מקדש דוד חלק ב קסה

דין דאין תורמין מן הרעה על היפה לית בהו עוד יש לחקור בתרומת לחמי תודה אם כל התרומה מתרת את כל הלחם או כל תרומה ותרומה מכל מין ומין מתרת את מינו ונ"מ כשתרם מן החמץ לבד או מן החלות לבד אם כבר אותו המין מותר באכילה

עוד יש לחקור בתרומת לחמי תודה מי הוא הבעלים להפריש הכהן או בעל הקרבן והנה מלשון רש"י ז"ל נדרים (נ"ב ע"ב) נראה להדיא שהיה הכהן מפרישה ואפשר דזהו רק לדידן אבל לריה"ג דקק"ל ממון בעלים אפשר דהוי כשאר תרומה דהבעלים מפרישין והנה ההיא דפ"ק דנדה דאמרינן מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה אופה ככרות של תרומה ומוקמינן לה בתרומת לחמי תודה דאפרשינהו בלישייהו נראה ודאי שהיו הבעלים המפרישים דאפילו אי נימא בעלמא הכהן מפריש היינו כהן המקריב אבל כאן שהיתה אופה בחוץ ואפרשינהו קודם הזבח מה שייך כאן הפרשת כהן דאיזה כהן רשאי לתרום ונראה מזה דהבעלים ודאי רשאים לתרום רק גם הכהן המקריב יכול לתרום ואפשר דהוי שלוחו של הבעלים

ב) אמרינן במנחות (מ"ו ע"א) עד שלא שחטה נפרס לחמה מביא לחם אחר כו' וכתב רש"י ז"ל הטעם דנפרסה אחת מן החלות כולן פסולות משום דילפינן לה מלחם הפנים שהיא מנחה כלחם תודה וכתיב היא שאם נפרסה אחת מן החלות כולן פסולות והשמ"ק שם כתב הטעם דכתיב בתרומת לחמי תודה אחד שלא יטול פרוס ובעינן שיהיו כל החלות ראויות לכהן ע"ש והנה לקמן פ' התודה (ע"ח ע"ב) אמרינן דיוצאין במצה נא דכל שפורסה ואין חוטין נמשכין ואמרינן וכן לענין לחמי תודה ומקשינן פשיטא הכא לחם כתיב והכא לחם כתיב ואמרינן מהו דתימא אחד אמר רחמנא שלא יטול פרוס והא כמאן דפריסא דמי קמ"ל ולרש"י ז"ל קשה למה נקט הטעם דאחד שלא יטול פרוס דזהו רק בהפרשת התרומה דאי אפשר להפריש ולא נקט משום דכל שנפרס לחמה הלחם לגמרי פסול דילפינן מלחם הפנים ולהשמ"ק אתי שפיר דכל הפסול בלחמי תודה שנפרס הוא רק משום דאין ראויין לתרומה ונראה דהנה בכולא סוגיא (דמנחות ח') בלחם הפנים שנפרס לחמו אמרינן דהפסול הוא משום חסרון ויש לעיין בנפרס החלה לשנים בלא חסרון אמאי פסול וצ"ל הטעם כיון דלחם הפנים צריך להיות י"ב חלות ולא יותר בנפרסה לשנים ע"כ אי אפשר לחשוב שניהם בהחלות דא"כ הו"ל י"ג חלות וע"כ אפשר לחשוב רק אחת מן הפרוסות למנין החלות וא"כ הו"ל פסול חסרון אך זה שייך רק בלחם הפנים אבל בלחמי תודה נהי דנחסרה חלה אחת פסולות דילפינן מלחם הפנים מ"מ אם נפרסה לשנים בלא חסרון לפי מה דקי"ל בלחמי תודה דאין מנין החלות מעכבות דאם אפאן בד' חלות יצא וה"ה אם ריבה כדאמרינן במנחות (ע"ו ע"ב) כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כ"ג וי"א אף לחמי תודה ונזירות א"כ למאי דקי"ל כת"ק בלחמי תודה ה"ה דריבה כשר א"כ אין כאן פסול חסרון כלל א"כ בההיא דמצת נא דפורסה ואין חוטין נמשכין נהי לפי דס"ד דהוי כמאן דפריסא מ"מ אין כאן פסול חסרון דהא אפשר לחשבן אף למאה חלות וע"כ כאן צריך הטעם משום התרומה דבעינן אחד שלא יטול פרוס והתם אין הפסול משום חסרון רק בעינן שיהא שלם ורש"י ז"ל שכתב דילפינן מלחם הפנים היינו שנפרסה ונחסרה והתם פסול לגמרי כמו בלחם הפנים

אך מ"ש רש"י ז"ל דמש"ה בלחמי תודה בנפרסה אחת מן החלות כולן פסולות הוא משום דגמרינן מלחם הפנים שהיא מנחה כלחם תודה יש לעיין הא לחמי תודה אינה מנחה כדאמרינן במנחות (מ"ו ע"ב) גבי העיד בן בוכרי כו' וצ"ע

והנה ע"מ דאמרינן שם בגמרא בנפרס לחמה לאחר זריקה דתורם מן השלם על הפרוס והאי נפרס לחמה היינו שנחסר לחמה כמ"ש בתוס' שם ד"ה נפרס ויש לעיין איך תורם מן השלם על הפרוס הא לא הוי אחד מעשרה והוי כמו שנאבד אחת מן החלות דאי אפשר לתרום כלל כדמוכח מרש"י ז"ל שם דזה שתורם מן הטהור על הטמא וממה שבפנים על שבחוץ היינו דהטמא ושבחוץ יהיו במנין להיות תרומתו תרומה ולהכשיר הפנימיות ע"ש ומוכח דאם נחסרה חלה אחת לגמרי אי אפשר להפריש כלל דאינו אחד מעשרה וצ"ל דזה דבעינן אחד מעשרה דוקא הוא רק במנין החלות ולא בשיעור הסלת ואעפ"י שנפרסה חלה אחת ונחסרה יכול לתרום מן השלם על הפרוס והנה בנדרים (י"ב ע"ב) גבי אפרשינהו בלישייהו דאמרינן דשקל חדא מן חמץ וחדא מן חלות כו' פי' הר"ן ז"ל שעשה מכל מין ומין עשר חלות ונטל תרומה מכל אחת ואח"כ חזר ולש כל תשע חלות יחד ועשאן ד' חלות היינו דבשעת תרומה היו אחד מעשרה אך לפמ"ש תוס' מנחות (ע"ו ע"א) ובנדה (ו' ע"ב) דאין חל עליהן אז שם תרומה וצריך לקרות עליהם שם אח"כ ובלישה הוא רק יחוד בעלמא א"כ בשעה שקורא עליהם שם תרומה לאחר אפיה אין כאן אחד מעשרה חלות שהרי לש כל התשע חלות יחד וע"כ צ"ל להתוס' דאחד מעשרה אינו על מנין החלות רק על שיעור הסלת א"כ קשה בנחסר לחמה איך מפריש מן השלם על הפרוס הא לא הוי אחד מעשרה וצ"ע

ג) בההיא דמנחות (מ"ו ע"א) מששחטה יצא לחמה הדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו לא יצא והלחם פסול כתבו התוס' שם תימה דלעיל כ"ה דייק מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ר"א וקסבר הציץ מרצה על אכילות והא הכא קתני מששחטה יצא לחמה ידי נדרו לא יצא וסברה דאין הציץ מרצה על אכילות עכ"ל וכן שם ד"ה נפרס כתבו וצ"ע שלא יקשה מכאן לר"ה דאף למ"ד אין זריקה מועלת ליוצא בחסרות מודה ע"ש היינו דקשה להו אמאי קתני בנפרס לחמה דידי נדרו לא יצא כיון דזריקה מועלת לחסרות ולענ"ד קשה מה זה שייכות כלל לזריקה מועלת ליוצא ולזריקה מועלת לחסרות דזריקה מועלת ליוצא הוא רק למקבעיה בפיגול ולהוציאו מידי מעילה אבל הקרבן אינו מתכשר בזה וא"כ הכא דחייב להביא לחמי תודה ואם לא הביא לא יצא ידי נדרו כיון שיצא הלחם בין שחיטה לזריקה ונפסלו ביוצא א"כ בשעת הזריקה היה הלחם פסול ואינו יוצא בלחם פסול דלצאת ידי נדרו צריך להיות הלחם בשחיטה ובזריקה ול"ש כאן זריקה מועלת ליוצא משא"כ בנטמא לחמה דאמרינן שם דיצא ידי נדרו משום דציץ מרצה התם בטומאה היכא דהציץ מרצה חשיב כקרבן כשר ויוצא ידי נדרו דהא אפילו בנטמא כל הקרבן כיון שהציץ מרצה הקרבן כשר ויוצא ידי חובתו ומדאורייתא מקריבין לכתחילה ע"י ריצוי ציץ כמ"ש תוס' פסחים פ' כ"צ דציץ מרצה מהני להכשיר הקרבן לגמרי משא"כ זריקה מועלת ליוצא דאינו אלא למקבעינהו בפיגול ולהוציא מידי מעילה אבל פסול הוא ואינו יוצא ידי חובתו בפסול וכן בנפרס לחמה דזריקה מועלת לפסול חסרות למקבע בפיגול ולהוציא מידי מעילה כמו למ"ד זריקה מועלת ליוצא אבל ידי נדרו ודאי לא יצא שהרי הלחם פסול ואינו יוצא ידי נדרו בלחם פסול וכ"כ התוס' להדיא בזבחים (ס"ח ע"א) ד"ה אימר על הא דאמרינן בעולת העוף שעשאה למטה דנמשכת לחטאת העוף דכי אמרינן רק לאפוקה מידי מעילה למיסק לחובה לא והקשו מ"ש זו מזו ותו דכה"ג אשכחן גבי זריקה מועלת ליוצא ושירים שחסרו