מקדש דוד חלק ב קנט

במזבח כשר למליקתה ובלבד שיזה דמה למטה מאמצע המזבח ואם הזה בכל מקום כשרה והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש וכתב שם הלח"מ דקשה טובא שהוא נגד מסקנת הש"ס בזבחים (ס"ג ע"ב) דלא סגי בהזאה מה שנותן מעט למטה מדם הנפש וכדפירש רש"י ז"ל שם וכתב דהרמב"ם ז"ל לא גריס שם כדגריס רש"י ז"ל ע"ש והנה ז"ל הש"ס שם ת"ר מלקה בכ"מ במזבח כשרה היזה דמה בכ"מ כשרה היזה ולא מיצה כשרה ובלבד שיתן מחוט הסקרא ולמטה מדם הנפש ומקשינן מאי קאמר וז"ל רש"י ז"ל [כמה שהגיה השמ"ק] מאי קאמר קתני היזה דמה בכ"מ ואפילו למעלה מן החוט כשרה והדר תני ובלבד שיתן מחוט הסקרא ולמטה והא ליכא למימר דהיזה למעלה ואח"כ חזר והיזה למטה קא מכשר דהא היזה דמה כל דמה משמע דלא קתני היזה מדמה עכ"ל ומסקינן שם בגמרא הכי קאמר מיצה דמה בכ"מ במזבח כשרה שאם היזה ולא מיצה כשרה ובלבד שיתן מחוט הסקרא ולמטה מדם הנפש ע"ש וא"כ בהיזה למעלה ואח"כ היזה למטה פסולה כמ"ש רש"י ז"ל וזהו שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאף ההזאה אם עשאה למעלה כיון שנתן גם מעט למטה כשרה ונראה לומר דהנה יש לעיין למה באמת פסול כשהיזה למעלה ואח"כ היזה למטה כמ"ש רש"י ז"ל כיון שהיזה למטה כדינו מה איכפת לן אם היזה קודם למעלה והנה כעין קושיא זו הקשו בתוס' זבחים (ס"ו ע"ב) ד"ה ואלא על הא דאמרינן שם בעולת העוף שעשה כמעשה חטאת בהזאתה דהיינו שעשה הזאה ומיצוי דפסולה והקשו אמאי מפסלא כיון שעשה אח"כ מיצוי מדם הנפש והיינו כמעשה עולה ומאי איכפת לן אם עשה קודם הזאה והוי רק כנשפך קודם המיצוי מעט מן הדם דאינו נפסל ותירצו דגרע מנשפך מעט מן הדם קודם דמיד כשהיזה והגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים דקי"ל שלא במקומו כמקומו דמי והרי נתכפרו בפסול ולא מהני מה שמתמצה אח"כ כיון דכבר נתכפרו וכתבו עוד שם ומיהו תימה הוא לומר דנתכפרו כשעשה עבודה שלא כדינה דלא דמי לנתנו על הכבש שלא כנגד היסוד שהעבודה כמצותה אלא ששינה מקומו ע"ש וא"כ הכא בחטאת העוף שהוזה למעלה ואח"כ היזה למטה דלא שינה עבודתה רק מקומה כיון שהיזה למעלה כבר נתכפרו בעלים א"כ תו לא מהני מה שמזה למטה להכשיר הקרבן אך זהו רק לפי מה דס"ל להברייתא שם דמיצוי בחטאת העוף אינו מעכב וכדקתני להדיא בברייתא שם היזה ולא מיצה כשרה א"כ מיד כשהיזה למעלה נתכפרו ולא שייך תו הזאה כלל אבל הרמב"ם ז"ל לטעמיה דפסק פ"ז ממעה"ק ה"ז דמיצוי בחטאת העוף מעכב א"כ כשהיזה למעלה כיון דאכתי לא עביד מיצוי עדיין לא נתכפרו בעלים וכ"ז שלא נתכפרו בעלים אפשר לתקונא ולהזות למטה דהא אפילו בעשה ההזאות כדינן אמרינן בזבחים (נ"ב ע"ב) בהזאות הפנימיות אם עשה כל ההזאות כדינן בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ואח"כ נשפך הדם למ"ד שיריים מעכבין דמביא דם אחר ומתחיל במזבח וכתב רש"י ז"ל דאי אפשר ליתן תכף ליסוד דא"כ לאו היינו שיריים אלא במזבח יתחיל שיעשו שיריים וישפכם בחוץ ע"ש וקשה איך הוי שיריים הרי כבר נתן כל המתנות במזבח כדינן ומאי מהני מה שנותן עוד הפעם במזבח ומוכח דמ"מ כיון ששיריים מעכבין וכ"ז שלא נתן שיריים לא נגמרה הכפרה כל שנתן עוד הפעם במזבח שם הזאה עליה ועושה שיריים דלאחר נתינת שיריים דאז חלות הכפרה אז יכולה הכפרה לחול ע"י מתנות האחרונות של המזבח כמו ע"י הראשונות ושם הזאה גם עליהן ורק אם כבר נתכפרו אז אי אפשר עוד להזות ואין שם הזאה עליהן וכ"ש בחטאת העוף שהיזה למעלה ואח"כ היזה למטה שהזאה הראשונה שלא כתקנה היתה וגם עדיין לא נתכפרו הבעלים כיון דלא עביד מיצוי כשהיזה אח"כ למטה כדינה תורת הזאה עליה וכמו שהזאה כזו עושה שיריים ה"נ מתרת בשר באכילה כיון דתורת הזאה עליה ול"ד לההיא דזבחים (כ"ו ע"ב) בנתנו על הכבש שלא כנגד היסוד כו' דלא אפשר ליתן אח"כ במקומו כדי להתיר בשר באכילה משום דמי איכא זריקה דלא מכפרא ושריא בשר באכילה דהתם כבר נתכפרו הבעלים לגמרי והזריקה השניה דלא שייכא בכפרה כלל אין תורת זריקה עליה ואינה מתרת בשר באכילה וה"נ דאינה עושה שיריים דאם יתן שלא במקומו ואח"כ יתן במקומו אין הזריקה השניה עושה שיריים כיון דאינה מכפרת אין תורת זריקה עליה]

ובעולת העוף שעשה הזאתה כמעשה חטאת דאמרינן בזבחים (ס"ו ע"ב) דפסולה והקשו בתוס' אמאי פסול כשעשה כמעשה חטאת העוף והיינו שעשה הזאה ואח"כ מיצוי כיון דעביד נמי מיצוי כמעשה עולה ודחקו שם ליישב והעלו במסקנא דמיירי הכא שלא עשה רק הזאה ולא מיצוי וס"ל כמ"ד מיצוי בחטאת העוף אינו מעכב וחשיב כמעשה חטאת העוף ופסולה משום דלא עביד מיצוי ע"ש ונראה דאפשר לאוקמא אפילו כמ"ד מיצוי בחטאת העוף מעכב דנראה דיש נ"מ בדין מיצוי בעולת העוף לחטאת העוף דאמרינן בזבחים שלהי פ' ק"ק בעולת העוף דצריך למצות דם הגוף וגם דם הראש רק אם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף לא מהני כדילפינן התם מקראי עולה אעפ"י שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש יכול מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף ת"ל הוא אבל תורת מיצוי הוא על שניהם א"כ זה דוקא בעולת העוף דילפינן מקראי דמיצוי דם הראש לחודא לא מהני דבעולת העוף המיצוי הוא עיקר כפרתה אבל בחטאת העוף דמצותה בהזאה והמיצוי הוא רק בתורת שיריים כי מיצה דם הראש כיון שהראש הוא ג"כ בדין מיצוי סגי וכ"ש להרז"ה ז"ל במס' קינין שכתב בחטאת העוף אף ההזאה כשרה מדם הראש ודם הנפש לא אתי למעוטי רק דם העור ודם התמצית ע"ש א"כ כ"ש המיצוי דכשר מדם הראש א"כ שפיר מצי מיירי שעשה הזאה ואח"כ מיצה דם הראש דהוי מעשה חטאת דבחטאת כה"ג כשרה ובעולה פסולה דמיצה דם הראש לחודא לא מהני

ומ"ש התוס' שם דליכא למימר בעולת העוף שהיזה ואח"כ מיצה דפסול משום דדרשינן דמו כל דמו דלא מסתבר שאם נשפך מעט מן הדם שתפסל בכך עכ"ל ויש לעיין בזה דנשפך מעט מן הדם קודם מיצוי דאינו נפסל אי הטעם דזה דדרשינן דמו כל דמו הוא רק למצוה ולא לעכב או לעולם הוא לעכב ומיצוי כל הדם הוא המתיר ומ"מ אם נשפך מעט מן הדם קודם מיצוי אינו נפסל משום כיון שהוא ממצה עתה את כל הדם שבגוף חשיב כל דמו וכעין זה אמרינן בירושלמי יומא פ"ה הלכה ו' לענין שיריים למ"ד שיריים מעכבין אם התחיל ליתן שיריים ליסוד ונחסרו מעכב אבל אם חסרו קודם שהתחיל ליתן מה שהוא משייר זהו שיריים] ונ"מ אם מיצה קצת ונשאר עדיין דם בהגוף אם מתכפר כל זמן שלא מיצה כל הדם והנה אי נימא כן דכל הדם שבגוף הוא המתיר אתי שפיר ההיא דספ"ק דזבחים דמקשינן איך משכחת לה מחשבה בהזאת חטאת העוף דהא מכי נפיק דם אתעביד לה מצותה וליכא שהות לפגל ואמרינן מכי נפיק דם ועד שיגיע למזבח ע"ש והנה לפ"ז קשה בעולת העוף איך משכחת לה מחשבה במיצוי הא מיצוי הוא במזבח עצמו דמגע לה למזבח א"כ מכי נפיק דם אתעביד מצותו וא"כ ליכא שהות לפגל ולפ"ז כיון דבעולת העוף בעינן מיצוי כל דמה א"כ שפיר יש שהות לפגל מהתחלת המיצוי ועד שתגמר ורק בחטאת העוף דבהזאה מכי נפיק המקצת הראשון של הדם כבר הוי הזאה דאין שיעור להזאה ונגמרה מצותה: