכנס לעזרה טעון טבילה]

ב) ובהוצאת הדשן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' תמידין ב' חלוקות היינו הורדת הדשן מעל המזבח והוצאתו חוץ לג' מחנות וכתב שם דהוצאתו לחוץ אינה עבודה והמל"מ שם הביא הב' חלוקות של הרמב"ם ז"ל וכתב דמנ"ל לחלק בין עבודה לעבודה ואמאי ס"ל דאין הוצאה לחוץ עבודה ע"ש ונראה מקור להרמב"ם ז"ל דאין הוצאה חוץ למחנה עבודה מההיא דיבמות (ל"ג) גבי זר ששימש בשבת מהדרינן לאשכוחי עבודה שיהא בה איסור שבת וגם איסור זרות ואמאי לא אמרינן שהוציא את הדשן חוץ לג' מחנות דהא הרמב"ם ז"ל פסק דהוצאת הדשן היתה בכל יום דאיכא איסור שבת משום הוצאה וכ"כ המל"מ בהל' ביאת מקדש גבי שרץ שנמצא במקדש ומשום דירושלים ר"ה היא לאחר שנפרצו בה פרצות] ואיכא נמי איסור זרות וכדאמרינן בירושלמי רפ"ב דיומא בזר שהוציא את הדשן דלר"י דבתרומת הדשן איכא מיתה ה"נ בהוצאת הדשן ואף לר"ל מ"מ לאו איכא ובההיא דיבמות בעינן רק לאו כמ"ש תוס' שם וע"כ דרק ההורדה מן המזבח עבודה אבל ההוצאה חוץ לג' מחנות אינה עבודה ובהורדה מע"ג המזבח ליכא איסור שבת ואפשר היה לומר דאפילו אי הוצאה חוץ לג' מחנות ג"כ עבודה היא מ"מ ליכא חיוב מיתה רק על ההורדה מע"ג המזבח ולא על ההוצאה חוץ לג' מחנות לפי מה שהרמב"ם ז"ל מחלקה לב' חלוקות משום דזה דס"ל בתרומת הדשן דאיכא חיוב מיתה אע"ג דהוי עבודת סילוק אמרינן ביומא (כ"ד) משום דרבי רחמנא לכל דבר המזבח ואפילו עבודת סילוק א"כ בהוצאת הדשן זה שייך רק בהירדה מע"ג המזבח דהוי