מקדש דוד חלק ב קנז

כתב המנחת חינוך מצוה קפ"ו דאם שחט אחד מן מקצת סימנים בחוץ וגמרן השני אע"ג דלא נזכר דין זה בהרמב"ם ז"ל פשוט הוא דאם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף שניהם חייבין ע"ש ולדעתי צריך עיון רב לזה דהא כיון ששחט הראשון מקצת סימנים בחוץ וכבר נפסל הקרבן איך תחייב את השני והלא אינו ראוי לפתח אהל מועד ואע"ג דאי אינה לשחיטה אלא לבסוף ומ"מ חייב השוחטו בחוץ ואע"ג דע"י שחיטת תחילת הסימנים בחוץ כבר אין הקרבן ראוי להקרבה שאני התם כיון דשחיטת תחילת הסימנים צורך והכשר השחיטה דהיא אי אפשר לגמר שחיטה בלא תחילת שחיטה אזלינן בתר מעיקרא ולא בעינן שיהא הקרבן ראוי לפתח אהל מועד בשעת החיוב עצמו היינו בגמר שחיטה או בשעת גמר סימן אחד לפי מה דאמרינן בחולין דעל סימן אחד לכ"ע חייבין בחוץ] וכיון דבשעה שהתחיל לשחוט שהוא צורך השחיטה דבסוף היה ראוי לפתח אהל מועד סגי אבל כששחט מקצת סימנים וגמר השני וס"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכל מקצת ומקצת שחיטה בפ"ע איך תחייב את השני דבשעה שהתחיל לשחוט כבר היה הקרבן אינו ראוי לפנים

ט) בזבחים (ק"ח ע"ב) אמרינן גבי העלה וחזר והעלה אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים כו' אבל באבר אחד ד"ה אינו חייב אלא אחת ור"י אמר מחלוקת באבר אחד כו' לדעתי היה נראה לומר דהאי אברים אינו כמו אברים לענין אמ"ה רק הכונה אל הנתחים שמנתחין את העולה לששה אברים כדאמרינן בתמיד ונקראים שם אברים ע"ש והטעם דאין חייבין בחוץ רק על אבר שלם משום דבפנים כל אבר הקטרה אחת היא דצריך להקטיר כל האבר יחד כדדרשינן בחולין אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים א"כ גם בחוץ כל האבר חשיב הקטרה אחת אך ראיתי להכ"מ פי"ט מעה"ק שכתב ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דהעלה אבר חסר בחוץ פטור והקשה עליו הראב"ד ז"ל הא אמרינן דמקטיר כזית מן העולה ומן האימורים בחוץ חייב וכתב הכ"מ דמיירי דבהאי כזית היה אבר שלם א"נ כשהוא ממקום שאינו אבר כגון שהיה בשר או חלב ע"ש ונראה דמפרש דהאי אבר הוא כמו באמ"ה דבמה שמנתחין את כל העולה לששה אברים כנזכר בתמיד ליכא בשר שלא יהיה בכלל אבר ועמ"ש הכ"מ דמיירי שהוא ממקום שאינו אבר כגון שהיה בשר או חלב יש לעיין הא בחולין ק"ג מוכח דאף חלב חשיב אבר באמ"ה דכיון דאין בו עצמות וגידים חשיב החלב עצמו אבר [הנה למ"ד בזבחים שם דאינו חייב בחוץ אלא על בהמה שלמה ואם חסר ממנה פטור דעל השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר וכן למ"ד דבעינן אבר שלם יש לחקור בהפריש מהם העצמות ואח"כ העלן בחוץ מה דינו כיון דלכתחילה צריך להעלות הכל א"כ מקרי חסר או דילמא כיון שאם פירשו העצמות א"צ להעלותן בפנים מקרי עתה שלם ולא חסר שהרי העלה בחוץ כל מה שצריך להקריב בפנים ועוד לפמ"ש בכ"מ דזה דבעינן אבר שלם הוא דוקא באבר אבל בבשר סגי בכזית והמל"מ כתב שם להפך דמקטיר בשר שאינו אבר בעינן דוקא שתהא כל הבהמה קיימת ע"ש יש לחקור בהפריש העצמות ונעשה עתה כולו בשר אי דינו כתחילה כשהיה אבר או דינו כבשר דכיון דפירשו העצמות ואין ראוין עוד להקטרה והקרבן הוא עתה רק בשר לא שייך בו דין אברים]

אמרינן בפ' השוחט והמעלה המעלה בשר ואימורים בחוץ חייב ומקשינן והא הוי חציצה וכתב רש"י ז"ל דהבשר חוצץ בין אימורים למערכה ודכותיה בפנים לאו העלאה היא דבעינן על העצים אשר על האש וקס"ד דמתני' ר"י היא דאמר אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים עכ"ל ומוכח מזה דלר"י לחייב בחוץ בעינן דוקא באופן שתחשב הקטרה בפנים שיעשה מזבח ויסדר המערכה ויתן האימורים כדינן על המערכה בלא חציצה וכן אמרינן בתוספתא פי"ב דזבחים לר"י דאינו חייב עד שיבנה מזבח ויסדר את המערכה ויש לחקור בקטורת שהעלה בחוץ דחייב כדאמרינן בפ' השוחט והמעלה דמערכה ודאי לא שייך בזה דאף בפנים אינה קרבה על המערכה כ"א על גחלים ובקטורת של יוה"כ ג"כ נראה דא"צ מזבח בחוץ כיון דאף בפנים א"צ מזבח ואם העלה בחוץ על הרצפה חייב דזה דצריך מזבח להעלאה בחוץ הוא משום דבעינן דומיא דהכשרו בפנים רק במקטיר קטורת של כל השנה בחוץ יש לחקור אי צריך מזבח כיון דבפנים קרבה על מזבח הזהב שהוא כלי ולא בנין א"כ בחוץ ל"ש זה או דילמא כיון דשם מזבח צריך להעלאת פנים גם בחוץ צריך מזבח ובהזאת חטאות הפנימיות בחוץ יש ג"כ לחקור באיזה אופן הוא חייב הא בפנים הן על בין הבדים ועל הפרוכת ונראה דצריך ג"כ לעשותן בחוץ על מזבח דלא בעינן דוקא דומיא דהכשרן בפנים בקרבן זה רק דומיא דהכשירו בקרבן דעלמא סגי וכן נראה בזורק דם חטאת בחוץ דא"צ דוקא לעשות הזאתה כמו בחטאת ואם עשה זריקה בחוץ דהוי כמעשה עולה ג"כ חייב והנה יש לחקור אם עשה הזאת שמן של מצורע בחוץ אי חייב כמו דחייב עליהן זר כדאמרינן ביומא (כ"ד ע"ב) אי זה דמרבינן זורק לחייב עליו בחוץ אי דוקא בדם או כל שם עבודת זריקה נתרבתה שהיא עבודה לחייב עליה בחוץ ואף זריקת שמן]

אמרינן בזבחים (ק"ח) דאינו חייב בחוץ עד שיעלה לראש המזבח וכן פסק הרמב"ם ז"ל ודוקא ראש המזבח אבל אם עשה מזבח והעלה עליו רק שלא היתה העלאה על ראשו של מזבח פטור ומשום דמקום הקטרה בפנים הוא דוקא על ראשו של מזבח כדאמרינן בזבחים (ס"ה ע"א) דההקטרה היא דוקא בראשו של מזבח דהיינו מחוט הסקרא ולמעלה וע"כ דאף בבמה קטנה אינה כשרה ההקטרה רק בראשו של מזבח דאם בשעת היתר הבמות חשיבא הקטרה היו חייבין עליה ג"כ בחוץ כמ"ש רש"י ז"ל בזבחים קי"א בנסכים שלא קידשו בכלי והקריבן בחוץ דאם קרבו נסכים בבמה קטנה חייבין בחוץ כיון דכותיה כשר בבמה ואע"ג דאמרינן דבבמה קטנה אין מחיצה לדמים דהיינו חוט המקרא שחוגרו באמצע צ"ל רק לדמים ליכא מחיצה אבל להקטרה יש מחיצה ואינו כשר רק מחציו ולמעלה יש לחקור במזבח של במה קטנה אי כשר לעמוד ע"ג כפין וע"ג מחילות]

ובהעלאה בחוץ אי צריך שתצית האור ברובו לר"י דאמר דבפנים אינה הקטרה עד שתצית האור ברובו או אפשר דרק בפנים דבעינן הקטרה ובעינן כקטור הכבשן ואין הכבשן מעלה עשן עד שתצית האש ברובו אבל בחוץ לא אשכחן דבעינן שם הקטרה רק העלאה וכיון דבפנים לקליטא המזבח אף לר"י סגי במשלה בו האור ולא בעינן שתצית האור ברובו כדאמרינן במנחות (כ"ו ע"ב) א"כ כבר חשיבא העלאה וחייבין עליה בחוץ אמרינן בפ' פרת חטאת בברייתא דהיוצק והבולל והפותת והמסדר את השלחן כו' אין חייבין עליהם בחוץ משום דבעינן גמר עבודה ע"ש ויש לעיין לר"ל דס"ל דבללה חוץ לחומת עזרה כשרה מה שייך לחייבו משום חוץ על הבלילה כיון דכשרה בחוץ]

אמרינן בפ' השוחט והמעלה דהשוחט להדיוט חייב והמעלה להדיוט פטור והנה בדין הזורק להדיוט לא נתבאר ולכאורה תלוי בפלוגתא שם אי נפקינן זריקה מלאו דשחיטה או מהעלאה והנה אי נימא דזורק להדיוט חייב למ"ד דבחוץ אף אם העלה על הסלע חייב א"כ אסור לשפוך דם קדשים בחוץ דכל הנתנים בזריקה שנתנן