מקדש דוד חלק ב קנח

בשפיכה כשרים וכ"ש באותן קרבנות דדינן לכתחילה בשפיכה א"כ הוי העלאה בחוץ וא"כ זה דדמים פסולים ואפילו אותן שפסולן בקדש שחייבין עליהן בחוץ דשופכן לאמה צ"ל דהאמה נתקדשה ולא הוי כשאר מחילות דלא נתקדשו דאל"כ הוי זריקה בחוץ למ"ד השוחט בגגו של היכל חייב ולא מהני מה שהוא מובלע בעזרה ובדין דהמעלה להדיוט פטור נראה דג"כ מותר לכתחילה דאל"כ יהא אסור לשרוף קדשים פסולים שפסולן בקדש בחוץ למ"ד אם העלה על הסלע בחוץ חייב דחשיב העלאה בחוץ ובפ' בתרא דשקלים אפלגו ב"ש וב"ה בבשר ק"ק שנטמאו אי שורפן בפנים או בחוץ ולכ"ע בנטמא באב הטומאה בחוץ דשורפן בחוץ ואף בבשר עולה במשמע ואע"ג דטומאה הוא פסולו בקודש וע"כ כיון שאינו מתכוין לשם העלאה לכתחילה מותר מיהו יש לחלק בין מעלה להדיוט בין אינו מתכוין להעלאה כלל מיהו עכ"פ מוכח מכל זה באינו מתכוין להעלאה כלל דמותר לכתחילה לעשות מעשה העלאה ובזה תתיישב קושית התוס' זבחים (קט"ז ע"ב) גבי עכו"ם דמותרים להקריב בבמה ואמרינן דאסור לסייען ולעשות שליחותן והקשו בתוס' שם לר"י דאמר קדשי עכו"ם חייבין עליהם בחוץ כרת נמי איכא ואמאי קתני רק דאסור ע"ש ולפ"ז כיון דאין הישראל מכוין לשם הקרבה רק לסייע להעכו"ם ולעשות שליחותו והיה בדין שמותר לגמרי וקמ"ל כיון דהעכו"ם מתכוין להקרבה אסור זה אף לסייעו ולעשות שליחותו [עוד נראה לומר על קושית התוס' דאף למ"ד דקדשי עכו"ם חייבין עליהם בחוץ הוא רק בקדשים שהקדישו להקריבן במקדש אבל אם הקדישן להקריבן בבמה לא דהא אפילו בישראל קדשים שהוקדשו בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות ליכא כרת כיון שהם קדשי במה וא"כ בעכו"ם דלעולם להם היתר במות בהקדישן להקריב בבמה שלהם אין ישראל חייב כרת בשוחטן בחוץ דעל קדשי במה ליכא כרת]

ובבמת ב"נ דאמרינן דהכל כשרים ליקרב בהמה חיה ועוף כתבו התוס' חולין (כ"ב ע"ב) דדוקא בבמת ב"נ אבל בשאר במות איכא למ"ד דאין עוף בבמה ואף תורים וב"י אין קרבין ע"ש ויש לחקור אם בבמת ב"נ קרבין אף מיני קרבנות שאין קרבין בבמת ישראל כמו עופות למ"ד אין עופות בבמה או דאין חילוק וזה דקרבו עופות בבמת ב"נ אין זה מדין עופות כ"א מדין זבחים כמו חיה דקרבה בבמת ב"נ וכשרה לזבח ה"נ עופות כשרין לזבח שם ונ"מ דאין דינן במליקה רק בשחיטה ובמת ב"נ נתרבתה רק במינים הכשרים ליקרב ולא במיני קרבנות יותר מבמת ישראל מיהו בירושלמי מגילה פ"א הלכה י"א אמרינן שאל אנטונינוס את רבי מהו לבנות מזבח א"ל בניהו וגנוז אבניו מהו לעשות לו קטורת א"ל חסר אחת מכל סממניה ע"ש ומוכח דבבמת ב"נ קריבה קטורת אע"ג דאינה קריבה בבמת ישראל דקטורת הוא קרבן צבור ואינה קריבה בבמת יחיד ומוכח דבמת ב"נ נתרבתה ג"כ במיני קרבנות וזה דא"ל חסר אחת מכל סממניה ומ"מ הוי הקטרה י"ל דכמו בזבחים בבמת ב"נ כשרים כל מיני בהמות ואפילו חיות ה"נ בקטורת כשרים כל מיני קטורת [ועוד אפשר דקטורת אחרת לגמרי אף בבמת ב"נ פסולה וחיסר אחת מכל סממניה אף בפנים אין זה אלא פסול ובבמת ב"נ ליכא האי פסול כמו בע"מ דכשרים בבמת ב"נ]

י) אמרינן בירושלמי מגילה פ"א הי"א אמר ריב"ח אין הבמה ניתרת אלא בנביא מ"ט השמר לך פן תעלה עולותיך כו' ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות כו' ואמרינן שם לקמן הלכה י"ב דג' עברות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה ואמרינן שם עוד דז' עבירות הותרו בפרו של גדעון אבנים פסולות ועצי אשרה ומוקצה ונעבד ולילה וזר ואיסור במה ע"ש ויש לעיין מה שייך איסור זרות בחוץ דבבמה מקריבין אפילו זרים ונראה משום דבדין דזר שהקריב אף בבמה דהיה מיחייב משום זרות כיון דהוי שם הקרבה א"כ זר הוא שהקריב קרבן וכמו טמא שהקריב בבמה חייב רק בבמה נתרבו אף זרים דכשרים שם לכתחילה אך זה דוקא בשעת היתר הבמות אבל בשעת איסור הבמות רק דהותר לשעה עפ"י נביא וחשיב אז הקרבה מעלייתא כדמוכח שם דאם לא היתה הקרבה מה שייך פסול הוא ועורו ואבנים פסולות ומוקצה ונעבד] א"כ זר אסור להקריב קרבן דבזו הבמה שהיא עפ"י נביא ליכא דין היתר זרים וא"כ צריך גם זה להיתר עפ"י נביא

והנה מזה דאמרינן בפרו של גדעון דהותרו אבנים פסולות ומוקצה ונעבד מוכח דלא רק איסור יש כח בנביא להתיר לצורך שעה כ"א גם להכשיר פסול שיהא הקרבן כשר ובזה יש לפרש מ"ש הר"ח בפסחים (ל"ד ע"ב) גבי פסול בדם ובבעלים דטעון עיבוד צורה ז"ל שם בדם ובבעלים תעובד צורתו כלומר כ"ז שיתכן שיאכל מניחים אותם שמא יבוא אליהו ויתירנה באכילה עד שיסריח וישנה מצורת בשר שאי אפשר להאכל כלל ויוצא לשריפה עכ"ל וקשה איך יכול אליהו להכשיר פסול בדם ובבעלים ולפ"ז דלשעה יש כח ביד נביא לא רק להתיר איסור כ"א גם להכשיר פסול שיהא קרבן כשר א"כ ה"נ אפשר שיבוא אליהו ויכשיר זה הפסול לשעה ויהא קרבן כשר ויהא גם מצוה לאוכלו ואע"ג דפסולו בגופו ג"כ יש כח ביד נביא להכשיר לצורך שעה מ"מ בפסולו בגופו לא איכפת לן שמא יבוא אליהו ויכשירו דכיון דעכשיו פסול הוא ומצוה לשורפו שרפינן אבל בפסול בדם ובבעלים דאדרבה בזיון קדשים הוא לשרוף מה שאין פסולו בגופן כמ"ש בתוס' רק מטעם כיון דסוף סוף אי אפשר לאוכלן ויבואו לידי שריפה היה אפשר לשורפן תכף אך כיון דאפשר להיות במציאות שיהו להם אוכלים אח"כ ולא יבואו לידי שריפה אסור לשורפן כמו בתרומה תלויה דלא שרפינן שמא יבוא אליהו ויתירנה ואמרינן בפ"ק דפסחים דתרומה תלויה ערב הפסח שרפינן כיון דאין אליהו בא בערבי יו"ט וסוף סוף יבואו לידי שריפה

מיהו אפשר לומר דאין כח ביד נביא להכשיר פסול שיהא הקרבן כשר אפילו לשעה ובשיו של שמואל ובפרו של גדעון י"ל שהיו קדשי שעה דקדשי שעה קרבין עפ"י נביא ומשונין בעבודתן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מעה"ק הלכה י' דשיעורי נסכים האמורים בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם (דיש שם מתן דם על מזוזת הבית] כולן מלואים הם ואין נוהגים לדורות אלא הנביא ציוהו ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואים כו' ואין נוהגין לדורות עכ"ל ואפשר דלאו דוקא מלואים רק כל קדשי שעה מקריבין עפ"י נביא והנביא מפרש אופן הקרבתן וכן בפסולים שונה קדשי שעה מקדשי דורות כדאמרינן בזבחים פ' טבו"י לענין אנינות דהותר רק לקדשי שעה ולא לקדשי דורות ואפשר כמו אופן הקרבתן תלוי בנביא ה"נ איזה פסולים יתכשר בהם דקדשי שעה הכל עפ"י נביא ולכן בשיו של שמואל היה קרב הוא ועורו כדאמרינן בירושלמי שם דקדשי שעה יש בהם אופן הקרבה אחר וכמו בקרבנות האמורים ביחזקאל אבל בקדשי דורות אין להוכיח מזה דיש כח ביד נביא להכשיר פסול שיהא הקרבן כשר אפילו לשעה: סימן כד. חטאת ועולת העוף

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מעה"ק ה"ט בחטאת העוף דכ"מ