מקדש דוד חלק ב קסט

על הא דאמרינן במנחות בריבה שמנה דמיירי בהפריש לה ב' לוגין וכן בריבה לבונתה שהפריש לה ב' קומצים ומשמע שם די"ל קדוה"ג הא כל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו כיון שהוא יותר מכשיעור לא מהני הפרשה ותי' דמיירי דאמר יקדוש לוג אחד מב' לוגין וקומץ אחד מב' קומצים ומדמי לה התם לההיא דתודה ששחטה על פ' חלות דהכל מודים באומר יקדשו מ' מתוך פ' דקדשי ע"ש ונראה מזה דבאומר יקדוש לוג מב' לוגין תרוייהו קדשי קדוה"ג כדמוכח התם במנחות [דאי אחת חולין אין המנחה נפסלת כדאמרינן שם דשמן של חולין לא פסלה] וזה דשניהם קדשי היינו דקדשי לאחריות דאי לקרבן גדול קא מכוין לא קדשי כלל דזה אי אפשר אבל באומר לוג אחד מב' לוגין וכן מ' חלות מתוך פ' היינו שאינו מקדיש כולן יחד לקרבן ומיחד רק לוג אחד לקרבן ורק שיוכל ליטול איזה שירצה דשניהם יקדשו לאחריות וכן נראה מפ' התודה דשוחט התודה על פ' חלות דאיכא למ"ד לאחריות קא מכוין והיינו דאם יאבדו מ' אחר שחיטה יוכל ליטול האחרים ולא אמרינן שמא הקדושות נאבדו ונשארו החולין דכולן קדשי קדוה"ג לאחריות וכמו במפריש ב' חטאות לאחריות דמתכפר באיזה מהם שירצה ולכן כתב הרמב"ם ז"ל דמפריש ד' חלות מאיזה ארבעים שירצה ומניפן וכן בשתי הלחם באומר יקדשו ב' חלות מתוך ד' דלאחריות קא מכוין כולן קדושות קדוה"ג ע"י שחיטה ויכול לזרוק הדם על איזו שירצה ולהניפן וכמו במפריש ב' אשמות לאחריות ושחטן וקיבל דמן בכוסות דיכול לזרוק הדם מאיזה שירצה כדאמרינן במעילה (ז' ע"ב) ומוכח שם להדיא דקדשו שניהם אעפ"י שהפרישן לאחריות ע"ש וזה שכתב הרמב"ם ז"ל דשתים האחרות נפדין בפנים הוא משום דנתקדשו בשחיטה ונפסלין ביוצא דהרמב"ם ז"ל פסק כרבי דאחר שחיטה נפסלין ביוצא וזה דמהני להו פדיון הוא משום דפסק כרבא אליבא דרבי דאחר שחיטה תפיס פדיונו ומפרש לה כפי' ראשון ברש"י ז"ל שם וכן בתוס' שם בשם רוב ספרים דתפיס פדיונו לגמרי ויוצא לחולין

ובעיקר מ"ש התוס' במנחות (פ' ע"א) במפריש ב' חטאות לאחריות דלא משכחת לה אלא באומר תקדוש אחת מתוך השנים ובלא"ה לא חל כיון דאינו חייב אלא אחת יש לעיין מירושלמי שקלים פ"ב הלכה ג' דאמרינן שם הפריש ב' חטאות כסבור שהוא חייב שתים ואינו חייב אלא אחת השני ירעה ע"ש והכא ע"כ לא אמר תקדוש אחת מתוך שתים שהרי סבור שהוא חייב שתים ומ"מ קדשי תרוייהו אעפ"י שאינו חייב אלא אחת והשני ירעה כדין מותר חטאת וצ"ע: סימן ל חביתין

יש ב' מיני חביתין אחד מנחת חינוך שהכ"ג או כהן הדיוט מקריב כשמתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית האיפה ועובדה בידו ובפ' התודה (ע"ח ע"א) מפקינן לה מקרא דזה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' כו' מקיש חינוכו להמשחו מה המשחו רבוכה אף חינוכו רבוכה ואחד עשירית האיפה שהכ"ג מקריב בכל יום מחצית בבוקר ומחצית בין הערבים והנה בזה אי מנחת חינוך מעכב יש סתירות דבת"כ אמרינן דאם לא הקריב מנחת חינוך ועבד עבודתו פסולה וכתב הק"א משום דכתיב זה דמשמע עכובא ובירושלמי שקלים אמרינן דעבודתו כשרה והמל"מ פ"ה מהל' כלי המקדש כתב דההיא דת"כ טעות סופר הוא והביא ראיה מפ"ק דיומא באירע פסול בכ"ג אחר תמיד של שחר דאיבעי לן במה מחנכין להשני והלא צריך השני להקריב חביתי חינוך ויחנכו אותו בהם שיקריב אותם בח' בגדים אלא ודאי דעבודתו כשרה בלא מנחת חינוך כדאיתא בירושלמי וכיון שכן ביוה"כ אינו מקריב חביתי חינוך לפי שהם קרבן יחיד ואין דוחין את השבת וכמ"ש התוס' פ' התודה (ע"ח) ד"ה אחת עכ"ל והנה הגר"א ז"ל גרס בת"כ עבודתו פסולה וגם בירושלמי שקלים הגיה וגרס עבודתו פסולה והנה קושית המל"מ מההיא דאירע פסול בכ"ג אחר תמיד של שחר כו' אין כל כך קושיא דהתם השני אינו כ"ג גמור כמ"ש הת"י יומא דהשני אינו אלא שלוחו של ראשון והפר והאיל קרבין משל ראשון ולא משל שני כמה שהביאו מהירושלמי ובירושלמי מקרי האי כהן שמשמש כשאירע פסול בכ"ג כהן המתמנה ובירושלמי מגילה פ"א ה"י אצטריך קרא דכשר אשר ימשח אותו אינו אלא משוח כו' מרובה בבגדים מנין ת"ל ואשר ימלא את ידו מנין לרבות כהן המתמנה ת"ל וכפר הכהן כו' ומוכח דאינו כ"ג גמור וא"כ אפשר דלא שייך בו מנחת חינוך כלל דזה רק בנתמנה להיות כ"ג גמור מיהו מההיא דפ' הוציאו לו יש להקשות דאיבעי לן באפן ומת אם נכנס אחר בחפינתו וכן בשחט ומת אם נכנס אחר בדמו ומוכח דאף אם מת כ"ג ביוה"כ ג"כ אפשר למנות אחר והכי ל"ש שהשני שלוחו של ראשון וצריך למנותו לכ"ג גמור וא"כ צריך להקריב מנחת חינוך ואם לא עבודתו פסולה והא אין מנחת חינוך שהוא קרבן יחיד דוחה יוה"כ כמ"ש בתוס' מנחות (ע"ח) ונראה דאעפ"י שמנחת חינוך הוא קרבן יחיד מ"מ כיון דמעכב ואינו כשר לעבודה של יוה"כ שפיר קריבה ביוה"כ מדין מכשירין של ק"צ שאי אפשר לעשותן מע"ש דהא אמרינן בעירובין דבן לוי שנפסקה לו נימא בכינורו בשבת דקושרה אפילו במלאכה דאורייתא מפני שהן מכשירין של עבודה ואי אפשר לעשותן מע"ש משום דנפסקה בשבת א"כ מה לי לתקן הכלי מה לי לתקן הכ"ג שיהא ראוי לעבודת היום וכיון שהראשון מת ביוה"כ ואי אפשר היה לחנך השני קודם שפיר דוחה יוה"כ ובזה הוי אתי שפיר מה דאמרינן באירע פסול בכ"ג לאחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו ואמרינן דלובש שמונה ומהפך בצינורא ומוכח דרשאי להפוך בצינורא ביוה"כ אעפ"י דהמהפך בבשר חייב משום מבשל דממהר בישולו וכתבו התוס' מעילה (י' ע"א) דהפוכא בצינורא סגי בלא"ה שאם רוצה מניח ומתאכלין מאליהן ע"ש וא"כ הוי חידוש דאף מה דסגי בלא"ה ג"כ דוחה שבת ולפ"ז אפשר דלעולם לא דחי ושאני הכא כדי שיתחנך לעבודה ויהא כשר לעבודת היום שרי דמכשירין דוחין שבת

ובמדרש ויקרא רבה פרשה ח' אמר ר' יוחנן דעשירית האיפה מעכב באהרן ובניו וכתב העץ יוסף שם דהיינו כדאמרינן בת"כ דכהן שעבד קודם שנתחנך בעשירית האיפה עבודתו פסולה ולענ"ד אין זה ענין לכאן כלל דהמדרש קאי על המלואים דכתיב בההיא פרשה ור' יוחנן לטעמיה דס"ל ביומא (צ' ע"ב) דמלואים כל האמור בהם מעכב בהם אף מה שאינו מעכב לדורות ואמרינן שם (ה' ע"ב) כשהוא אומר וזה הדבר אשר תעשה להם לרבות מכנסים ועשירית האיפה ע"ש אך בזה יש לעיין דביומא שם חשבינן לכל הנפקותות בין למ"ד דמלואים כל האמור בהם מעכב בהם למ"ד דרק מה שמעכב לדורות מעכב בהן [וחשבינן שם סמיכה תנופה ועוד] ואמאי לא חשבינן נמי עשירית האיפה וצ"ע

והנה אי ס"ל דמנחת חינוך מעכב אתי שפיר מ"ש רש"י ז"ל בכורות (מ"ה ע"ב) באטר דפסול לעבודה וכתב רש"י ז"ל הטעם משום דבעינן עבודה בימין ואיטר אי"ל ימין ע"ש וקשה הא איכא עבודות שא"צ ימין כגון הולכת איברים וכן הקטרת אברים כדאמרינן (במנחות כ"ו) ובגמרא משמע דאיטר פסול לכל עבודות ולפ"ז כיון