מקדש דוד חלק ב קס

פסק הרמב"ם ז"ל פ"ז מעה"ק ה"ז דמיצוי בחטאת העוף מעכב והקשה עליו הלח"מ הרי פסק הרמב"ם ז"ל בהל' מעילה בחטאת העוף דהוזה דמה יצא מידי מעילה ולמ"ד מיצוי בחטאת העוף מעכב בעינן ג"כ מיצה דמה כדאמרינן במעילה ע"ש והנה בירושלמי יומא פ"ה ה"ו איבעי לן למ"ד שירים הפנימים מעכבין אם פסולים בלילה וגם אם המחשבה פוסלת בהן היינו אע"ג דמעכבין מ"מ אפשר דדין מתיר אין להם שיהו באים אלא ביום והמחשבה תפסול בהם ובתלמודא דידן זבחים (מ"ב ע"ב) אמרינן להדיא דלמ"ד שיריים מעכבין מהני בהו מחשבה ובמיצוי בחטאת העוף אמרינן בזבחים (נ"ב ע"א) שהוא מדין שיריים רק איכא למ"ד דשיריים הפנימים אין מעכבין ובחטאת העוף מעכב ע"ש א"כ כיון דמדין שיריים מעכבין הוא הוי כמו למ"ד בחטאות הפנימיות שיריים מעכבין ולהירושלמי אע"ג דמעכבין מ"מ דין מתיר אין להם וא"כ כיון שהוזה דמה יצאה ידי מעילה אע"ג דצריך עוד מיצוי דהמיצוי אינו מתיר ומעילה תלוי בקרב המתיר וההיא דמעילה דאמרינן דלמ"ד מיצוי בחטאת העוף מעכב תני מיצה דמה וקודם לא נפיק מידי מעילה הוא משום דתלמודא דידן ס"ל אף בשיריים מעכבין הוי מתיר ומחשבה מועלת בהן כדאמרינן בזבחים (מ"ב ע"ב) אבל הרמב"ם ז"ל פסק כהירושלמי

הנה בזבחים (צ"ב ע"ב) איבעי לן בחטאת העוף שנשפך דמה על הרצפה אי יכול לאוספו אצרוכי הוא דלא מצרך בה רחמנא כלי שרת הלכך אוספו וכשר או דילמא מפסל פסל בה רחמנא כלי שרת הלכך אוספו ופסול והרמב"ם ז"ל פ"ב מפסה"מ הכ פסק בחטאת העוף שנשפך דמה על הרצפה ואספו הוי ספק אם כשר לפיכך תשרף ככל חטאת העוף שהוא ספק ע"ש ויש לעיין הא זה דאיבעי אי כשרה מתוך כלי ודאי זה רק לענין הזאה דהזאה שייך אף מתוך כלי כמו הזאות בחטאת בהמה אבל מיצוי ודאי לא שייך אלא מן הגוף שדוחק הבשר לצאת הדם כמ"ש רש"י ז"ל זבחים (ס"ד ע"ב) במתני' דזהו מצוי ואם עושה מן הכלי אין שם מיצוי עליה א"כ הרמב"ם ז"ל דפסק מיצוי בחטאת העוף מעכב א"כ בנשפך על הרצפה ואספו תיפוק ליה דפסול משום דלא עביד מיצוי וצ"ל דמיירי שנשפך רק מקצת הדם מן הצואר ואספו ומן הכלי עשה הזאה וממה שנשאר בהצואר עשה מיצוי אך הרמב"ם ז"ל מסתם לה סתומי ולא פירש כן וצ"ע

[הנה אי ס"ל דאוספו וכשר יש לחקור כשמזה אח"כ מן הכלי אי טעון טבילת אצבע דהא בחטאת העוף לא כתיב זה ואפשר דיכול להזות אפילו ע"י דבר אחר דשמה הזאה וכמו במי חטאת דמזה ע"י אזוב]

ב) אמרינן בזבחים (ס"ז ע"א) דעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף ומקשינן אי הכי חטאת העוף נמי שעשאה למעלה כמעשה עולה מכי מלק בה סימן אחד תימשך ותהוי עולת העוף ומתרצינן כיון דאמר מר מליקה בכ"מ כשרה מכי מלק בה סימן אחד איפסלא כי הדר מלק באידך היכא מימשכא כו' והקשו בתוס' שם ד"ה ועולת דמשמע דאם מליקת חטאת העוף היתה פסולה למעלה היתה נמשכת לעולה אמאי הא אין שינוי המקום לבד עושה המשכה דהא בעולת העוף דנמשכת אמרינן משום דהאי הכשרה בסימן אחד והאי הכשרה בב' סימנים ולא סגי בשנוי המקום ע"ש ונראה לומר משום דזה דאמרינן מכי מלק בה סימן אחד איפסלא הוא משום חטאת שלא לשמה כמ"ש רש"י ז"ל שם ואי הוי מליקת חטאת העוף פסולה למעלה לא היתה נפסלת למעלה משום שלא לשמה דכיון דשינה את מקומה אין זו מליקה כלל שתהני בה מחשבה דכל שינוי מקום מליקה כמאן דקטליה דמי ואע"ג דהתוס' במעילה (ב' ע"ב) כתבו בעולת העוף שמלקה למטה לא הוי כעולה ששחטה בדרום דאמרינן דכמאן דחנקינהו דמי משום דשינוי מקום שחיטה הוי כמו שחיטת חוץ ואף דמליקה הוי כשחיטה מ"מ לא דמי דעולת העוף שמלקה למטה לא שינה המקום אלא במזבח עצמו ול"ד לשינוי המקום מצפון לדרום ע"ש היינו כיון דמצות מליקתה במזבח ועשאה במזבח רק ששינה ממעלה למטה חשיב רק שינוי מקום קצת ול"ד למשנה מצפון לדרום אך זה שייך רק בעולת העוף שמלקה למטה דדינה במזבח אבל בחטאת העוף שמלקה למעלה אם היה הדין שפסולה למעלה הוי שינוי מקום מעליא כמו מצפון לדרום דהא חטאת העוף א"צ למליקתה מזבח כלל ובכ"מ בעזרה כשרה וזה דאמרינן מלקה בכ"מ במזבח כשרה אתי רק לאשמעינן שאף עשאה במזבח למעלה כמעשה עולת העוף כשרה וכמ"ש הרז"ה ז"ל בקינין והשמ"ק בזבחים ס"ג עיין בהשמטות שמ"ק בסוף המסכתא] א"כ אם היה הדין שחטאת העוף למעלה במזבח במקום עולת העוף פסולה אין זה שינוי מקום ממזבח למזבח דאין דינה במזבח כלל והוי שינוי מקום מעליא וכמו עולה ששחטה בדרום וכמאן דתנקינהו דמי וכמו בשחיטת צפון דאמרינן בפ' ק"ק דהמזבח עצמו מחציו ולצפון דינו כצפון ומחציו לדרום דינו כדרום ואם שחט עולה על המזבח מחציו לדרום הו"ל עולה ששחטה בדרום וכמאן דחנקינהו דמי אע"ג דאם היה שוחט על המזבח מחציו ולצפון היה כשר אין זה שינוי מקום ממזבח למזבח משום דשחיטת עולה אין דינה דוקא במזבח וחשיב שינוי מקום מעליא א"כ לא שייך שתהני אז מחשבה דהא מחשבה בעינן בשעת עבודת המתיר והכא הוי כמו מלק בחוץ או בסכין דאין שם מליקה עליה וכמ"ש בתוס' דשלא במקומו חשיב כמו חוץ ולא שייך שתהני אז מחשבה א"כ כשמלק סימן ראשון למעלה לא נפסלה משום חטאת שלא לשמה א"כ בסימן שני מימשכא ונעשית עולת העוף דאז איכא כולהו מליקה למעלה וכמעשה עולה ולשם עולה ולא שייך נמי דבמליקת סימן ראשון תפסל משום חטאת שמלקה למעלה אם יהיה הדין דפסולה למעלה ולא תהני בה תו המשכה דהנה בהא דאמרינן בעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דנמשכת ונעשית חטאת העוף משום דהאי הכשרה בסימן אחד והאי הכשרה בב' סימנים ועולת העוף למטה ליתא כתב רש"י ז"ל מפני שחטאת העוף כשרה בסימן אחד וכשמלק עולת העוף למטה לשם חטאת ומליקת סימן אחד בעולה לאו כלום היא ובחטאת הוי גמר עבודה מקודם שחל עליה שם פסול עולה משום עשיית מטה חל עליה שם חטאת העוף כשרה ונמשכת ונעשית חטאת העוף עכ"ל ויש לעיין הא בעולת העוף שמלק סימן אחד למטה פסולה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מפסה"מ דמלק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה פסול א"כ מאי כתב רש"י ז"ל דמליקת סימן אחד בעולה לאו כלום היא ומקודם שחל עליה שם פסול עולה משום עשיית מטה חל עליה שם חטאת העוף כשרה הא במליקת סימן אחד למטה כבר נפסלה ונראה מזה דאף במלק סימן אחד למטה בעולת העוף דפסול מ"מ שם פסול לא חל עליה רק אחר גמר המליקה דהשם פסול הוא מליקת מטה היינו מליקה בפסול ושם מליקה הוא לאחר גמר המליקה ומליקת סימן אחד בעולת העוף לאו כלום היא ואין שם מליקה עדיין עליה א"כ לא חל עדיין עליה שם מליקה פסולה ואע"ג דלא אפשר עוד לתקונא כי מלק סימן אחד למטה מ"מ שם פסול לא חל עד שתהיה שם מליקה עליה א"כ יכולה עדיין להמשך וליעשות חטאת העוף אך זה דבעולת העוף שמלקה למטה עכ"פ בגמר מליקתה חל עליה שם מליקה פסולה זהו רק בעולת העוף שעשאה למטה דשם מליקה עליה ולא הוי כמאן דחנקינהו וכמ"ש תוס' במעילה משום דלא שינה מקומו אלא במזבח עצמו אבל