מקדש דוד חלק ב קעז

אחר שמתקנו בפנים מטבילו בפנים בלא שיעור שהייה דבטומאה שנעשית בפנים צריך שיעור שהייה דרק בחוץ אי אפשר להטביל כמ"ש משום דהוי שטיפה בחוץ אבל בפנים יכול להטביל ובטומאה דרבנן א"צ הערב שמש כמ"ש תוס' בחגיגה ואפשר דאף האי טומאה דרבנן דטומאה ישנה ג"כ אינו טעון הערב שמש ויש לעיין בזה בשבת (ט"ז ע"ב)] וא"כ אין כאן איסור טומאה

והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנה שם דזה דמורקו ושוטפו לאחר שפיחתו הוא רק מדרבנן שנאמר כלי נחשת וכן כתב שם בבגד שנטמא דקורעו ומשייר כדי מעפורת וכובסו בפנים שהכיבוס הוא רק מדרבנן שנאמר על הבגד ע"ש והנה לענין מריקה ושטיפה י"ל הטעם דס"ל כהתוס' דכל שפוחתו ומרצפו חשיב ככלי חדש ובאותו הכלי לא בישל ואע"ג דיש בו בלוע כיון שהבליעה לא היתה בזו הכלי ליכא מריקה כמ"ש לעיל בטעם הראשון אך בבגד ששייר בה כדי מעפורת אמאי אינו טעון כיבוס מדאורייתא דהא הרמב"ם ז"ל פסק דבצד הראוי לקבל טומאה אע"ג דאינו מקבל טומאה איכא דין כיבוס א"כ כיון ששייר כדי מעפורת נהי דאינו מקבל עתה טומאה מ"מ אם יחדו הרי מקבל טומאה ומי גרע מבגד שאין בו ג' על ג' דטעון כיבוס כיון דראוי לקבל טומאה ע"י מחשבה וצ"ל דהרמב"ם ז"ל לטעמיה דפסק דניתז מבגד לבגד אינו טעון כיבוס וכבר עמדו עליו המפרשים ז"ל בזה איך פסק כן ע"ש] א"כ בהאי מעפורת הוי הדם רק כניתז מבגד לבגד דאינו טעון כיבוס אבל אי ס"ל בניתז מבגד לבגד טעון כיבוס ודאי הכיבוס הוא מדאורייתא: סימן לב. סדר המערכה

גרסינן ביומא (ל"ג ע"א) אביי מסדר סדר המערכה כו' מערכה גדולה קודם למערכה שניה של קטורת מערכה שניה של קטורת קודמת כו' ובתוס' שם ד"ה אביי הקשו אמאי לא חשיב נמי תרומת הדשן ותי' דתרומת הדשן עיקר מצותה רק בלילה אבל הני אי בעי למעבדינהו ביממא הרשות בידם ולעיל (כ"ז ע"ב) ד"ה איכא כתבו ג"כ דתרומת הדשן היא דוקא בלילה אך הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' תמידין הי"א כתב דתורמין הדשן בכל יום משיעלה עמוד השחר ע"ש דמפרש קרות הגבר שתורמין בו הדשן בכל יום היינו בעלות השחר והקשה המנחת חינוך על הרמב"ם ז"ל הא אמרינן בזבחים כ' דקידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן למחר אינו צריך לקדש ואמרינן שם דאפילו לרבי דלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים לינה דרבנן היא ומודה דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה ואי היתה תרומת הדשן בעלות השחר לא שייך לינה ועוד אמרינן שם בגמרא כשמקדש ידיו ורגליו לתרומת הדשן היה מעלה את הכיור ומשקע ליה משום לינה ומוכח דהיה קודם עלות השחר ע"ש והנה הרמב"ם ז"ל הרגיש בזה וכתב בפ"ה מהל' ביאת מקדש ה"ט קידוש ידיו ורגליו לתרומת הדשן אעפ"י שהוא מקדש קודם שתעלה השמש א"צ לחזור ולקדש אחר שהאיר היום כו' עכ"ל היינו דהרבותא שהקידוש הוא קודם נץ החמה ומ"מ א"צ לחזור ולקדש ובפ"ה מהל' תמידין ה"ב בתמיד ש"ש כתב דשוחטין אותו קודם שתעלה החמה משיאיר פני כל מזרח ע"ש והנה זה שכתב הרמבם ז"ל בתרומת הדשן דאעפ"י שמקדש קודם שתעלה השמש א"צ לחזור ולקדש נראה דהוא לפי מה דאמרינן במגילה כ' אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין כו' עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר ולכתחילה צריך לאחר שתנץ החמה לפי שאין הכל בקיאין בעלות השחר כמ"ש רש"י ז"ל והנה זה שכתב הרמב"ם ז"ל דלעולם מקריבין תמיד ש"ש קודם נץ החמה אע"ג דאמרינן דכל דבר שצריך יום צריך לעשות לכתחילה לאחר נץ החמה צ"ל משום שהקרבנות מסורין לב"ד כדאמרינן בעירובין (ל"ב ע"א) ול"ש טעמא שאין הכל בקיאין בעלות השחר אף לכתחילה מקריבין קודם הנץ אבל אם כהן קידש ידיו ורגליו לאחר עמוד השחר קודם נץ החמה דאינו מסור לב"ד היה צריך לעשות הקידוש לאחר נץ החמה והכא הרבותא כיון דלינה דרבנן לא גזור רבנן ואם קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן א"צ לחזור ולקדש אף שהוא קודם נץ החמה ואע"ג דגם בטבילה והזאה מהני בדיעבד קודם נץ החמה אף שהם מדאורייתא הכא בקידש ידיו לתרומת הדשן לא חשיב בדיעבד דרק התם בטבל או היזה קודם נץ החמה חשיב דיעבד דאי חשבת לה ללילה נמצא שהטבילה או ההזאה היתה בחנם אבל בתרומת הדשן אף או חשבת קודם נץ החמה ללילה ג"כ לא היה הקודש בחנם שהרי היה צריך הקידוש לתרומת הדשן דאף לעבודת לילה צריך קידוש וזה לא מקרי בדיעבד והכא קמ"ל דמהני זה הקידוש אף לעבודות היום וא"צ תו לקדש אחר נץ החמה וזה דמשקע הכיור לאחר שמקדש ידיו לתרומת הדשן הוא ג"כ משום דלכתחילה צריך לחשוב קודם נץ החמה ללילה ולשקע את הכיור וזה דאמרינן כשהיה צריך לשחוט את התמיד שא"ל הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה כו' מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח כו' אלמא דתרומת הדשן עושין קודם האיר המזרח אין זו קושיא על הרמב"ם ז"ל דאין האיר המזרח תחילת עלות השחר דאמרינן בירושלמי פ"ק דברכות ופ"ג דיומא דמעלות השחר עד האיר המזרח מהלך ד' מילין ומהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין

הנה בתרומת הדשן אמרינן בתמיד שהיה נוטל מחתת הכסף ועולה לראש המזבח פינה את הגחלים הילך והילך וחותה את המאוכלות הפנימיות ובזבחים (צ"א ע"ב) אמרינן כלפי שנתנה תורה לתרום יכול יכבה ויתרום אמרת לא יכבה וכתב רש"י ז"ל יכול יכבה אם מצאן כולן לוחשות שאינן מאוכלות עכ"ל ויש לעיין הא אמרינן בת"כ אי דשן יכול עצים ת"ל אשר תאכל האש את העולה והיינו דבתרומת הדשן אינו תורם האפר של העצים כ"א של הקרבנות וכמ"ש הק"א שם וכמ"ש הריטב"א ז"ל שהביא הכ"מ פ"ב מהל' תמידין א"כ מה איסור כבוי שייך כאן אם מכבה הדשן של האברים ונראה מזה דכל אש שעל המזבח בכלל איסור כבוי ולאו דוקא בשל עצי המערכה וכן נראה ממ"ש הרמב"ד ז"ל בפי' המשנה פי' דזבחים שכתב על הא דאמרינן בנסכים שנטמאו דעושה להם מערכה בפ"ע ושורפן דזה דאינו אסור משום כבוי הוא משום דהוי דבר שאינו מתכוין בלא פסיק רישיה ע"ש והיינו דהרמב"ם ז"ל לשטתיה אזיל שכתב בפ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ד דזה בנסכים שנטמאו דעושה להם מערכה בפ"ע ושורפן היינו במזבח ע"ש א"כ איכא איסור כבוי ואע"ג שאין זה מערכה של מזבח רק עושה מערכה לשרוף קדשים פסולים מ"מ איכא איסור כבוי ומוכח דכל אש שעל המזבח הוא בכלל איסור כבוי ביומא כ"ד מייתינן ברייתא דתני ר"ח דשיעור תרומת הדשן הוא בקומץ והמל"מ פ"ב מהל' תמידין הי"ב תמה על הרמב"ם ז"ל שהשמיט דין זה ע"ש ונראה מקור להרמב"ם ז"ל ממתני' דפ' בתרא דמנחות דאמרינן שם ה' קומצין הם ולא חשיב דתרומת הדשן בקומץ ומוכח דמתני' פליגי אברייתא דתני ר"ח וליכא למימר דמש"ה לא חשיב תרומת הדשן דרק לא יפחות מן הקומץ אבל יכול להוסיף דהא חשיב שם לבונה ואמרינן דהמתנדב לבונה לא יפחות מן הקומץ אע"ג דאם רצה מוסיף מ"מ כיון דלא יפחות מן הקומץ קא חשיב לה התם ובירושלמי פ"ב דיומא ה"א אמרינן דשיעור תרומת הדשן בכזית וקשה אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל שיעור של כזית]

אמרינן בתמיד שם ראוהו אחיו הכהנים שירד והם