מקדש דוד חלק ב קסב

אמרינן בגמרא דאין הקינין מתפרשין אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן דכתיב ולקח ועשה ויש לחקור אם זה דמתפרשת בעשיית כהן אם זהו דין מיוחד אך י"ל כיון דאפילו עולת העוף מפורשת שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דנמשכת ונעשית חטאת העוף ולפמ"ש בתוס' מדאורייתא חטאת גמורה היא ועולה לשם חובה א"כ כיון דאם כבר יש עליה שם עולה נעקרת וחל עליה שם חטאת כ"ש אם עדיין לא קרא עליה שם עולה והרי היא סתומה דע"י שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דנמשכת ונעשית חטאת העוף והטעם הוא משום המשכה ואף אם הקריב בקן סתומה קודם את עולת העוף ואע"ג דאמרינן בגמרא דחטאת העוף שעשאה למעלה אינה נמשכת לעולת העוף הכא נמשכת דהא אמרינן שם הטעם דאינה נמשכת הוא משום כיון דמלק בה סימן אחד איפסלא משום חטאת שלא לשמה ומש"ה בסימן שני אינה יכולה להמשך לעולת העוף אך זה שייך רק שכבר קרא עליה שם חטאת דנפסלת משום שלא לשמה אבל בסתומה דודאי עדיין לא שייך בה פסול דשלא לשמה דעדיין אינה חטאת דקן סתומה אינו שמעורב חטאת ועולה דא"כ היה תלוי אח"כ בדין ברירה אלא דמחוסר עדיין קריאת שם לגמרי לעולה או לחטאת א"כ בסימן שני יכולה להמשך לעולת העוף מיהו (מיומא מ"א) דמקשינן לר"ח מב' שעירי יוה"כ דמה במקום שלא קידש הגורל קידש השם כו' והא הכא לאו שעת לקיחה ולא שעת עשייה ומשנינן דה"ק ומה במקום כו' מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה ע"ש ואע"ג דבהנך לא שייך המשכה ומוכח מזה דזהו דין בפ"ע דיכולין להתפרש בעשיית כהן אך יש לעיין ל"ל בקינין לטעם דיכולין להתפרש בעשיית כהן תיפוק ליה משום המשכה ואפשר דבקן סתומה מתפרשות ע"י עשיית כהן אף בלא מחשבה כלל רק כשעושה באחד מן הקינין כמעשה חטאת מתפרשת ע"י מעשיה ואילו להמשך בעינן דוקא כמעשה חטאת לשם חטאת כדאמרינן בזבחים שם וצ"ע בזה. עוד איכא נפקותא דאי בשביל המשכה רק הפרידה שהוא עושה נעשית ע"י מעשיו עולה או חטאת אבל הפרידה השניה של הקן נשארת סתומה ועכשיו שיש דין שהקנין מתפרשין ע"י עשיית כהן א"כ ע"י שעושה בזו מעשה חטאת השניה מתפרשת לעולה

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מפסה"מ אם נתערבה חטאת בקן סתומה של חובה אינו כשר אלא מנין חטאות בלבד אבל מנין העולות פסולין שהרי נתערבה חטאת בעולות לפיכך אם היתה החובה שתים בחטאת חצי החובה כשר וחציה פסול ויראה לי שהוא עושה כולן למטה כמעשה חטאת ע"ש וכ"כ שם בנתערבה עולה בקן סתומה אינו כשר אלא מנין העולות ויראה לי שהוא עושה כולן למעלה כמעשה עולה והקשה הראב"ד ז"ל שם איך עושה כולן למטה איך אומרים לו הקרב פסולין למזבח והעופות אם יעשו אותן למטה יפסלו אלא ודאי אומרים לו לא תקריב אלא כמנין חטאת שבחובה עשה אותן למטה עכ"ל וכתב הכ"מ שם לתרץ וז"ל ונ"ל שודאי שרבנו נ"ל שברישא עושה למטה כמעשה חטאת ואין בזה משום מקריב פסולים למזבח כיון שקנים סתומים הם ולא קרא שם עולה על שום אחד מהפרידים וע"ד זה הוא מ"ש בסיפא ויראה לי שהוא עושה כולן למעלה כמעשה העולה עכ"ל והנה קשה טובא דהא כיון שעשה כמנין החטאות למטה הרי נתפרשו האחרות לעולות א"כ כי מקריב עוד למטה הרי מקריב מפורשות למטה ולא סתומין ונראה לתרץ דהכא כשמקריב הראשונות למטה אינו עושה זאת בתורת פירוש שמפרש שתהיה זו לחטאת וממילא השניה מתפרשת לעולה ע"י מה שהקנין מתפרשין בעשיית כהן אלא עושה זאת בתורת המשכה דמה עולה מפורשת אם עשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת נמשכת ונעשית חטאת העוף כ"ש סתומה דעומדת לחטאת כמו לעולה וכיון דהוי רק בתורת המשכה אין חברתה מתפרשת לעולה ונשארת סתומה ויכול אף אותה להקריבה למטה ואין בזה משום הקרבת פסולים כמ"ש הכ"מ דסתומין דלא קרא עליהם שם עולה אין זה פסול היינו דזה דאמרינן שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת אף דנמשכת מ"מ פסולה היא זה דוקא בשכבר קרא עליה שם עולה אבל סתומה שעשאה למטה כמעשה חטאת אינה נפסלת וכן מ"ש הרמב"ם ז"ל בסיפא בעולה שנתערבה בקן סתומה דיראה לי שעושה כולן למעלה כמעשה עולה ואע"ג דאמרינן בגמרא דמחטאת לעולה אינה נמשכת הא אמרינן שם הטעם משום דנפסלת בסימן ראשון משום חטאת שלא לשמה אבל בסתומה דעדיין לא קרא עליה שם חטאת ואינה נפסלת משום שלא לשמה נמשכת כמו עולה וכמ"ש (וז"ש הרמב"ם ז"ל אבל מנין העולות פסולים לפמ"ש הכ"מ דאינן נפסלין משום עשיית מטה ע"כ הכוונה דאינו יוצא בהן ידי העולות לפי שאי אפשר לעשותן למעלה כדינן]

ג) על הא דאמרינן בפ' חטאת העוף שם דמש"ה חטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה אינה נמשכת משום דכיון דמלק בה סימן אחד היינו קודם שנעשה בה מעשה עולה כבר איפסלא משום חטאת שלא לשמה כתב רש"י ז"ל כיון דחטאת גמר עבודתה סימן אחד מקודם שיגמור מעשה עולה חל עליה שם חטאת שנמלקה כולה שלא לשמה ונפסלה משום שלא לשמה עכ"ל ויש לעיין למ"ד רוב בשר מעכב בחטאת העוף ובמליקת עולה מולק הסימנים ואח"כ רוב בשר כדאמרינן בגמרא וא"כ כשנגמרה מעשה חטאת היינו לאחר חתיכת רוב בשר כבר נעשה בה מעשה עולה

הנה בזבחים (ל' ע"א) כתבו התוס' ד"ה והרי דבחטאת העוף איכא ב' מתירים מפרקת וסימן אחד ע"ש ויש לחקור למ"ד רוב בשר מעכב לאיזה מתיר הוא שייך אם להמפרקת או להסימן ולכאורה כיון שבין חתיכת שדרה ומפרקת לרוב בשר הוא מפסיק במליקת הסימן כדאמרינן בגמרא דחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר אין רוב הבשר שייך אל המתיר של המפרקת ואפשר דלמ"ד רוב בשר מעכב הוא כמו מתיר שלישי ולר"מ דמפגלין בחצי מתיר אפשר לפגל בשדרה ומפרקת ובהסימן וגם בחתיכת רוב בשר וכמו דמפגלין בהולכה בכל פסיעה ופסיעה כדאמרינן בזבחים שם כיון שהוא דבר המסוים בפ"ע כמ"ש בתוס' שם

והנה בירושלמי יומא (פ"ה ה"ו) איבעי לן למ"ד שירים הפנימים מעכבין אי באין בלילה ואי מהני בהו מחשבה היינו אם יש להם דין מתיר דעבודת מתירים הוא רק ביום ומהני בהו מחשבה או אין להם דין מתיר ומוכח מזה דאפשר דבר שהוא מעכב בזריקת הדם ומ"מ דין מתיר אין לו א"כ אפשר נמי דה"ה בחתיכת רוב בשר למ"ד רוב בשר מעכב מ"מ דין מתיר אין לו אף שמעכב ולכ"ע אין בחטאת העוף רק ב' מתירים מפרקת וסימן אחד ולפי זה יתישב ג"כ מ"ש רש"י ז"ל בחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה דקודם שיגמור מעשה עולה כבר חל עליה שם חטאת שנמלקה כולה שלא לשמה אף למ"ד רוב בשר מעכב מ"מ כל המתיר שהוא שדרה ומפרקת וסימן אחד כבר נמלק שלא לשמה ונפסלה ] חקרו התוס' זבחים (ק"י ע"א) ד"ה ואי לר"מ דס"ל דחצי מתיר משרא שרי כששחט סימן אחד אם כבר יכול לקבל הדם ולזרוק ע"ש ויש לחקור אם גם בעוף כן כשחתך שדרה ומפרקת ועדיין לא מלק הסימן אם כבר יכול לעשות הזאה]

הקשה השמ"ק שם [עיין בהשמטות] למ"ד רוב בשר