מקדש דוד חלק ב קעו

לכהנים בהפסד מועט לא בטל כמ"ש רש"י ז"ל בפ' הערל שם ועיין כ"מ פ"ו מפסה"מ הכ"ג אבל כאן בבישל בה קדשים וחולין דלא מיירי בחתיכות שפיר בטל אף לענין שיהא מותר לזרים מיהו הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דערלה שם כתב דמיירי שהוציא אח"כ החתיכות של הנותר והפיגול ולא נשאר רק הבלוע ובכ"ז אסור לזרים וצ"ע (עוד כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם דפיגול י"ל שעת הכושר לכהנים קודם שנעשה פיגול ודבריו מרפסין איגרי דהא פיגול היא בשעת זריקה או קודם לכן א"כ לא משכחת לה שעת הכושר וכן אמרינן בהדיא במנחות כ"ה דפיגול לא היתה לו שעת הכושר]

ולענין מריקה ושטיפה בבישל בה קדשים וחולין דמחלקינן שם בזבחים בין יש בהם בנ"ט בין אין בהם בנ"ט אף אם יש בהם בנ"ט נראה ג"כ דהמריקה ושטיפה היא רק מדרבנן דמדאורייתא מין במינו ברובא בטל ואם בישל בה חתיכות בחתיכות והחתיכות של קדש ושל חולין ניכרות בפ"ע אף כי אין בהם בנ"ט אי ס"ל דבישול בלא בלוע ג"כ צריך מריקה ושטיפה נראה דודאי צריך מריקה ושטיפה מדאורייתא ואע"ג דהבליעה בטלה מ"מ כיון דעל בישול בלא בלוע איכא מריקה ושטיפה לא איכפת לן בהבלוע כלל רק כיון שהקדשים עצמן לא נתבטלו כיון שהן ניכרות מקרי שבישל בה קדשים וצריך מריקה ושטיפה וההיא דזבחים מיירי שנתערבו ולא הוכרו מתחילת הבישול הביא הר"ן ז"ל (בנדרים נ"ב) מן הירושלמי זה הכלל היה רש"א משום ר' יהושע כל דבר שיל"מ כגון טבל ומעשר שני והקדש לא נתנו בו חכמים שיעור אלא מין במינו במשהו ושלא במינו בנ"ט וכל שאי"ל מתירים כגון תרומה כו' מין במינו ושלא במינו בנ"ט כו' ויש לעיין איך משכחת לה תרומה מין במינו בנ"ט הא תרומה צריכה ק"א ואי מיירי דליכא ממשות האיסור רק טעם וכה"ג תרומה בנ"ט וא"צ ק"א כמ"ש רש"י ז"ל בחולין (צ"ט ע"א) א"כ אפילו אם היתה תרומה דבר שיל"מ ג"כ היתה בנ"ט דכל דליכא ממשות האיסור רק טעם לא אמרינן דבר שי"ל מתירים לא בטל וכדפסקינן ביו"ד הל' תערובות וצ"ע]

ה) אמרינן בזבחים (צ"ד ע"ב) כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש נטמא פוחתו ונכנס כו' ומקשינן בגמרא פוחתו והא לאו כלי הוא ומשנינן דרציף מרציף ויש לעיין ל"ל לפוחתו ולתקנו יטבילו וצ"ל כיון דמריקה ושטיפה בעינן במקום קדוש אם יטבילו בחוץ הוי כשטיפה בחוץ וזה הטעם נמי מה דאמרינן שם בבגד שניתז עליו דם חטאת ונטמא חוץ לקלעים קורעו ומכניסו ואמאי לא יטביל אותו וע"כ ג"כ זה הטעם כיון דבעינן כיבוס במקום קדוש ובבגד שריתו במים זהו כבוסו נמצא כיבוס שלא במקום קדוש ואע"ג דלדם חטאת בעינן העברת ז' סמנים היינו רק דלא סגי בכיבוס של מים אבל בעינן שיהא כל הכיבוס במקום קדוש ומש"ה אי אפשר להטבילו אמרינן בזבחים שם דדם חטאת ומראות נגעים צריכים ז' סמנים ויש לעיין למאי הלכתא בשלמא בכתם כל שלא העביר ז' סמנים עדיין אינו ראיה שהוא צבע ומטמא וכן בנגעים כל שלא העביר ז' סמנים אין להחליט הבגד דאפשר אם יעבירו עליו ז' סמנים יעבור הנגע אבל בדם חטאת כיון שידוע שהוא דם חטאת למה לי להעביר ז' סמנים כל שנתכבס הדם בפחות מז' סמנים מאי איכפת לן ואם לא נתכבס הדם פשיטא דצריך לעשות כל מה דאפשר לכבסו ע"כ נראה דבדם חטאת אינו תלוי להוציא הדם רק מצות כיבוס עליו ואפילו יצא הדם בסם אחד צריך להעביר ז' סמנים דמצות כיבוס על הבגד וכיבוס מקרי בהעברת ז' סמנים ואם העביר עליו ז' סמנים ולא יצא הדם אינו זקוק עוד אפילו אם הוא אפשר לו ע"י דברים אחרים דקיים מצות כיבוס] ולמ"ד בזבחים מריקה ושטיפה הן בצונן והם לבד מהגעלה ואין הגעלה עולה למריקה ושטיפה משום דהגעלה היא בחמין ומריקה ושטיפה הן בצונן והגעלה לא אשכחן דצריכה להיות במקום קדוש א"כ קשה ל"ל לפחות הכלי ולתקנו יטבילו בחמין ואח"כ יעשה מריקה ושטיפה בפנים ונראה דההיא דצריך לפחות הכלי ולתקנו ע"כ אתיא כרבנן דמריקה בחמין ושטיפה בצונן א"כ אי אפשר להטביל בחוץ דאם יטביל בחמין יהיה מריקה בחוץ ואם בצונן תהיה שטיפה בחוץ ומכאן נראה דמריקה ושטיפה אי אפשר לתקנן דאם עשה מריקה ושטיפה בחוץ אי אפשר אח"כ לעשות מריקה ושטיפה בפנים דאין מריקה ושטיפה אחר מריקה ושטיפה ואם עשאן בחוץ בטל מצותן דאל"כ יטביל הכלי בחוץ ואח"כ יעשה מריקה ושטיפה בפנים

ובהא דאמרינן בכלי נחשת שנטמא בחוץ דפוחתו ומקשינן והא לאו כלי הוא ומשנינן דרציף מרציף כתבו בתוס' שם דהאי רציף מרציף אינו כההיא דשבת שמתקן הפחיתה שמכה עליו בקורנוס ומחברו וחזר שם כלי עליו דא"כ בבגד נמי לשני הכי דחוזר ותופרו לאחר שקרעו אלא ע"כ הוא חשיב בגד חדש וכלי חדש וכאילו אינו ראשון עכ"ל והנה יש לעיין נהי דהוי ככלי חדש מ"מ כיון דבהכלי של עתה יש בו בלוע מקדשים הרי טעון מריקה ושטיפה אע"ג דלא נתבשל בו דהא בלוע בלא בישול לכ"ע צריך מריקה ושטיפה וצ"ל דרק מעשה הבליעה מחייבת במריקה ושטיפה ומה שבלוע ועומד אינו מחייב א"כ בהאי כלי החדש הבליעה היא ממילא עוד אפשר דאף להתוס' לאחר שרצף מחויב הכלי במריקה ושטיפה משום הבליעה שבה רק דאי אפשר לעשות כן משום שמבטל מצות מריקה ושטיפה מן הכלי הראשון דהכלי הראשון הוי כמו שאינה וביטל ממנה מצות מריקה ושטיפה דבזה שפחתה ושברה לא קיים מצותה דרק כ"ח דינה בשבירה אבל כלי מתכת בעינן דוקא מריקה ושטיפה וכן מה שהביאו התוס' שם מבגד שמשייר בו כדי מעפורת ולא אמרינן שיחזור ויתפור התם ודאי אם יתפור יתחייב בכיבוס אעפ"י שעתה נעשה בגד חדש מ"מ כיון שיש עליו עתה דם חטאת ואעפ"י שלא ניתז על זה הבגד לא גרע מניתז מבגד לבגד דהדם שעל זה הבגד בא מכח ההתזה שהיה על הבגד הראשון וקי"ל דטעון כיבוס אלא הטעם שביטל מצות הכיבוס שעל הבגד הראשון כיון שקרעו והא דאמרינן בכ"ח להדרינהו לכבשונות וכתבו תוס' שם דמהני משום דחשיב ככלי חדש קשה הא ע"כ ביטל מצות שבירה מן הכלי הראשון ואי נימא כיון דנעשה כלי חדש ואין הכלי הראשון עוד בעולם הוי כמו שבירה וקיים מצותה א"כ נבעי חזרה לכבשונות בעזרה דהא בעינן שבירה במקום קדוש והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ח מהל' מעה"ק בכלי מתכת דפוחתו עד שיטהר ומכניסו בפנים וחוזר ומרדדו עד שיסתום הפחת ויחזור כתבנית הכלים ואח"כ מורקו ושוטפו בעזרה עכ"ל היינו שאינו מפרש כפי' התוס' דרציף מרציף היינו שמהפך צד פנים לחוץ אלא כההיא דשבת דמתקן הכלי וזה שכתב הרמב"ם ז"ל דמתחילה מכניסו בפנים ואח"כ מתקנו ואינו מתקנו קודם הכנסה נראה הטעם משום דכלי מתכת שנטמאו ושברם וחזר ותקנן חוזרין לטומאה ישנה מדרבנן ואסור להכניס כלים טמאים לעזרה ואע"ג דבפ' דם חטאת אמרינן דאף בששייר בה כדי מעפורת ג"כ טמא מדרבנן ומ"מ מכניסו לפנים משום מצות כיבוס הכא כיון דאפשר בענין אחר עבדינן ואע"ג כשמתקנו בפנים אז חוזר לטומאתו הישנה מדרבנן אפשר דלא קפדינן על טומאה דרבנן שנעשה בפנים משום מצות מריקה ושטיפה דטומאה הנעשית בפנים קיל וכה"ג מחלקינן בשלהי שקלים בבשר שנטמא בולד הטומאה מדבריהם בין נטמא בפנים דשורפו בפנים לנטמא בחוץ דאין מכניסין בשר טמא למקדש לשורפו דאין מכניסין טומאה למקדש ע"ש עוד אפשר דמיד