מקדש דוד חלק ב קע

שצריך להקריב מנחת חינוך ובעינן שיהא עובדה בידו כדאמרינן בת"כ ובירושלמי שזהו חינוכו וכיון דלעבודת מנחה בעינן ימין ואינו ראוי להקרבת מנחת חינוך א"כ פסול לכל עבודות

ואי אמרינן דמנחת חינוך מעכב יש לעיין בכ"ג שלא עבד עבודה מעולם דאמרינן במנחות (ע"ח) דמביא שנים אחת לחינוכו ואחת להמשחו איך מקריב מנחת חינוך הראשונה שהוא לחינוך כהן הדיוט כיון דבעינן שיהא עובדה בידו וע"כ בבגדי כהונה גדולה עביד לה שהרי כבר מינוהו לכ"ג ואי אפשר לעבוד בבגדי כ"ה א"כ מנחתו הראשונה איך כשרה כיון שעדיין לא נתחנך לכ"ג במנחה השניה אם עבד עבודתו פסולה ואי אפשר לומר דקודם שהקריב מנחת חינוך אף שנתמנה לכ"ג יכול לעבוד בבגדי כ"ה שהרי כ"ג מתמנה בפה לענין הבגדים כמה שהביאו תוס' יומא (י"ב ע"ב) מהירושלמי וצ"ל דמקריב שתי המנחות בב"א דחינוכו לכ"ה וכ"ג באין כאחד אך הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' כלי המקדש הי"ז כתב דמקריב תחילה מנחת חינוך של כ"ה ואח"כ מקריב המנחה השניה של חינוך כ"ג ואח"כ להמשחו ע"ש והוא משום דהרמב"ם ז"ל לטעמיה דפסק דמנחת חינוך אינה מעכבת

ב) ובהחביתין שכ"ג מקריב בכל יום להמשחו אפילו מת כ"ג ג"כ קריבה ואיכא פלוגתא במנחות (נ"א ע"ב) איכא למ"ד דקריבה משל ציבור ואיכא למ"ד דקריבה משל יורשין והרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין הכ"ב פסק דקריבה משל יורשין וכתב דהיורשין מביאין עבור כפרתו היינו שהקרבן עבור כ"ג המת וכ"כ הרגמ"ה ז"ל מנחות (נ"ב) על הא דאמרינן שם בפר העלם דבר ש"צ ושעירי עכו"ם דמתחילה מגבין להם ולא חיישינן לפשיעה ובחביתין חיישינן לפשיעת היורשין ואמרינן שם בגמרא כי קא חייש ר"ש לפשיעה הנ"מ במלתא דלי"ל כפרה בגוה במילתא דאי"ל כפרה בגוה לא חייש וכתב הרגמ"ה ז"ל שם דבחביתין לי"ל להיורשין כפרה בגוה דאם היו היורשין מביאין בעבורו היו מביאין ולא בעבור עצמן ע"ש ויש לעיין איך שייך חיוב על הכ"ג לאחר מיתה וצ"ל דכשמינוהו לכ"ג מתחייב בחביתין עד שימנו כ"ג אחר ואין זה עליו חובה חדשה בכל יום ונשתעבדו נכסיו לכל הזמן א"כ אפשר לבוא לאח"מ וכמו האשה שהביאה חטאתה ומתה דיביאו יורשין עולתה אי שעבודא דאורייתא והכא אפילו שעבודא לאו דאורייתא איכא קרא דהתורה שעבדה את היורשים אך החובה היא שהכ"ג נתחייב בחייו

אמרינן בפ' התכלת (נ' ע"ב) דכ"ג שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו יכול יביא חצי עשרון מביתו או חצי עשרונו של ראשון ת"ל ומחציתה כו' ודקדק מזה המנחת חינוך דבשמן דליכא קרא דמקציתה כו' יכול השני להביא השמן שהפריש הראשון ע"ש ולפ"ז ג"כ בכ"ג שהפריש עשרון שחרית ומת קודם שהקריבו של שחרית ומינו אחר תחתיו דאותו השני מתכפר בעשרונו של ראשון דע"ז ל"ש קרא דמחציתה כו' ויש לעיין איך יכול זה להתכפר בקרבנו של חברו וגם ל"ל קרא דאם הקריב חצי עשרון שחרית ומת דאין השני מתכפר בחצי עשרונו של זה דאיך אפשר שיתכפר בקרבנו של חברו ונראה מזה דמה דאין אדם מתכפר בקרבנו של חברו הוא רק משום דאין הקרבן הופרש לזו החובה והכא בחביתין דחובה היא לעולם כמנחת תמידין דאינה נפסקת כדאמרינן בפ' התכלת בכ"ג שהפריש עשרון ליום הרי הפריש לחובת זה היום רק במת ומינו אחר תחתיו זה האחרון נכנס בחיוב של זה היום וכיון דלשם חובה זו הופרש יכול אף אחר להתכפר בו

ונראה מזה דחובת החביתין אינה חובת גברא ממש כשאר חובות וכן נראה מהירושלמי מגילה פ"א ה"י על הא דאמרינן דאין בין כהן המשמש למשיח שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה דהכהן המשמש מביא ולא המשוח שעבר ואמרינן עלה אמר ר' יוחנן עבר והביא עשירית האיפה שלו כשר ע"ש ויש לעיין אמאי כשר הא חביתין חובות נינהו ואין באין בנדבה וכיון דהמשוח שעבר פטור מחביתין אם הקריב אמאי כשר ונראה מזה ג"כ דחביתין מין חובה אחרת היא ואינה חובתו ממש של כ"ג כשאר חובות אלא שיש חובה להביא חביתין בכל יום כמנחת תמידין שאינה בטלה לעולם כדאמרי' בפ' התכלת והחובה היא אחת בכל יום ולא שתים וכמ"ש רש"י ז"ל יומא (ע"ג) דמש"ה אין משוח שעבר מקריב חביתין דחדא אמר רחמנא דתקרב ולא שתים ע"ש וצ"ל להירושלמי היכא דאיכא ב' כהנים גדולים היינו דאיכא משוח שעבר על שניהם מוטל החובה להקריב החביתין אך אין זה חיוב של שני קרבנות דאחד אמר רחמנא ולא שתים רק על שניהם מוטל החובה שיקרב זה הקרבן האחד וזו היא מין חובה חדשה ולכתחילה צריך הכהן המשמש להביאה משלו וממילא נפטר המשוח שעבר אבל אם הקריב המשוח שעבר ג"כ כשר דהוא ג"כ מחויב בדבר (יש לעיין בכ"ג שנצטרע דכ"ג נוהג צרעתו כדילפינן לה במו"ק והצרוע לרבות כ"ג איך הוא מקריב חביתין הא מצורע אינו משלח קרבנותיו ואפשר דהוי כמו מת כ"ג דמנחתו קריבה משל ציבור אבל למ"ד משל יורשין ודאי ל"ש דבחייו ל"ש יורשין (יש לחקור בכ"ג שהקריב חצי עשרון שחרית ומת ולא מינו אחר תחתיו אם יכולים היורשים להוסיף עוד חצי עשרון ולהקריב ערבית דבזה ל"ש קרא דמחציתה דלאח"מ שלמה היתה קרבה]

ג) ובמעשה החביתין אמרינן בגמרא שמביא עשרון שלם מביתו ואח"כ חוצהו ובמנחות (ע"א) אפלגו ר"י ור"א אם הן מתקדשין לחצאין והרמב"ם ז"ל פי"ג ממעה"ק כתב וכיצד עשיית חביתי כ"ג מביא עשרון שלם ומקדישו וחוצהו כו' וכתב ע"ז הכ"מ שם דפסק כר"י דאמר אינה קדושה לחצאין ע"ש אך נראה דבחנם כתב כן דבירושלמי שקלים פ"ז ה"ג מקשינן לר"א דאמר דחביתי כ"ג קדושות לחצאין מההיא דכ"ג דהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו כו' דשני חצאין קרבין ושני חצאין אבודין ותני עלה מחצה ראשון ומחצה שני תעובד צורתן ויצאו לבית השריפה ולמ"ד קדושות לחצאין א"כ המחצה שני עדיין לא נתקדש ולמה טעון שריפה ומתרצינן פתר לה כר' ישמעאל דאמר עשרון מקדש ע"ש אלמא דלמ"ד עשרון מקדש לכ"ע אין קדושות לחצאין דכיון דצריך להביא עשרון שלם מביתו צריך למדוד בעשרון של מקדש א"כ הרמב"ם ז"ל דפסק דמידת יבש נתקדשה א"כ לכ"ע מקדיש ואח"כ חוצה

וכשחוצה בחצי עשרון של מקדש עושה מכל חצי עשרון ו' חלות ובמנחות (פ"ז ע"ב) איבעי לן חביתי כ"ג במה מחלקן לחלות ביד או בכלי וכתב רש"י ז"ל במה מחלקן לעיסה ובתוס' נחלקו ע"ז וכתבו שמחלק לסלת ע"ש ונראה דבמש"ה פי' רש"י ז"ל דמחלק לעיסה ולא לסלת דאם יחלק לסלת לחלות ומכל אחת יעשה עיסה לא יהיו החלות שוות דפעמים עיסת השאור רכה ונמצאת יתירה ואם עיסת השאור עבה היא יתירה כדאמרינן בר"פ כל המנחות באות מצה ואי אפשר לכוין שיהיה שוה כדאמרינן התם א"כ אם יעשה עיסה לכל חלה וחלה לא יהיו החלות שוות ובחביתי כ"ג בעינן שיהיו כל החלות שוות כמ"ש תוס' מנחות (ע"ו ע"ב) ד"ה שריבה והוא מהתוספתא פ"ח דמנחות וא"כ אי ס"ל כמ"ד במנחות (נ"ד ע"א) כמות שהן משערינן היינו דמשערינן כמו שהוא עיסה ולא כמו שהוא קמח א"כ אין החלות שוות ונראה דאפילו למ"ד התם לכמות שהיו משערינן זה דוקא אם היה הדין שכל חלה צריכה להיות אחד מי"ב בעשרון