מקדש דוד חלק ב קעד

ג"כ א"צ להסיר כמה שהבאתי לעיל סק"א וא"צ רק לקיים מצות מריקה ושטיפה ורק בשפוד והאסכלה צריך הגעלה משום דבעלמא צריך ליבון אבל מה שהשפוד והאסכלה בולעין בשעת הגעלתן לא עדיף מבליעת בישול בקדרה ואינו טעון רק מריקה ושטיפה ולכן כתב הרמב"ם ז"ל דשופך אח"כ עליהם מאותן המים החמים לקיים מצות מריקה ואח"כ שוטפן בצונן לקיים מצות שטיפה ומ"ש הרמב"ם ז"ל בפסקיו דלאחר הגעלה אינו טעון רק הדחה י"ל דמיירי דמגעילן בס' דליכא בליעה חדשה וההגעלה עולה למריקה ואינו טעון רק שטיפה

והנה מהרמב"ם ז"ל נראה להדיא דבשאר כלים חוץ מהשפוד והאסכלה א"צ לעשות בחמין ע"ג האש והמריקה בחמין היא רק בעירוי של רותחין אך להתוס' דהמריקה היא ג"כ הגעלה א"כ לכאורה כל מריקה היא בחמין ע"ג האש דעירוי של רותחין אין זו הגעלה כמ"ש תוס' זבחים (צ"ה ע"ב) ובשלהי ע"ז ורק היכא שהבליעה הראשונה מהקדשים היתה ע"י שעירה לתוכו רותח אמרינן כבולעו כך פולטו אבל היכא שבישל בה קדשים טעון הגעלה גמורה אך אפשר כמו שמקילין בשפוד והאסכלה דבעלמא טעונין ליבון והכא סגי בהגעלה ואמרינן בשלהי ע"ז משום דהיתירא בלע א"כ ה"נ בדבר שצריך הגעלה סגי הכא בעירוי של רותחין דחשיב ג"כ הגעלה לדברים שאין בליעתן מרובה כמ"ש תוס' בע"ז (ע"ד ע"ב) וצ"ע בזה [ובעיקר מה דאמרינן בע"ז דמש"ה בשפוד ואסכלה סגי בהגעלה משום דהיתירא בלע יש לעיין דזה שייך רק לענין איסור נותר דבליעתן היתה קודם שנעשה נותר אבל לענין שזרים וכן טמאים יהיו מותרין להשתמש בהם לענין זה הוי איסורא בלע וצ"ע]

ג) אמרינן לר"ט דבישל מתחילת הרגל יבשל כל הרגל ואינו טעון מריקה משום דכל יום נעשה גיעול לחברו ויש לעיין נהי דכל יום נעשה גיעול לחברו וכבר הוציא את הבלוע ע"י הגעלה קודם שנעשה נותר מ"מ אי ס"ל דבישול בלא בלוע נמי טעון מריקה ושטיפה א"כ ע"כ צריך מריקה ושטיפה בשביל הבישול ומאי איכפת לן אם הוציא הבלוע וא"כ אמאי עביד לה מריקה ושטיפה רק אחר הרגל ואפשר לומר דאף אי ס"ל דבישול בלא בלוע ג"כ טעון מריקה ושטיפה מ"מ אין המריקה ושטיפה מעכבות להשתמש בהכלי כיון דליכא בליעה ואינה רק מצוה ויכול לעשותן אחר הרגל ולפ"ז הוי אתי שפיר הא דאמרינן דתנור של מקדש של מתכת היה דאם היה של חרס היה טעון שבירה משום שירי מנחות שאופין בו וא"כ אף בשל מתכת עכ"פ התנור טעון מריקה ושטיפה ומה דאמרינן שם בגמרא דהיסקו בפנים הוא רק דאינו טעון הגעלה דיוצא הבלוע ע"י הסקה אבל בקדשים דלא סגי רק בהגעלה יטעון מריקה ושטיפה א"כ בשבת שצריך לאפות שם החביתין דאופה ואח"כ מטגנן כיון שהתנור צריך מריקה ושטיפה משירי מנחות של אתמול ומריקה ושטיפה לכל השיטות חוץ מהרמב"ם ז"ל הוא לאחר שנעשה נותר והיינו בשבת איך שרי להחם חמין למריקה שהיא בחמין איך הוא דוחה את השבת [ובירושלמי דייקינן דמכשירי קרבן של שבת דוחה את לילי שבת מדאמרינן דהעמידו עושי חביתין לעשות חביתין והיינו להחם חמין לרבוכה ע"ש אך להחם חמין לעשות מריקה ושטיפה ודאי הוי מכשירין שאין דוחין את השבת] ולפ"ז דאין המריקה ושטיפה מעכבין ההשתמשות בכלי היכא שכבר הוציא הבלוע וה"נ בתנור כיון שהיסקו בפנים ומוציא כל הבלוע ורק טעון מריקה ושטיפה משום מצוה יכול לעשותן אחר השבת ואינו מונע ההשתמשות בהתנור (הנה אי ס"ל דבישול בלא בלוע ג"כ טעון מריקה ושטיפה יש לחקור אי צריך בזה שיעור בישול שהוא בכ"מ כמאכל בן דרוסאי או אפשר שאפילו בישול כל שהוא ג"כ טעון מריקה ושטיפה]

ובעיקר מה דאמרינן לר"ט דבישל מתחילת הרגל מבשל כל הרגל משום דכל יום נעשה גיעול לחברו והיינו כשמבשל שלמים היום מבשל גם שלמים למחר ופולט של אתמול ואי מבשל חטאת מבשל אחריו שלמים ומחר מבשל עוד הפעם שלמים כמ"ש רש"י ז"ל שם וקשה הא איכא שבת שבתוך הרגל דאי אפשר לבשל בו אלא למוצ"ש וא"כ השלמים שבישל בע"ש דנאכלים לב' ימים ולילה אחד למוצ"ש כבר נעשו נותר א"כ איך מבשל כל הרגל וצ"ע [יש לחקור בעירה לתוכו רותח דאינו בולע רק כדי קליפה כמ"ש תוס' בזבחים שם אם יקלוף הכלי אח"כ אם יהיה טעון מריקה ושטיפה כיון דעתה ליכא בלוע ובישול נמי ליכא בעירה לתוכו רותח כדאמרינן בגמרא שם ואפשר כיון שכבר נתחייב כל הכלי מריקה ושטיפה לא פקע ועיין תוס' ע"ז (ע"ו ע"א) ד"ה בת יומא]

ושיטת הרמב"ם ז"ל דמריקה ושטיפה הוא קודם שנעשה נותר וכתב בפי' המשנה דמריקה ושטיפה הוא קודם זמן אכילה כדי שלא יבוא לידי נותר ע"ש וזהו הטעם דמשנה קודם דאסור להביא לידי נותר והתוס' והראב"ד ז"ל דס"ל דמריקה ושטיפה הוא דוקא לאחר שנעשה נותר נראה טעמייהו דאדרבה דקודם שנעשה נותר אסור להגעיל דהוי מאבד קדשים כשרים וזה אסור דהא אף בפסול כל שאין פסולו בגופו טעון עיבוד צורה ואסור לשורפו קודם דהוי בזיון קדשים וצריך להביאן לכתחילה לידי נותר ואח"כ לשורפן מיהו מהתוס' פסחים (פ"ב ע"א) ד"ה בשלמא מוכח דרק שריפה אסור קודם עיבוד צורה אבל קבורה שרי ע"ש א"כ הגעלה ומריקה ושטיפה אינן אלא כקבורה מיהו מרש"י ז"ל זבחים (פ"ב ע"א) נראה דס"ל דאף לקבורה טעון עיבוד צורה דכתב שם גבי נתערבו דמים הפנימים בחיצונים דאי אפשר להזותן דממתין עד שתשקע החמה ואח"כ שופכן לאמה ע"ש ואע"ג דשפיכה לאמה הוי רק קבורה ומ"מ אסור קודם וצריך להמתין עד שקיעת החמה שזהו עיבוד הצורה של הדם ולהתוס' אפשר דהבלוע בקדרה שאני דאפשר שיהא נאכל דיכול לבשל בהקדרה קודם שנעשה נותר ויפליט הבלוע במה שהוא מבשל עתה ויהא נאכל ומש"ה אסור להגעיל ולעשות מריקה ושטיפה קודם שנעשה נותר [ובשבירה בכ"ח להרמב"ם ז"ל אי ג"כ צריך קודם שיעשה נותר לא נתבאר להדיא ויש לחקור בזה]

ומחבת ומרחשת של מקדש אי טעונין מריקה ושטיפה משום שמטגנין בהם את המנחות נראה דא"צ דכמו בזבחים אם בישל קודם זריקה א"צ מריקה ושטיפה כדאמרינן בזבחים (צ"ו ע"ב) ה"נ במנחות קודם הקטרת הקומץ ומדוקדק לשון הש"ס גבי תנור של מקדש דאמרינן כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובלוע ואם היה עושין של חרס היה טעון שבירה ויש לדקדק מאי אריא דנקט שירי מנחות לנקוט מנחות עצמן דהאיכא מנחות דאפייתן בתנור כגון מנחת מאפה תנור ולפ"ז דוקא בשביל שירי מנחות שהם אחר הקטרת הקומץ היה טעון שבירה אבל בשביל מנחות עצמן לא היה טעון שבירה אך זה י"ל רק להרמב"ם ז"ל דס"ל דכל היכא דליכא גזיה"כ דשבירה ומריקה ושטיפה אינו טעון אלא הדחה ולא איכפת לן על הבלוע אבל להמפרשים ז"ל דלא שאני תרומה וקדשים משאר איסורין א"כ אפילו אי במנחות עצמן ליכא דין דמריקה ושטיפה משום שהן קודם הקטרת הקומץ מ"מ כיון דסוף סוף התנור בולע וכ"ח אינו יוצא מידי דופיו א"כ ע"כ אסור להשתמש בו דהא אכתי הש"ס לא סליק אדעתיה דתנור שאני דהיסקו מבפנים וא"כ אכתי מ"ש דנקט הש"ס שירי מנחות ולא מנחות עצמן [אך גם להרמב"ם ז"ל לפמ"ש לעיל דע"כ האי סוגיא ס"ל דאין