מקדש דוד חלק ב קעב

סימן לא. מריקה ושטיפה

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מעה"ק הי"ד דדין שבירה בכ"ח הוא רק בחטאת אבל בשאר קדשים טעונין רק מריקה ושטיפה ככלי מתכת ע"ש והקשה הלח"מ מההיא (דזבחים צ"ה) דתלאו באויר התנור דאיכא רק בישול ולא בלוע ואיבעי לן אי טעון שבירה ופשטינן מההיא דתנור של מקדש של מתכת היה וקס"ד משום שמבשלין בו שפודי חטאת ואם יהיה של חרס יהיה טעון שבירה וש"מ דבישול בלא בלוע נמי טעון שבירה ודחינן דכיון דאיכא שירי מנחות דאפיתן בתנור ואיכא בישול ובלוע מש"ה עבדינן של מתכת ולהרמב"ם ז"ל דרק בחטאת כ"ח טעונין שבירה אבל בשאר קדשים טעונין רק מריקה ושטיפה ככלי מתכת א"כ בשביל שירי מנחות אמאי עבדינן של מתכת ולא של חרס דהא בשביל שירי מנחות אין טעונין שבירה ותי' הלח"מ דהאי שירי מנחות היינו של מנחת חוטא דדינה כחטאת ע"ש אך נראה דאי אפשר לומר כן דמנחת חוטא דחריבה היא ליכא בלוע ובהא דאמרינן בשירי מנחות דאיכא בישול ובלוע כתב רש"י ז"ל דהבלוע הוא משמן המנחה ע"ש

והנה לבאר שיטת הרמב"ם נראה דהנה בלא"ה קשה מה שייך מריקה ושטיפה בכ"ח הא אין כ"ח יוצא מידי דופיו ועוד כתב הרמב"ם ז"ל שם הט"ו דכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה אינן טעונין מריקה ושטיפה אפילו בחטאת אלא הדחה בלבד וכתב הכ"מ דס"ל לרבנו דהתורה נתנה רק לכלי מתכת דין מריקה ושטיפה ושבירה לכ"ח אבל שאר כלים אינם בכלל זה ע"ש וג"כ קשה נהי דליכא בהו דין מריקה ושטיפה מ"מ אמאי סגי להו בהדחה לטעון הגעלה כשאר איסורים משום הבליעה ונראה דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל שפסק פט"ו מהל' תרומות הי"ט קדרה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנ"ט ואם שטף הקדרה במים או ביין ה"ז מותר לבשל בה והראב"ד ז"ל השיג שם וכתב דטעון הגעלה ומייתי לה לההיא דפ' דם חטאת דאמרינן להדיא דבתרומה טעון הגעלה ע"ש והכ"מ הביא שם ששאלו חכמי לוניל את הרמב"ם ז"ל מההיא דפ' דם חטאת והשיב להם שסמך בזה על המשנה בסוף תרומות דהמערה מכד לכד ונוטף ג' טיפין נותן לתוכה חולין הרכינה ומיצה ה"ז תרומה כו' וז"ל שם וק"ו הדברים ומה אם היין או השמן הנשאר בדפני הכד אינו מדמע אעפ"י שאילו הרכין הכד על צדה היה מתמצה ממנה תרומה המדמעת וכל הצחצוחין הנשארים הן עצמם של תרומה ק"ו לקדרה שנבלעה תרומה בחרסיה שיעלה על הדעת שיצא אותו שנבלע וידמע שזה הנבלע בחרסיה אין בו ממש ולא הוא מין התרומה אלא המים שנתבשל בהם התרומה הם הנבלעים בקדרה ואין לאותו היוצא אם יצא ממש ולא טעם ולפיכך אנו אומרים שאין הקדרה צריכה אלא רחיצה בלבד ולא הוצרכתי רחיצה אלא מפני שהוא ע"י האור להחמיר אבל ליתן לה חולין ע"י צונן אינה צריכה רחיצה כמו המערה מכד לכד כו' ומפני הלכה זו לא הוצרכתי הגעלה לתרומה עכ"ל והיינו דבתרומה איכא קולא משאר איסורים דלאחר הטפת ג' טיפין אע"ג דעוד נשאר שמן בהחבית מ"מ כיון דלא חשיב בטל איסורו ואינו מפרש כפי' הר"ש ז"ל שם דמיירי שיש שם בחולין שיעור לבטל התרומה הנשארת ואין בזה משום מבטל איסור לכתחילה דאינו מתכוין לבטל ע"ש דא"כ אין זה ענין להגעלה ולא שאני בזה בין תרומה לשאר איסורין אלא ס"ל להרמב"ם ז"ל דזהו דין בתרומה כיון דלא חשיב בטל איסורו וכ"ש הבלוע בקדרה והנה זה הדין דאם לא חשיב בטל איסורו איכא אף בקדשים דאמרינן בתרומות שם פי"א ה"ה גרעיני תרומה וכן עצמות קדשים בזמן שהוא מכנסן אסורין ואם השליכן מותרות ואמרינן עלה בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל שם דמיירי בגרעינין ובעצמות הראויות לאכילה ומותרין משום נותר משום דכיון דהשליכן בטלו מתורת אוכל כמ"ש תוס' זבחים (פ"ו ע"א) ד"ה ופליגא ע"ש ובזמן שהוא מכנסן ואחשבן אסורות וכן זהו הטעם דלאחר הטפת ג' טיפין נותן לתוכה חולין כיון דאין דרך למצות והוי כמו שהשליכן דלא אחשבינהו ובטל איסורן ואם הרכינה ומיצה דאחשבינהו אסורין כמו בגרעיני תרומה ועצמות קדשים וזה הדין מצינו רק בתרומה וקדשים ובשאר איסורין עצמות הראויין לאכילה וכן גרעינין של איסור הראוין לאכילה ע"י שמשליכן לא יבטל איסורן (דזהו רק קולא באיסורים שהם מחמת קדושתן דאם אין חשובין לאכילה בטל קדושתן וממילא בטל איסורן] וזה דקדרה שבישל בה קדשים טעון מריקה ושטיפה ושבירה בכ"ח גזירת הכתוב הוא וקודם שנעשה מצותו לא בטלה הקדושה מן הבלוע וא"כ בשאר מיני כלים כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דליכא בהו גזיה"כ דמריקה ושטיפה סגי בהדחה לבד כמו בכלי שבישל בה תרומה דאינו טעון אלא רחיצה ויש ראיה להרמב"ם ז"ל מהתוספתא פ"י דזבחים דאמרינן שם רש"א קק"ל אינם טעונין מריקה ושטיפה אבל טעונין הדחה משום נותן טעם וכן שם לקמן בתוספתא כבשים פסולים אין טעונין מריקה ושטיפה כו' אלא הדחה ע"ש וקשה דמשום נ"ט לטעון הגעלה וראיה להרמב"ם ז"ל דכל היכא דליכא דין של מריקה ושטיפה הם כתרומה דאינם טעונים הגעלה ולכן ס"ל ג"כ להרמב"ם ז"ל בכ"ח שבישל בהם שאר קדשים חוץ מחטאת דאין טעונין שבירה רק מריקה ושטיפה ואע"ג דכ"ח אינו יוצא מידי דופיו לא איכפת לן בזה דכ"ח שבישל בה תרומה אינה טעונה רק הדחה ובקדשים איכא חידוש דמריקה ושטיפה א"כ אינו צריך יותר ולא איכפת לן מה שאינו יוצא הבלוע וא"כ ל"ק קושית הלח"מ מההיא דפ' דם חטאת דתנור של מקדש של מתכת היה מפני שאופין בה שירי מנחה דאיכא בישול ובלוע ואם היה של חרס היה טעון שבירה דהא בההיא סוגיא דפ' דם חטאת ס"ל דאף בתרומה טעון הגעלה וכדאמרינן להדיא שם ומזה הקשו חכמי לוניל להרמב"ם ז"ל א"כ כיון דס"ל להאי סוגיא דליכא חילוק בין תרומה לשאר איסורין א"כ ה"נ בקדשים א"כ ודאי בתנור של חרס דאופין בה מנחות דאיכא בישול ובלוע וכיון דאינו יוצא מידי דופיו ודאי טעון שבירה אבל הרמב"ם ז"ל שהשיב לחכמי לוניל שהוא סומך על המשנה דמס' תרומות ואינו פוסק כסוגיא דפ' דם חטאת א"כ ה"נ דסגיא במריקה ושטיפה

וכן נראה להדיא בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל (זבחים פ' י"א) בההיא דר"ט אומר אם בישל בו מתחילת הרגל יבשל כל הרגל כו' וכתב ז"ל ועכ"פ צריכה מריקה לדברי הכל ואז מבשלין בו ממחרת שאילו לא נמרקו אותו משמנונית המדובק בכלים יהיה נותר ואסור ממחרת לבשל בו עכ"ל וכתב עוד שם ומה שאמר כמריקת הכוס ושטיפת הכוס רצה לומר שאינו חייב להפליג עד שיסור כל הרושם עכ"ל ונראה מזה דאע"ג שאמרו מריקה בחמין א"צ רק להסיר השמנונית הדבוק בכלי ולא הגעלה להוציא הבלוע ולא עוד אלא אף מה שמדובק בכלי אינו מחויב להסיר כל הרושם והטעם משום דבדין סגי בהדחה בעלמא כמו בכלי אבנים וכמו בכלי שבישל בו תרומה ואם רוצה להשתמש בצונן אף הדחה א"צ כמו במערה מכד לכד רק כאן גילתה תורה מריקה ושטיפה וצריכה מריקה בחמין ושטיפה בצונן וגילתה תורה לדקדק להסיר השמנונית יותר אבל מ"מ אם נשאר רק רושם על מועט כזו לא הקפידה תורה אף במקום שהצריכה מריקה ושטיפה והנה בשפוד ובאסכלה כתב בפי'